מחול - "NO אקזיט" – סגידה לעגל הרייטינג

סרט הבכורה העלילתי באורך מלא של דרור סבו, "NO אקזיט", עוסק בקורותיו של במאי דוקומנטרי סולידי, שנסחף לבימוי תכנית ריאליטי, מציץ ונפגע.

אחוזי צפייה בכל מחיר

מתכון לסרט: קח במאי תכנית ריאליטי (דרור סבו, "פרויקט Y"). תן לו לחבר תסריט (עם החברים עמית ליאור וברק סלונים) שבמרכזו תכנית ריאליטי. צרף כמה שחקנים שהפגינו נוכחות בולטת בתכנית הנוער "אקזיט" (עפר שכטר, מלי לוי-גרשון, מיכאל מושונוב, שירי מימון). צרף עוד כמה שחקנים שלא הפגינו נוכחות בתכנית הנוער "אקזיט" (אמנון וולף, גל זייד, נועה ברקאי, ערן שראל), כדי שהתבשיל לא ייצא חדגוני מדי. קרא למעדן שיצא תחת ידיך "NO אקזיט". קטוף את פרס וולג`ין לסרט הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים. וכעת, המרקחת שהתבשלה בתזמון ובטמפרטורה הנכונים, מוכנה להגשה לקהל.

את זכות הראשונים להעלות על המוקד את תרבות הרייטינג הטלוויזיונית, אפרופו שטף תוכניות הריאליטי שגודש את הסלון שלנו, איש לא ייקח מסבו (סרט ראשון באורך מלא), שכאמור כבר היה בסרט הזה, כאחד מחלוצי במאי הריאליטי בארץ. הגיבור שלו הוא יהודה (עפר שכטר, בהופעה מאופקת משובחת), במאי דוקומנטרי צעיר, אידיאליסט לאמנותו, העוקב כבר כשלוש שנים, עם מצלמותיו, אחר תהליך השיקום של חברו הטוב איתן (וולף), שבמהלך מלחמת לבנון (הראשונה) ננטש לפרק זמן ארוך על ידי חבריו והתעוור. יעל (נועה ברקאי), בת זוגו של יהודה, היא המאמנת של איתן, שמשמשת לו כעיניים וגם פיתחה תכנית שיקום ייחודית שמסייעת לו להתמודד למרות אובדן הראייה.

יהודה רוצה לגייס 50 אלף דולר כדי להשלים את עשיית סרטו ולשם כך הוא מזמן לפגישה את מורהו לשעבר, זכי (גל זייד), יוצר תכנית הריאליטי המצליחה "בחירת לבו". לזכי מתברר יש תכניות אחרות עבור יהודה וה"טאלנט" שלו, איתן. הוא מציע לתלמידו לשעבר להפוך את איתן לגיבור העונה הבאה של "בחירת לבו", שבה ייאבקו כמה נשים על לבו מבלי לדעת שהוא עיוור. איתן והבנות, צריך לציין, "ייכלאו" בווילה סגורה, שכל מתחמיה האינטימיים מכוסות במצלמות במעגל סגור, ובתוך סיר הלחץ הזה ייווצרו הסיטואציות האופייניות כל כך לדרמת ריאליטי.

יהודה נכנע לבקשתו של זכי, ופוצח בפרויקט. תוך כדי כך הוא לומד על בשרו את משמעות האקשן האדרנליני שמאחורי הקלעים של הפקת תכנית ריאליטי טלוויזיה, מגלה עולם הזוי ואט אט מתחיל לאבד שליטה על הדברים, כשמה שמניע את העניינים זהו רצונם של המפיק ובעלי הערוץ ליצור סיטואציות יותר ויותר קיצוניות, כדי לגרד עוד אחוזי צפייה. כל זאת גם במחיר פגיעה, נפשית ופיזית, באנשים, כשהגבול שבין הרצון לעשות הכול למען ההגעה לתקרת הפופולריות הציבורית, ובין הנכונות להקרבת חיים לשם כך – הוא שברירי ביותר.

משחק טוב מאוד

על מכירת הנפש בעבור נזיד אחוזי צפייה בטלוויזיה, והסגידה לעגל הרייטינג, הביעו דעתם כבר יוצרי קולנוע לא מעטים. מפדריקו פליני ("ג`ינג`ר ופרד"), דרך סידני לומט ("רשת שידור"), ועד פיטר וויר ("המופע של טרומן"), כשהאחרון כבר עוסק ספציפית בטרנד הריאליטי ובעמדתו של הבמאי כאלוהי המציאות, כשההבדלים בין זו המדומה לזו אמיתית מיטשטשים מאוד. סבו עשה סרט מתוחכם ונכון ביסודו, שממקם את עצמו היטב בלב ה"ז`אנר", אבל הטיפול שלו, בעיקר התסריטאי, לא אחיד לכל אורכו. קיים פער קיצוני מדי בין ההתחלה, שלוקחת את עצמה ברצינות גמורה, לשליש האחרון של הסרט, שהופך לדמוי-פארודיה ארסית, אירונית ומרושעת, שנראית ומרגישה כמו שילוב של "ארץ נהדרת" ו"משחק מכור". אפילו אם זו הייתה כוונת המשורר, הגיחה מהמציאות למציאות הווירטואלית מהירה מדי ולא מעוגנת כל כך בטריגרים המתאימים.

עבודת השחקנים, ועבודת הבמאי עם השחקנים, לעומת זאת, טובים מאוד. אפילו שירי מימון, בהופעה משנית יחסית, מפגינה ניצוצות דרמטיים-קומיים מפתיעים. לכי על זה.