מחול - "גיהנום" – ברוח סרטיו של קישלובסקי

סרטו השני של דניס טנוביץ` ("שטח הפקר") מבוסס על תסריטו של הבמאי הפולני המנוח קז`ישטוף קישלובסקי וגם משחזר את רוח סרטיו של קישלובסקי, אבל עושה זאת עם מעט מאוד ערך מוסף.

שלוש אחיות וטראומת ילדות

זיכרון ילדות טראומטי משותף מעיק על חייהן שלוש אחיות בפריז, שגם כך לא מלקקות דבש בחייהן. סופי (עמנואל ביאר) מתקשה להתמודד עם בוגדנותו של בעלה בה. אן (מארי ז`יליין), סטודנטית לספרות, מנהלת רומן עם הפרופסור הנשוי שלה, המשמש לה כדמות אב שחסרה לה מאוד ונדהמת לגלות שהוא לא חושק בה יותר. סלין (קארין ויאר) הביישנית בונה על מחזר שמנסה להתחבר אליה בעקשנות, אך בסוף מתאכזבת לגלות שמניעיו אחרים, וקשורים בעצם לטראומת הילדות של הבנות ושל אמן (קרול בוקה), שגזרה על עצמה אלם מוחלט ומאושפזת בבית אבות. זה סיפור המסגרת של "גיהנום", סרט שנעשה על פי תסריט של קז`ישטוף קישלובסקי וקז`ישטוף פיסייביץ`.

העגמומיות והנואשות הקודרניים, שהם תווית ההיכר של הקולנוע שעשה קישלובסקי, שמת ב-95`, באים לידי ביטוי באופן בולט גם ב"גיהנום", אותו ביים, על פי תסריט שהותיר הבמאי הפולני המוערך בעזבונו, הבמאי היוגוסלבי דניס טנוביץ`. סרטו העלילתי הראשון של טנוביץ`, "שטח הפקר", קטף את פרסי גלובוס הזהב והאוסקר. "שטח הפקר" היה סרט פשוט וכובש, שבבסיסו התבוננות אירונית על קונפליקט הדמים הבוסני-סרבי, והדגשת האבסורד במלחמה בכלל, ובפרט כשמדובר בשני צדדים שזמן לא רב לפני כן היו בני אותו לאום, והם דוברים את אותה שפה.

"גיהנום" שונה ממנו באופן קיצוני, לא רק בתוכן, אלא גם באופי ובסגנון. טנוביץ` כאילו הפנים את רוחו של קישלובסקי, ויצר סרט שמתכתב איתו ועם יצירתו. ברקורד של הבמאי הפולני המנוח: סדרת סיפורי המוסר המופתית לטלוויזיה, "דקלוג" וסרטים ראויים שפותחו ממנה לסרטי קולנוע, כמו "סיפור קצר על אהבה" ו"לא תרצח". עוד בפילמוגרפיה הנודעת שלו: "חייה הכפולים של ורוניק", וטרילוגיית הצבעים: "כחול", "לבן" ו"אדום", שבאמצעותה הוא תיאר את האיחוד האירופי.

הגישה האינטימית של קישלובסקי לנשים

למעשה, "גיהנום" הוא חלק מטרילוגיה נוספת ("שמים", "גיהנום", "פורגטורי") שכתב קישלובסקי, ותכנן לביים, אלא שמותו הותיר את התסריטים מיותמים. טנוביץ` קרא את החומרים שקישלובסקי השאיר אחריו, ולמעשה תכנן לעבד לקולנוע דווקא את "פורגטורי", שעוסק במלחמה שטלטלה אותו באותה תקופה, והתסריט נוגע בה, היה קרוב אליו. אלא שלאחר הקמפיין שליווה את "שטח הפקר" תם הוא שב וקרא את "גיהנום" והתביית עליו. "מאז הקריאה הראשונה שלו, התחתנתי והפכתי לאב. הנושא נעשה יותר קרוב ללבי וגיליתי בו תחומי עניין חדשים", הוא מספר. "אבל מעל לכל, משכה אותי הגישה האינטימית של קישלובסקי, שאותו אני מעריץ, לדמויות הנשיות. הגיבורים הקודמים שלי היו גברים, המעורבים בקונפליקטים ובמלחמה".

גם טנוביץ` עוסק בסרטו בחקר הבחירה החופשית והגורל, אבל מסביר ש"היום אנשים רוצים הסברים לכל דבר. הם רוצים לדעת, לשלוט ולפשט את הכול. זהו `דור האינסטנט`, שרוצה תשובות מיידיות וקצרות. בסרט ניסיתי לדבר בפשטות על דברים מורכבים. הסרט שלי אינו פסימי או שלילי, אבל מראה דברים קשים שנראים לנו אכזריים".

סרטו של טנוביץ` מצליח בעיקר להחזיר את רוח סרטיו המהורהרים והעגומים בדרך כלל של קישלובסקי. בסך הכול "גיהנום" עשוי היטב, וחבורת השחקניות (בעיקר) והשחקנים (גיום קנה, ז`אק גמבלין, ז`אק פרן), עושה עבודה טובה וגם המתווה העלילתי נבנה באופן מסקרן ואניגמטי. אלא שבכל זאת נשארת תחושה מסוימת של פספוס ואכזבה, בייחוד לנוכח השורה התחתונה השטחית והלא מספקת של הסיפור, לאחר רבדי הציפיות שהוא בונה במהלך העלילה.