מחול - ג''אז באילת – נקודת הרתיחה של שושלת מינגוס

שושלת מינגוס הביאה לאילת צליל ענק, זעם ואימה שמסתמנים כשיאו של הפסטיבל עד עתה. יוסי מר חיים מסכם את היום השני לפסטיבל.

כואב לנו ואנחנו צורחים

יומו השני של הפסטיבל החל בצורה הכי נהדרת שאפשר להעלות על הדעת ב-4 לפנות בוקר. גונזלו רובקלבה הגדול עלה על בימת הג`אם ואיתו מבחר מנגני הפסטיבל כגון ריקי מקגיצה ונגנים מאנסמבל שגרירי ניו אורלינס. מסתבר שעל הבמה השגרירים לובשים אדום וצהוב ומתנהגים כליצני ג`אז עתיקים, אך בג`אם הם מנגנים בי-בופ מעודכן להפליא וליבם נוטה אל העתיד ולא אל העבר. הג`אם שנגמר בבוקר הביא אותנו בצהריים אל כיתת האומן של הבסיסט בוריס קוזלוב מהרכב שושלת מינגוס, ההרכב ששלט בערב השני והביא את הפסטיבל לנקודת רתיחה.

מינגוס - מלחין ובסיסט, גאון, אישיות חתרנית ופוליטית ולוחם אקטיבי מת לפני 27 שנים. ומאז מנגנת שושלת מינגוס את המוזיקה האנרכיסטית שלו, שכולה כתובה בדם ליבו. "אל תתנו להם לרצוח אותנו, סלקו את צלבי הקרס" כך צועק הזמר והטרומבוניסט בשיר "משלי פובוס" המספר על מושל אלבמה פובוס שלא הרשה לילדים כושים לנסוע באוטובוס עם ילדים לבנים. השיר החתרני שמינגוס לא הורשה להקליטו עם הטקסט המלא.

ההרכב הכולל שבעה נגנים רעבים, שחורים ולבנים, שהסתער על הלחן בצליל ענק, ולמרות שלעתים שלטה האנרכיה, כמו בימיו הראשונים של הג`אז, שבהם כל נשפן עשה את הטוב בעיניו- אצל ארבעת הנשפנים, תחת פיקוחו של החלילן-סקסופוניסט קרייג הנדי הכל היה תחת שליטה. החלקים התזמורתיים נכתבו בידי מינגוס והאנרגיה טלטלה את הים האדום. שושלת מינגוס מתייחסת לחיים שלנו כאן ועכשיו. הצליל לא מיופייף, לא אלגנטי. וגם בקטעים יותר אטיים שלטו הזעם והאימה. כואב לנו ואנו צורחים. רק בשבילם היה שווה להדרים לאילת.

ג`אמים ללא לימוזינות

מי שסבל מרעשי החצוצרות בהופעתו של רובלקבה אתמול קיבל אותו נטו היום. הפסנתרן שוב התעלה על עצמו ובסוף ניגן את "בסמה מוצ`ו" בתחפושת שנתגלתה לקראת הסוף. רובלקבה אמר לעיתונאים כי גם הערב ינגן בג`אם, ורק באילת הוא עושה את זה. כאן המקום להעיר כי אילת הוא המקום היחיד בעולם בו האמנים לא בורחים ללימוזינות בסוף ההופעה, אלא ממשיכים לנגן (ללא תשלום) עד הבוקר.

הפתעה נעימה מאוד סיפק הרכב ישראלי צנוע שנקרא "בופ סיטי" בהנהלת דני רוזנפלד שהתחרה על תשומת לב הקהל עם מופע המחווה לסטיבי וונדר. העדפתי ג`אז על פני פופ, ומצאתי להקה צעירה שניגנה חומר נפלא משנות החמישים. המתופף דני רוזנפלד הוא ידען סגנוני מושלם. ההרכב, ללא כלי נשיפה, הזכיר את ההרכב המיתולוגי של ה Modern Jazz Quartetדהיינו פסנתר, בס, תופים וויברפון בתוספת גיטרה. המתופף בחר בסאונד של מצילות ויצר אוירה רגועה ומוזיקלית, בטון שפוי, בעדינות ובמיומנות. שני קטעים של מונק נוגנו והשני "evidence" קטע לא פשוט, נוגן בצלילות מדהימה. דברי הקישור שלו היו דוגמה להנחייה נכונה: בלי דברי חנופה- רק עובדות: מי חיבר, מתי ועוד שתי מלים על הרקע. ועתה-כולנו מצפים לג`אם של הלילה. ומחר- למורי קנטה שהופיע הערב במקביל לשושלת מינגוס ויסיים את הפסטיבל בהופעתו השנייה.

ג`אז באילת – היום הראשון: הפתעה ישראלית

לפרטים נוספים