פרויקט המחול החדש של האופרה הישראלית יצא לדרך והישגו המובהק הוא ביצירתה של קבוצת רקדנים ישראלים מצוינים.
להקת בית?
לפני כמה שנים התפארה האופרה הישראלית בהכרזה על להקתה של ענבל פינטו כלהקת הבית שלה, ואף העלתה על בימתה את "בוביז". מאז זרמו מים רבים בין האופרה לפינטו שתחזור למשכן בחודש הבא לאמנויות הבמה יחד עם אבשלום פולק כבמאים-מעצבים של האופרה "ארמיד" המיובאת מוויסבאדן בגרמניה.
אבל במשרדי האופרה לא התייאשו מהרעיון לכונן להקת בית, וההזדמנות לכך נוצרה כאשר התברר כי הרקדנית טליה פז סיימה שנות נדודים ארוכות באירופה וחזרה לפעול בארץ. השידוך נוצר ופז נבחרה להיות מנהלת אמנותית של פרויקט מחול שבמסגרתו יועלו יצירות של כוריאוגרפים אורחים מחו"ל עם קבוצת רקדנים ישראלים שתהיה גם להקת בית להפקות אופראיות.
ימים יגידו אם המהלך הזה יצליח יותר מקודמו, אך בשלב הזה כבר הועלה הערב הראשון "X-RAY" שנועד להציע לקהל ולרקדנים "מיזוג תרבויות ואסכולות שונות בגישה למחול". זאת באמצעות שלוש יצירות שונות מאוד זו מזו, וכאשר הקהל יושב על טריבונה מיוחדת שהוקמה על הבמה, והמחולות מבוצעים בכיוון ההפוך מהרגיל, עם הגב לאולם הריק (כפי שמתגלה בסופו של הערב).
השאלה הגדולה הנשאלת מראש ומצפה לתשובה במהלך המופע היא אם אמנם יש משמעות קונספטואלית לדרך ההופעה. נוכח הצהרת הכוונות לחשוף את הקרביים של מבנה האופרה ואת עולמותיהם האישיים של הרקדנים – מפתיע לגלות שהתשובה על כך היא שלילית, שכן את זיעת הרקדנים ניתן לחוש גם בהופעות רגילות, וכך גם לגבי עולמם האישי.
שאלה מהותית יותר שעולה במהלך המופע נוגעת לטיב היצירות ועד כמה הן עומדות באותה יומרה של מיזוג תרבויות וכו`. וגם כאן התשובה שלילית, שהרי כוריאוגרפים מחו"ל יצרו כאן בלי הפסקה, ויצירותיהם של יוצרים ישראלים בוצעו בלהקות ואנסמבלים שהיו בהם רקדנים מחו"ל, או רקדנים ישראלים שהתפתחו בחו"ל.
שימוש נפלא ביכולות הרקדנים
מה שנותר לבחון הוא את היצירות עצמן, וגם כאן, למען האמת, נותרתי עם תמיהות מסוימות. היצירה הראשונה הייתה "Caps Lock" של שינטארו או-ווה היפני, מחול לשלושה רקדנים שנעים כמעט בריחוף, נאחזים, משתרגים, משתחררים, מתרחקים, נצמדים, ובתוך כך משמיעים קולות ורחשים וקצת טקסטים סתומים שיוצרים את ה"מוזיקה" של שלומי פריג`.
אני חייב להודות שנבצר ממני להבין מה הכוריאוגרף רצה להגיד ביצירה הזאת, אך אהבתי אותה כי הוא ידע להשתמש באופן נפלא ביכולותיהם המרשימות של שלושת הרקדנים שלו – מיכאל גטמן בעל הגמישות המרבית, אלדד בן-ששון בעל האנרגיה המאיימת להתפוצץ מבעד לשקט המופלא שלו, ואיתמר סהר-סרוסי שמגלה יכולות משחק מסקרנות באמצעות התנועה המיוחדת שלו.
מה עשתה שם הרקדנית?
היצירה השנייה"Fat Peggy`s Sober Property" של שיורד ורוכדנהיל ההולנדי שואבת השראתה מהסרט "מה קרה לבייבי ג`יין" בכיכובן של בט דייוויס וג`ואן קרופורד, והיא מבוצעת על ידי רקדנית סולנית ושחקנית השרועה בין שני לוחות זכוכית של שולחן גדול נייד, המדברת כמעט בלי הפסקה טקסטים הלקוחים מהסרט ומחוויותיו האישיות (הלא כל כך ברורות) של הכוריאוגרף כשהיה רקדן בבלט פרנקפורט. לא היה ברור מה בדיוק אירע שם.
השחקנית הבריטית קייט סטרונג, באיפור כבד א-לה בט דייוויס, מרשימה מאוד ולמעשה מחזיקה את היצירה במשחקה ובהבעות פניה המוקרנות על המסך האחורי באמצעות מצלמת מחשב, שלעתים היא קבועה באחת מזוויות השולחן ולעתים היא מוחזקת בידה של סטרונג. בפני עצמה זאת הופעה חזקה מאוד, גם אם ראוי היה למצוא דרך להקרין תרגום של הדברים או לפחות לספק דף עם התרגום. העובדה שהם נאמרו באנגלית איננה משחררת את המארגנים מחובתם לקהל שגם רוצה להבין מה נאמר במשך 25 דקות.
בנקודה זאת אפשר לשאול מה עשתה שם הרקדנית. נכון שלפי התכנייה היא בת דמותה הרוקדת של האישה המדברת, אך זה לא כל כך מסתבר מהיצירה עצמה. קטעי הסולו שלה היו מרשימים בעיקר בזכות הביצוע המצוין של קרן מלכית-ניר שהחליפה את טליה פז הפצועה, אך הם נבלעים ונעלמים ככל שמדובר ביצירה השלמה.
קפיצות מעניין לעניין
לסיום הערב הועלתה יצירתו של מרטינו מולר השווייצרי "REAL", עם כל חברי הלהקה, ועם פסקול עשיר ומרשים ביותר של אוהד פישוף, שבין השאר כלל קטעי מוזיקה שונים בני זמננו. היצירה הארוכה יחסית מעמתת לכאורה אמת ואשליה, מציאות ורכילות, עובדות ושמועות. בעייתה העיקרית היא השפע הרעיוני המציף אותה ומקפיץ את תשומת הלב מעניין לעניין, עד לעשר הדקות האחרונות שבהן המחול מתגבש לביטוי חזק, מרוכז מאוד.
גם כאן נהנה הכוריאוגרף מביצועים מרשימים של הרקדנים. בנוסף על הארבעה שכבר הראו את יכולותיהם בשתי היצירות הקודמות הצטרפו למאגר הכישרונות ארבע רקדניות מצוינות - שי הרמתי, שרון וזנה, לאה ינאי ואלה נגלי, ובעיקר עודד ביין, רקדן ארוך רגליים וזרועות שדמותו משמשת את הכוריאוגרף ליצירת אפקט בימתי מרשים באמצעות עשרות צילומים מוגדלים של גופו התלוי ברגליו וראשו וזרועותיו שמוטים מטה.
בסופו של דבר זהו צעד ראשון של פרויקט מחול מסקרן, שגם אם הותיר תמיהות עדיין יש בו תרומה חשובה לתמונת המחול בארץ, ומבחנו האמיתי יהיה בהמשך הדרך. אם יהיה.
לפרטים נוספים
17/09/2006
:תאריך יצירה
|