|
|
 |
כתבה |
 |
|
|
|
| |
|
|
היום הראשון של פסטיבל הג’אז באילת חשף כישרונות גדולים דווקא באגף הישראלי שלו. כזכור עקב הביטולים הצטמצם ההיצע של הג’אז האורח וגבר חלקו של המקומי. יוסי מר חיים מסכם את מופעי הפתיחה של הפסטיבל.
שישיית רע בר-נס – נמרצת ומדויקת
במסיבת העיתונאים סיפר המנהל האמנותי של הפסטיבל, דני גוטפריד, כי שלשה מתוך הרכבים שבטלו את בואם, ובהם משפחת רוזנברג המופלאה מהולנד חזרו בהם עם תום המלחמה והיו מוכנים לבוא, אך הצעותיהם הגיעו באיחור רב. הקהל הסתפק במה שיש, והראייה - במופע של גידי גוב "ריקוד ירח" גם הכיסאות הנוספים שהובהלו לא הספיקו לתת מענה להתנפלות הקהל, ובמופע של שגרירי ניו אורלינס הצטופפו ורקדו במעברים. אך לא אלה היו המוקדים האמיתיים של היום הראשון.
"ריקוד ירח" הוא מופע מוכר וחביב ושגרירי ניו אורלינס עורכים מחווה לסגנון ולנוסטלגיה וכבודם במקומם מונח. אני חיפשתי את החדש ואת המקורי. שישייתו הנפלאה של רע בר-נס הציגה תלכיד נמרץ ומדויק שהשתפשף בהופעות קודמות. הגיטריסט עמוס הופמן הפליא לנגן בעוד והפסנתרן עמרי מור, שחינוכו הקלאסי בולט בכל פראזה ופראזה זכה לתשואות רבות בהציגו וירטואוזיות בצד עידון. בכלל, סגנון ההרכב שנע מהארד-בופ קשוח למוזיקה מזרחית לבנטינית במובן הטוב של המלה: עצובה, רומנטית ונוגעת ללב. נגיעה זו בשורשים אופיינית לכל דרכו של הפסטיבל בשנים האחרונות: הקציית מקום יותר ויותר נרחב למוזיקת עולם. ודווקא פה התאכזבתי מהמופע הפותח של הפסטיבל: הזמרת הדרום אפריקנית סוטוקאזי ארוסי. ארוסי היא פרפורמרית גדולה. יודעת להחליף אווירה ותלבושות, פיזית מאוד, מתנועעת בדרמטיות וקולה משתרע כמעט על שלוש אוקטבות. אך התוכן-גרוב דרום אפריקאי החוזר על עצמו, ללא מבנה מתפתח החל לשעמם. ארוסי אוהבת לדבר ולהטיף ואין בכך צורך. הגיגים על שלום והומניזם מקומם המאמר או בספר. הססגוניות שלה מאבדת את טעמה כאשר לא חל שינוי ממשי. זמרי הלווי שלה, דרך אגב, משגעים ונמסר לי שהיא הבטיחה שהופעתה הבאה תהיה יותר ריקודית.
רובלקבה - פסנתרן ג`אז מהשורה הראשונה
הנגן האורח שהציל את המצב היה גונזלו רובלקבה. קובני במוצאו, אך המוזיקה שלו היום היא קוסמופוליטית והמגע שלו ושליטתו בפסנתר מציבים אותו בשורה הראשונה של פסנתרני הג’אז בעולם. בווריאציות על שיר הלכת האמריקני "כוכבים ופסים" הוא לימד מצער מאוד שבקטעי הפיאנו חדרה המוזיקה של שגרירי ניו אורלינס ואי אפשר היה להתעלם ממנה. זליגת סאונד מבמה לבמה הוא רע הכרחי באילת, אך למה לשים מופע קאמרי ושקט בכפיפה אחת עם חמש חצוצרות במרחק 50 מטר?
המופע הישראלי השני החשוב היה "מקורות יודעי דבר" של גיל לדין. לדין חזר בתשובה. כל הטקסטים היו תנ"כיים- ספר משלי, תהילים וכו` והושרו על ידי שלישייה קולית מלווה בשני סקסופונים וחטיבת קצב בראשות לדין שמנתה חמישה נגנים. עיבודים מבריקים, אם כי חזקים מדי, ללא הבדלים דינאמיים בין עיבוד לעיבוד והבעיה המרכזית של לדין היא שילוב מלודיות תנ"כיות בסולמות ארץ ישראליים בתוך הרמוניות ג’אז מודרניות. המופע ,שהופק במשך חדשים רבים זקוק לעידון, לשפשוף ולחשיבה נוספת על הפערים שבין השפה העברית והג’אז האפרו-אמריקני.
תכניית הפסטיבל
שיחה עם סוטוקאזי ארוסי
29/08/2006
:תאריך יצירה
|
|
|