סרטה של נטעלי בראון "מתמורפוזה", שיוקרן היום במסגרת פסטיבל "נשים בתמונה" ברחובות, משרטט פרופיל רב עוצמה של ארבע נשים שעברו מקרי אונס וגילוי עריות.
אשמה ארוגה בשטיח
המעטפת המגוננת והמרככת של המארג הקולנועי המאתגר "מתמורפוזה" (שילוב בין מטמורפוזה, שינוי צורה, למיתה ריגשית, מצבן של הנאנסות לאחר מה שבוצע בהן), שביימה נטעלי בראון, לוקחת את הצופה שנים רבות אחורה, - עד למאה השמינית לספירה, למען הדיוק. אז חיבר המשורר הרומאי פובליוס אובידיוס נאזו, שכתב בעיקר על אהבה, נשים מופקרות ותמורות מיתולוגיות , את ספרו "מטמורפוזות".
בספר 250 מיתולוגיות, ש-50 מהן עוסקות בנשים שנאנסו, ובעקבות זאת הוטלה עליהן קללה והן והפכו לצמחים, לחיות או לאבנים. אחת מהן היא ארכנה, הטווה בנול אריגה את מעשי האונס של נשים על ידי אלים, ויוצרת שטיח המגשר על פני הבדלי הזמנים והתרבות והופך לכתב אשמה נוקב ובלתי מתפשר. האלים, אגב, הענישו אותה על שטוותה-תיעדה את מעשי האונס שלהם, והפכו אותה לעכביש. הסרט מביא בסאב-טקסט שלו עוד שלושה סיפורי נשים מהמיתולוגיה: זה של פילומלה (שנאנסה על ידי טראוס, בעלה של אחותה פילומלה, שגם כרת לאחר מכן את לשונה, כדי שלא תוכל לספר), זה של פרספונה וזה של איו.
במקביל למרקם הזה – סיפורים טרגיים של ארבע נשים מהמיתולוגיה – מובאים סיפוריהן של ליאת רוזנברג, טמיר לדרברג, ליאורה די-נור ויעל ארצי. ארבע נשים מכאן ועכשיו, בנות גילאים ורקעים שונים, שעברו אונס וגילוי עריות ומדברות על זה בגלוי. לפרטי פרטים.
הארבע מצולמות באקסטרים-קלוז-אפים חזקים, המוארים עד כדי סינוור (בניגוד לסילואטות ולקולות שעוותו עד לבלי זיהוי – האימאג`ים שבדרך כלל עולים באסוציאציה של חשיפה בהקשר זה), בהופעה ישירה, אמיצה ומרתקת, מול עדשת המצלמה המתעדת. אין בסרטה של נטעלי בראון, שמץ סנסציוניות או תחושה פורנוגרפית ותורמת לכך העובדה שהנשים מוצגות רק מהצוואר ומעלה. ראשים מדברים. ונוגעים. הנשים האלה כואבות, מתייסרות, בוכות כמעט בלי דמעות. משחזרות את הרגעים שהכי הדחיקו והרחיקו מהתודעה, כדי לשמור על שפיות זמנית.
אכסנייה הולמת
למרות הדימויים המיתולוגיים המרככים שבין השיטין, סיפוריהן של ארבע הנשים המכריזות בפומבי (וגם כלפי עצמן) – "נאנסתי", מוגשים כמו סטירה בפרצוף. ניתוח ללא הרדמה. אי אפשר להסב את העיניים מתקריבי הפנים החונקים את הפריים, מהדיבור המונוטוני בהתנסחות מחושבת, מוקפדת ומדויקת, שמשחזרת מצד אחד באופן טכני ובקור רוח מצמרר את ההתרחשות, אבל מצד אחר כמו עוברת אותה מחדש.
לא לכל אורך הסרט נדבקים הקטעים ה"מיתולוגיים", ושלל דימויים אודיו-ויזואליים נוספים, לעדויותיהן המצמררות של הנשים. ניכר מאמץ החיבור ביניהם, אבל בסופו של דבר נוצרת כאן אמירה נשית חזקה, זועקת, בלתי מתפשרת, ו-57 הדקות של "מתמורפוזה" נצפות בנשימה עצורה.
הסרט הוקרן כבר בבכורה בפסטיבל ירושלים, יוקרן היום ב- 19:30 במסגרת פסטיבל סרטי נשים ברחובות "נשים בתמונה" ובעקבותיו ייערך דיון בהשתתפות היוצרת והנשים המשתתפות. נדמה שזו אכסנייה הולמת לדוקומנט נשי חזק זה.
יצוין גם שהבמאית החליטה לשתף ביצירה רק נשים, מהמפיקה קלאודיה (קלה) לוין, דרך הצלמות אביגיל שפרבר ונילי אצלן, ועד העורכת ג`ואל אלכסיס וקריינית סיפורי המיתולוגיה טל גורדון, שקולה הסדוק ובעל הנפח מקנה ממד דרמטי נכון ליצירה החשובה הזו.
לפרטים נוספים
אתר הפסטיבל
14/09/2006
:תאריך יצירה
|