מחול - שנה טובה לקולנוע הישראלי

מבחר עשיר, איכותי ומסחרי, של סרטים ישראליים, עלילתיים ודוקומנטריים, פקדו בשנה החולפת את מסכינו. בשבוע הבא ייקבע אם "אביבה אהובתי" או "אדמה משוגעת" ייצגו אותנו באוסקר. וגם השנה הנוכחית נפתחת במטח גדול של 74 סרטים (שישה מהם עלילתיים באורך מלא) שיוקרנו בפסטיבל חיפה

הקהל מאמין סרטים ישראליים

את סקירת הקולנוע הישראלי השנתית שלי אני בוחר לפתוח עם "ימים קפואים", של הבמאי דני לרנר, שזהו סרטו הראשון. כידוע, סרט דל תקציב ו"סטודנטיאלי" זה, שעלה לפני כמה שבועות למסכינו, הפתיע כשזכה לפני כשנה בתחרות הסרט הישראלי המצטיין בפסטיבל חיפה הבינלאומי, שבפתחו אנו עומדים כעת, ואשר ייערך בפעם ה-22 בחול המועד סוכות הקרב. כרונולוגית, פסטיבל זה, בראשיתה של השנה העברית הנחתמת, יכול לשמש עבורנו כנקודת פתיחה סוגרת מעגל לאבחון וציון הישגיו של הקולנוע הישראלי בשנה זו.
יש חשיבות רבה לניצחון "ימים קפואים" בפסטיבל חיפה שעבר, כשהוא גובר על מתחרהו העיקרי, "למראית עין", שהיה הרבה יותר "עשיר" ממנו במונחים של תקציב ותמיכת קרנות וגורמי סבסוד. זכייה זו והצלחת הסרט להשיג פלטפורמת הפצה מסחרית ראויה מציינות, סמלית וגם מעשית, את התקווה לכך שגם יוצרי סרטים מקוריים ומשובחים שלא נתמכים בכל הקרנות האפשריות, יוכלו לממש את חלומם וליצור ולהפיץ את סרטיהם כאן.

ומראשית השנה לסיומה. עלעול ברשימות הסרטים המוקרנים בבתי הקולנוע ברחבי הארץ כעת, כמה ימים לפני ששנת תשס"ו נחתמת, מעלה כמות בלתי נגמרת של סרטים ישראליים, המוקרנים בו זמנית. "מלח הארץ", "No אקזיט", "גיבורים קטנים", "מישהו לרוץ איתו", "אביבה אהובתי", "ידיים קשורות", "ימים קפואים", "הבועה" ו"קרוב לבית". בעוד שבועיים יתווספו אליהם גם "סיפור חצי רוסי", "מחילות" ו"אדמה משוגעת" (שהפצתו בהקרנות טרום בכורה הוקדמה, כדי לענות על דרישות האקדמיה האמריקאית, למקרה שחברי האקדמיה הישראלית יבחרו בשבוע הבא בו ולא ב"אביבה אהובתי" לייצגו כמועמד למוקדמות אוסקר הסרט הזר). כלומר 12 סרטים ישראליים עלילתיים המוקרנים בו זמנית על מסכינו. מספר שיא לכל הדעות. וזאת מבלי לציין את הסרטים הדוקומנטריים כחול-לבן, שאף הם מקבלים במה מכובדת: "מועדון בית קברות", "מתמורפוזה" ו"החוג לקולנוע".

ועוד לא דיברנו על הקהל. אז נוסיף לכך את הכרזתו הגאה של שמי זרחין בטקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע בשבוע שעבר, שסרטו "אביבה אהובתי" "עשה כבר יותר מ-160 אלף צופים, והיד עוד נטויה", ואת העובדה ש"הבועה" ו"מישהו לרוץ איתו" מגרדים את ה-100 אלף צופים. מספרים אלה מעידים ללא ספק על כך שגם אמונו של הקהל בסרטים הישראליים תקף ועומד.

בגרות ובשלות על פי רוב

ברור שאפשר למתוח קו ישר בין שנת 2004 הפורייה, שהביאה לנו מקבץ של סרטים איכותיים ומסחריים כאחד ("מדורת השבט", "האושפיזין", "אור", "עטאש", "סוף העולם שמאלה", "אהבה קולומביאנית", "ללכת על המים" וכו`) לתפוקת השנה הנוכחית. התחושה ההולכת ומתבססת היא שהרבה יוצרים ישראליים הגיעו לבגרות ובשלות. ונפתח בוותיקים יותר. שמי זרחין של "אביבה אהובתי" יותר מגובש וממוקד מאשר בסרטיו הקודמים ("לילסדה", "מסוכנת" ו"הכוכבים של שלומי"). דרור שאול מביא ב"אדמה משוגעת" יצירתיות דרמתית וירטואוזית ביותר, ביחס לסרטיו הקודמים, הקומיים, "מבצע סבתא" ו"סימה וקנין מכשפה". דן וולמן הוותיק רשם עוד שיא, בסרט אישי-אינטימי, "ידיים קשורות" אפילו עודד דוידוף עשה ב"מישהו לרוץ איתו" כברת דרך רצינית, ביחס לסרטו הראשון, "מרס תורכי". סרטים מרשימים נוספים הוציאו תחת ידם יוצרים עם קילומטראז` פיצ`רי עלילתי נמוך יותר, כדרור סאבו ("No אקזיט"), דינה צבי-ריקליס ("שלוש אמהות"), יובל שפרמן ("הדברים שמאחורי השמש") וצמד הבמאיות וידי בילו ודליה הגר ("קרוב לבית"). מסקרן גם סרטו של חנן פלד, "מכתבים לאמריקה".

