מחול - "השטן לובשת פראדה"

מריל סטריפ בתפקיד ביצ`י עסיסי, אן האתאוויי משתחררת מתדמית "יומני הנסיכה", והבמאי דייוויד פרנקל מיישם את כל מה שלמד ב"סקס והעיר הגדולה". "השטן לובשת פראדה" הוא כל מה שרציתם לדעת על עיתונות עולם האופנה הניו יורקי.

סטאז` ב"סקס והעיר הגדולה"

כשצפיתי ב"השטן לובשת פראדה", לא יכולתי שלא להיזכר בנוסטלגיה ב"משהו ללבוש" (פרט א-פורטה), של רוברט אלטמן. נכון שהוא לא נמנה עם סרטיו היותר משובחים של המייסטר האמריקאי הדגול, אבל עדיין הייתה בו אמירה אירונית, חדה ומדויקת, על עולם האופנה העולמי, ותרבות הכלום הנוצצת שהוא מייצג. לשיא הגיעו הדברים בתצוגת אופנה שבה דוגמנו "בגדי המלך החדשים", כלומר הדוגמניות טופפו על מסלול התצוגה בעירום מלא, והקהל התרשם מהדגמים החדשים.

חלק מהקודים התרבותיים הטרנדיים שמשקפים את עולם הזוהר השטוח והנבוב הזה, באים לידי ביטוי ב"השטן לובשת פראדה". הסרט מבוסס על ספרו רב המכר של לורן וייסברגר. וביים אותו דייוויד פרנקל, שעשה סטאג` על תרבות האופנה הניו יורקית בסדרה "סקס והעיר הגדולה", שאת רבים מפרקיה ביים.

מותג אופנה מהלך

סיפור העלילה: מירנדה פריסטלי (מריל סטריפ) היא סוג של אלוהים על עקבים. מדובר במנהלת רודנית (שלא לומר ביצ`ית), נוקשה וקפדנית, שעורכת את מגזין האופנה בהא הידיעה של ניו יורק, Runway - מגזין יוקרתי ומוביל בתחומו, א-לה "ווג".

עובדיה הרבים של מירנדה סרים למרותה ורועדים ממנה. היא צינית, קרה, מרושעת ואוהבת לרדת על הצוות שלה בכל הזדמנות, לקטול בלי הכרה מערכות לבוש סופר-יוקרתיות של אופנאי צמרת, שיודעים שאם הם רוצים להתפרסם בין דפי המגזין שלה, שבלעדיו אין להם חיים, הסטים שלהם חייבים לקבל את אישורה. בשורה התחתונה – מדובר במכתיבת אופנה ובמובילה חברתית בלתי מעורערת שאפילו קוד הלבוש וההופעה של עובדי המשרד שלה חשוב לה ביותר.

אנדי (אן האתאוויי) היא צעירה שאפתנית ונמרצת, בוגרת חוג לעיתונאות באוניברסיטה, מגיעה לעבוד כאסיסטנטית של העוזרת הראשית של מירנדה, אמלי (אמלי בלאנט), תפקיד שבחורות רבות שאיישו, אך לא שרדו לאורך זמן. גם אנדי נכנסת לתאקלים חוזרים ונשנים עם מירנדה, אבל איכשהו מחליקים לה על הטעויות הקטנות, והיא ממשיכה לזרום.

אט אט לומדת אנדי המרושלת טיפוח נשי אמיתי מהו, משתפצת, משתדרגת ומשתנה עד כדי כך שאפילו החבר המקסים שלה (אדריאן גרנייר), שעולמו רחוק מאוד מתרבות הסגידה ללבוש, מתקשה לזהות אותה. אנדי נסחפת אט אט ועוברת לצד של הבוסית שלה, ממלאת אחר גחמותיה, אחראית בעקיפין להדחת אמלי מתפקידה, תופסת את מקומה וטסה עם מירנדה למפגש עם מעצבי צמרת ומובילי אופנה עולמיים.
הבעיה היא שבלי לשים לב אנדי מוכרת את נשמתה, שמה בפרונט את האמביציה הבלתי נלאית שלה, ושוכחת מהם הדברים החשובים באמת בחיים. השאלה הגדולה היא האם היא תתעשת בזמן, או שההתקרנפות שלה תושלם והיא תחצה את הקווים לגמרי ותהפוך למותג אופנה מהלך.

מרוטש ומלוטש

שורה של מעצבי על תרמו בגדים בעיצובם לסרט ובראשם המעצב ולנטינו שעיצב שמלה לדמותה של מריל סטריפ ואף ניאות להופיע בתפקיד קטן בסרט לצדה של השחקנית שהוא כל כך מעריץ. בסרט גם דגמים חדשים של שאנל, דונה קארן, גאליאנו וכמובן פראדה.

ל"השטן לובשת פראדה" יש לוק של סרט שעבר פוטושופ, ונעשו לו הריטושים והליטושים המוקפדים והמדויקים כדי להוציא תמונה של מודל אופנתי חדיש, שינצנץ למרחוק. הקצב שלו תוסס ומהיר, כמו החלפת בגדים של דוגמניות מלבוש ללבוש, מאחורי הקלעים של תצוגת אופנה. מריל סטריפ בוראת את עצמה מחדש בתפקיד ביצ`י עסיסי, שמסב הנאה מרובה. אן התאוויי אולי תשתחרר סוף סוף מתדמית הילדה הטובה ובת הנעורים האולטימטיבית של סרטי "יומני הנסיכה" ותעבור לליגה של הגדולים.

בנות מן הסתם יתחברו יותר למותגי האופנה המה-זה מעודכנים, אבל גם הבנים יוכלו ליהנות בכיף מעבודה קולנועית בידורית, שלא מחטיאה את מטרתה המסחרית. סרט פאן ולעניין.