מחול - המדור האלטרנטיבי: נפרדים מלבנון

את נסיעתה לארה"ב של להקת "לבנון", אחת ההבטחות של הפוסט-רוק המקומי, חגגו ביום ראשון השבוע ב"גדה השמאלית" בערב רוק משולש וארוך עם עוד שני הרכבים מבטיחים למדי. יוסי מר חיים מדווח.

אווירה מרוממת

ב"גדה" לא חוסכים בווליום , והמוזיקה חודרת בקלות את קירות הבית ונשפכת לכביש. שכנה אדיבה ציידה אותי בשני גושי צמר גפן, שדרכם היה ניתן לההנות מפרצי האנרגיה של הערב. מבנה האולם בגדה הוא צר וארוך, בטון מכל הצדדים פרט לכיפה אקוסטית מעל הבמה , מה שמבטיח שהמוזיקה תישמע טוב על הבמה ותתפוצץ בהדהוד על הקהל. שני רמקולים לא גדולים מצדי הבמה לא יכולים להיות תחליף למערכת PA אמיתית וסאונד פשוט גדול עליהם. מצד שני האווירה מרוממת, הקהל לא רב ואפשר לתפוס מקום על ספה או לפזז לפני התזמורת ללא הפרעה.

ההרכב הראשון המתהדר בשם " ליה פרנצ`סקה-Fuzzy Female Vox Trio" שר בעברית. הסולנית שלו (סופיה או צופיה? היה קשה לקלוט) המנגנת בס מצאה חן בעיני. כנראה שהיא שמעה הרבה פי. ג`יי הרווי והיא טובה ברגיסטר הנמוך, אבל חסרה לה חוצפה והיא אינה מטיחה את המלים כפי שיאה ללהקת פוסט פאנק אלא מלטפת אותן. לקח לי זמן להבין את המלים אך כמה מהן חדרו."בין נשיקה לנשיקה" הוא שיר טוב, נתמך יפה בגיטרה ויש לו נושא קליט. אהבתי גם את השיר האחרון " הקיץ קרב מהר" למרות שהיה קשה להבין על מה מדובר. בסך הכל להקה עם פוטנציאל שצריכה לחדד ולהקצין את הנגינה ולשפר את היחס בין הגיטרה לבס . פתיחה מעוררת תיאבון לערב עמוס.

ההרכב הבא, " מגנוליה" , גם הוא טריו- אבל שונה מאוד ברוחו. מגנוליה עלתה בלי מיקרופונים. להקה שכבר הופיעה בגדה במסגרת ערב עם " לבנון" ומגדירה את עצמה בצדק כ"הארד קור אטמוספרי". הגיטרות יוצרות חומת סאונד עם מוטיבים חוזרים על עצמם ותזוזות מינימאליות קדימה ואחורה של המלודיה. למעשה אין מנגינה אלא סימון גבול, והתופים מפרשים ומפסקים את המוזיקה. מה שחשבנו שהוא קצב מהיר הופך בהדרכת התופים לקצב איטי ביותר. הבעיה שהטריק הזה חוזר בכל הקטעים שלהם: כמה פצצות של התופים לתוך קיר הסאונד במהירות הולכת וגוברת ואז האטה פתאומית ושאיבה של האנרגיה. הטריק עבד על קבוצת הרקדנים בקרבת הבמה ומפלס האנרגיה עלה בכמה רמות. עם מערכת סאונד אמיתית המוזיקה הייתה מתקבלת כמפל מים ענק במקום כטפטוף במקלחת, אבל אין ספק ש"מגנוליה" יושבת טוב בתוך הז`אנר הלא קל של ה" הרד קור" שדורש הרבה מיומנות והתמסרות.

דיאלוג בין אפקטים לאנרגיה

אחרונים, במצב רוח מעולה, שופעי עליצות (בעיקר הגיטריסט והמנחה יובל הרינג שלבש סינור עור אלגנטי, ופטפט עם הקהל ללא מיקרופון) עלו חברי "לבנון". להפתעתי לא התמלא האולם. חלק מאוהדי "מגנוליה" פרש והוחלף באוהדי "לבנון" כך שנשארנו כ- 60 נפש.

הביקורות הטובות על אלבומם שיצא השנה והפרגון חם מהתקשורת התגלו כמוצדקים לגמרי הלילה. לבנון ויתרו על המלים, אך לא כ"מגנוליה" –הם אינם מצטמצמים בסגנון אחיד. הם הרפתקניים. קרוב לודאי שבחלומותיהם הם לא שומעים ריפים החוזרים על עצמם אלא אימאג`ים מגוונים. הם מציירים תמונות במוזיקה ולכן אנו שומעים התחלה של בלוז, המשך של מנצ`סטר וחזרה דרך סיאטל. האקלקטיות שלהם נובעת משליטה בחמרים ולא מהיעדר כיוון. משהו במוזיקה שלהם מזכיר מסע. כיון שלא נאמרו שמות הקטעים (לא הם ולא הלהקות האחרות בערב הציגו את השירים או את הנגנים. כנראה שהם מניחים שכל מי שבא - יודע) בעיקר התפעלתי משיתוף הפעולה בין שני הגיטריסטים (הרינג ושטרנהיים- מייסדי הלהקה). האחד מייצר אפקטים, השני מייצר אנרגיה. בכל רגע נתון היה ביניהם דיאלוג. יצאתי מזמזם את אחד המוטיבים שלהם שנשמע כמו משהו של פיליפ גלאס-אופרה אחרת לגמרי. הקטעים לא ארוכים ומסתיימים במפתיע ובדרמטיות.

"לבנון" היא אחת ההבטחות הגדולות של הפוסט רוק הישראלי ואני מקווה שלא יתפתו ויתחילו לשיר. מקסימום מותר להם לצעוק ( והיו רגעים ששמעתי מהם צעקה שהייתה בעצם סולו גיטרה עם פדל).

לפרטים נוספים