מחול - קולנוע ביתי –פון טרייר למתקדמים

הבמאי הדני לארס פון טרייר זוכה לראשונה למארז DVD בהפצה עברית של שלושה מסרטיו: "רכבות לילה", "דוגוויל", "מנדרליי" . סוג של תירוץ לשוב ולהיפגש עם סרטי הגאון הדני השנוי במחלוקת.

גיבורים שגומרים רע

כללי דוגמה 95`, שלארס פון טרייר היה הרוח החיה בייזומם ובניסוחם, יחד עם עמיתיו הדנים, תומס וינטרברג, סורן-קראה יקובסון וכריסטיאן לוורינג, מעידים במידה רבה על אופיו העיקש, הקשוח והבלתי מתפשר. כללי הדוגמה הנוקשים מחייבים, כידוע, יצירת קולנוע נזירי, הכולל, בין היתר, צילום אך ורק בלוקיישנים ולא באולפנים, שימוש בתאורה טבעית בלבד, הקלטות און-לוקיישן, בלי להוסיף אפקטים, מוזיקה וכו` לאחר מכן, ועוד כללים שאמורים לגרום למדיום להישאר נאמן למהותו הראשונית. בסופו של דבר פון טרייר לא נשאר נאמן לכללים שהתווה לעצמו, כלומר לחוקי הדוגמה, אבל בעצם הרכבת המודל הניסיוני הזה של פורמט קולנועי, וגם קודם לכן, הוא הצהיר שאין בכוונתו להיבנות על מה שנעשה בקולנוע עד זמנו, וכל הקריירה שלו רצופה במהלכים מאתגרים ומעוררי מחלוקת.

פון טרייר הוא סוג של גאון מקולל. מצד אחד יוצר סרטים ש"ממציא את הגלגל", מפתח שפה קולנועית משלו וחותר לדרכי מבנה מאתגרים ולא קונבנציונליים בתחביר הקולנועי. מצד שני, יש משהו לא נוח ולא נעים בקולנוע שלו. הוא סוג של במאי-כותב פטרוני קלגסי. הוא משדר קור, לעג, רשעות ואירוניה, ומיטיב לנסחם בכתיבה מחודדת, שנונה, נוטפת ארס, גרוטסקיות וסרקזם (ראו הטרילוגיה האחרונה, "דוגוויל", "מנדרליי" והפרק שבדרך, "וושינגטון").

הציבור הישראלי התוודע אליו בעיקר באמצעות הלהיט הסינמטקי "לשבור את הגלים", ולאחר מכן גם באמצעות "רוקדת בחשכה`" שזכה לתהודה. הסינמטקים הקרינו גם את פרויקט "הממלכה" הנודע שלו ואת "האידיוטים". בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים 2005 הוקרן גם "חמש מכשלות" שלו שבו הוא מעביר את הבמאי הדני הוותיק, מורהו לשעבר, יורגן לת` סדרת חינוך מפרכת בסגנונות קולנועיים. פון טרייר לא ממש אוהב את גיבוריו. הם בדרך כלל טרגיים, סובלים, מוטחים אל סיפון החיים כדי לחטוף מהלומות. הוא מלקה אותם, מלמד אותם לקח, ובדרך כלל הם גומרים רע, או מתייסרים קשות בדרך לגאולה. ועדיין, ולמרות הכול, הקולנוע של פון טרייר מרתק, מסעיר ולא משאיר את הצופה אדיש.

מקבץ של שלושה מסרטיו, שיצא לאחרונה בדי.וי.די, ממחיש את האמור לעיל. המקבץ כולל את "דוגוויל" (2003) ו"מנדרליי" (2005) ששייכים לטרילוגיית "הענשת אמריקה" (שישלים אותה כאמור "וושינגטון") ואת "רכבות לילה" (במקור "יורופה") מ-91`, שחותם את הטרילוגיה האירופית המוקדמת שלו, עליה נמנים גם "אלמנט הפשע" (84`) ו"מגיפה" (87`). קיבוץ שלושתם לחבילה אחת נעשה כנראה מסיבה פרוזאית יותר מעניינית - אותו מפיץ אוחז בזכויות על שלושתם.

סיפורי מוסר

אופייני מאוד לטרייר לזעום על אמריקה עקב הביקורת שהוטחה כלפיו אפרופו "רוקדת בחשכה", על כך שהוא מעז ליצור סרט שמתרחש באמריקה (אך צולם באירופה) ולהעביר באמצעותו ביקורת על מערכת החוק והמשפט האמריקאית, מבלי שכף רגלו תדרוך ביבשת (מה שכנראה לעולם לא יקרה, כי פון טרייר חרד מטיסות, ואפילו ברחבי אירופה מתנייד ברכבות). רק יוצר מהחומר שהוא קורץ ממנו, ישקיע כל כך הרבה אנרגיה ביצירת שלושה סרטים שיספקו את "יצר הנקם" שלו באמריקה ואת מה שהיא מייצגת, בעיניו.