היו גם כמה אכזבות קולנועיות מהדהדות בקולנוע הישראלי השנה. "מוכרחים להיות שמח", של ג`ולי שלז, לא עמד בסטנדרטים שהיא הציבה, לעצמה ולנו, ב"עפולה אקספרס". "לרקוד" של מרק רוזנבאום היה סרט בינוני למדי, לא מוצלח יותר מהקודם שלו כבמאי, "הבולשת חוקרת". "בקרוב יקרה לך משהו טוב" של אייל שיראי היה יציאה נחותה, לא ברורה ואף תמוהה, ואילו מנחם גולן המשיך את מסע הנפילה שלו עם "ימים של אהבה", שדווקא מסחרית הביא קהל פריפריות שכיסה לו את הוצאות הפקת הבזק דלת התקציב והקלוריות, ובקרוב ניחשף לפרויקט דומה שלו, המאמץ טרנד פופולרי, "ריקוד מסוכן".

גלובוס הזהב, פריחה דוקומנטרית

אי אפשר לסכם את השנה בלי לציין את ההצלחה הבינלאומית שהגיעה במפתיע דווקא משיתוף פעולה פלסטיני-ישראלי. "גן עדן עכשיו" של הבמאי האני אבו אסד והמפיק אמיר הראל, זכה השנה בפרס גלובוס הזהב ואף היה מועמד לאוסקר הסרט הזר. בניגוד לכך - גורלו של מועמד האקדמיה הישראלית, "איזה מקום נפלא", לא שפר עליו.

22 סרטים הגישו השנה את מועמדותם בטקס חלוקת פרסי אופיר, מספר נאה לכל הדעות מבחינה כמותית, אבל מרק רוזנבאום, יו"ר האקדמיה, ציין בדבריו את הבעיות הניצבות בפני הקולנוע בשנות ההקפה הקרובות: החשש מאי העברת התקציבים המובטחים מהאוצר, וההתנערות של ערוצי הטלוויזיה למיניהן מתמיכה בהפקות. רוזנבאום ציין הדגיש שגורמי השידור הבעייתיים ביותר מבחינה זו הם הערוץ הראשון וערוץ 10, שלא תומכים בכלל בקולנוע הישראלי.

הקולנוע הדוקומנטרי שלנו סגר עוד שנת פריחה, וזוהי כבר מגמה עקבית מתמשכת. "סובנירים", של חליל אפרת ושחר כהן, הוא הפרויקט המצליח ביותר בקטגוריה בשנה החולפת. הוא זכה בפרס האקדמיה בשבוע שעבר, ובכך השלים זכייה כפולה, לאחר שגם קטף את הפרס הראשון בפסטיבל "דוקאביב". במאי הושק לראשונה טקס חלוקת פרסי הקולנוע הדוקומנטרי, והוכיח שמבחר היצירה העשיר שנעשה בתחום זה, זכאי לאירוע משלו. סרטים נבחרים שבלטו בז`אנר זה, ושזכו לביטוי בפסטיבלי חיפה, ירושלים ו"דוקאביב", וכמה מהם גם להקרנות מסחריות בקולנוע "דוקו לב" השנה הם: "בובות של נייר", "מועדון בית קברות", "בלעין חביבתי", "ארץ המתנחלים", "שאדיה", "מים סוערים", "הכובעים של ירושלים" ו"החוג לקולנוע".

שנת תשס"ז תיפתח עם 74 סרטים ישראליים חדשים, עלילתיים, דוקומנטריים וקצרים, שיוקרנו בפסטיבל חיפה בסוכות. במרכז התפוקה החדשה, שישה סרטים עלילתיים באורך מלא: "בשמים אחרים" (בימוי: אריאל טלפלר), "מלנומה אהובתי" (בימוי: יוסי מדמוני ודוד אופק), "אסקימוסים בגליל" (בימוי: יונתן פז), "תנועה מגונה" (בימוי: צחי גראד), "חופשת קיץ" (בימוי: דוד וולך) ו"נוזהאת אלפואד", שביים יהודה (ג`אד) נאמן. שנה טובה.

נחום מוכיח