אבל עדיין, גם "דוגוויל" וגם `"מנדרליי" הם סרטים פורמטיביים, שמציגים קולנוע מינימליסטי, עם סט של במה גדולה שצפה בחלל ועליה רחובות ובתים מצוירים כמו במפה או בתרשים, ועוד מספר קטן של אביזרי תפאורה ששייכים יותר לתיאטרון. בשניהם מתוארים קורותיה של גרייס (בראשון בכיכוב ניקול קידמן, ובשני זוהי ברייס דאלאס הווארד, בתו של הבמאי רון הווארד), בת המאפיונר (בסרט הראשון ג`יימס קאן, בשני ווילם דפו) טובת הלב, שנקלעת ב"דוגוויל" לקהילה קטנה באמריקה הכפרית שקולטת אותה כפליטה, ואחר כך מנצלת אותה באכזריות, וב"מנדרליי" לחווה מבודדת, אף היא אי שם ביבשת, שבה העבדות עדיין לא הוכחדה. גרייס מנסה ללמד את אנשי המקום, לבנים ושחורים, אדונים ועבדים, דמוקרטיה מהי, אך מגלה שהתערבות בסדרי החיים הקיימים של החווה לא בהכרח תניב את הפירות המקווים. שני סיפורי מוסר מאלפים וכתובים היטב של פון טרייר.

ב-"רכבות לילה" המוקדם יותר מגולל פון טרייר את קורותיו של ליאו (ז`אן מארק בר), צעיר אמריקני ממוצא גרמני, ששב לגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה. דודו של ליאו עובד כמפקח ברכבת, משלב אותו בעבודה ככרטיסן קרון הלילה האקסקלוסיבי. בעקבות מפגש של ליאו עם קתרינה (ברברה סקובה), בתו של בעל החברה המפעילה את הרכבות ברחבי גרמניה, נוצר ביניהם סיפור אהבה. הרכבת הנוסעת ובה ליאו, היא בעצם מסע חסר שליטה לתוך גרמניה הכאוטית שלאחר המלחמה, ואירופה בכלל, כולל זיכרונות העבר והציפיות לעתיד, וגם מסע פנימי שמלמד את ליאו, סמל המוסר האידיאליסטי והאולטימטיבי, שיעור באתיקה.ואם נחוץ למצוא כאן מכנה משותף לשלושת הסרטים הרי הוא – העיסוק במוסר ובגבולותיו.

מבין שלושת הסרטים, "רכבות לילה" הוא המרשים, המשכנע והנוגע יותר, למרות שנלקח מעבודותיו המוקדמות יותר של היוצר. זאת משום השפה הקולנועית העשירה, הדימויים החזקים, ההרפתקנות והנועזות שאפיינו אותו בשנות ה-80 וה-90, וכן בגלל הגישה היותר עניינית ופחות מניפולטיבית שלו ליצירה מאשר היום.

ללא בונוסים

למרבה הצער, אף אחד משלושת סרטי המארז אינו מכיל בונוסים או תוספות כלשהן, וחבל, כי יכול להיות מעניין לצפות בעבודתו של הבמאי מאחורי הקלעים (מרתק לגלות, למשל, מדוע ניקול קידמן יצאה מהעבודה איתו מותשת לחלוטין וסירבה,באופן מוחלט ונחרץ, לעבור איתו מ"דוגוויל" ל"מנדרליי"). ועל הבחירה והחיבור המקרי שבין שני סרטי הטרילוגיה האמריקאית ו"רכבות לילה" כבר דיברנו.

איך שלא בוחנים זאת, מי שלא ממש מכיר את עבודותיו המוקדמות של פון טרייר, או את יצירת הבמאי בכלל, ורוצה להשלים פערים, לא מומלץ לו להתחיל עם המארז הזה דווקא שהוא בבחינת "פון טרייר למתקדמים". יתרה מזאת - למנויי הכבלים מומלץ לבדוק תחילה את היצע פון טרייר המרשים והמוצע חינם במסגרת שירותי ה--VOD תחת סרטי האוזן השלישית, הכולל כמעט את כל הסרטים שהוזכרו כאן למעט סרטי המארז.

בכל מקרה, מדובר בשלושה סרטים ראויים, שצפייה בכל אחד מהם בנפרד היא חוויה קולנועית מאלפת.

מארז סרטי לארס פון טרייר: "רכבות לילה", "דוגוויל", "מנדרליי" (שיווק והפצה: קולנוע לב/ הד ארצי)