מחול - ארבע המלצות לפסטיבל סרטי ילדים ונוער

לרגל הפסטיבל השני לסרטי ילדים ונוער בסינמטק תל-אביב (30-27 בספטמבר 2006) ארבע המלצות – שתי אגדות קולנועיות ושני סרטי נעורים.

לפעמים חלומות מתגשמים

ראשית יש לציין שהחלוקה הקטגורית לגילאים בתכניית פסטיבל סרטי הילדים והנוער חיונית בהחלט, אחרת יקשה על ההורים המלווים לבחור, מתוך הרפרטואר הבינלאומי העשיר, את הסרטים שיתאימו לקהל היעד הצעיר שהם מביאים מהבית.

ונפתח בשני סרטים שמיועדים גם לצעירים שבחבורה (8+, 10+): "הסוס של ווינקי" ההולנדי ו"הודר" הדני. מעניין עד כמה שני סרטים של יוצרים הרחוקים זה מזה, ושונים בתרבות ובשפה, דומים וקרובים מאוד באלמנט המרכזי שלהם, ובאופי הפנטזיה שהם מציעים לצופה הצעיר. פרויקטים שהייתי מגדיר כסרטי "לפעמים חלומות מתגשמים".

"הסוס של ווינקי" מ-2005 (מומלץ לבני 8+), בוים על ידי מישה קאמפ. ווינקי (אבי טאם) היא ילדה סינית בת שש, המהגרת עם אמה לעיירת חוף בהולנד, שם מפעיל אביה מסעדה. לוקח לה זמן לקלוט את השפה החדשה ולהתמודד עם החברה החדשה בכלל והחברים בבית הספר בפרט. מי שמסייעת לה בכך היא סוסת פוני מזדקנת, שהילדה מאתרת בשדה בסמוך לביתה. ווינקי מגיעה אל הסוסה שוב ושוב ובהרשאת הבעלים, זוג הולנדי חביב שמחזיק בחוותו עוד כמה וכמה סוסים, מאכילה אותה. אבל יום אחד הסוסה קורסת ומתה. ווינקי לא מצליחה להתאושש מהמהלומה, והנה נוחתת עליה עוד מכה. טלפון מהמולדת סין, מביא בשורה לא נעימה, שהסבתא חלתה במחלה קשה. אמה של ווינקי נאלצת לארוז מהר ולטוס לסין, והילדה הנבוכה, שאביה לא בדיוק מבין ללבה וטרוד במסעדה שלו, נותרת בודדה ומלאת געגועים לסוסת הפוני וגם לאמה. כאשר מתברר שחג המולד מתקרב וסנטה קלאוס אמור להגיע ולממש את משאלותיהם של הילדים, ווינקי יודעת מה היא תבקש ממנו – סוס אמיתי. לא פחות. האם תוגשם משאלתה?

הסרט עוטר בפרסים בפסטיבלי סרטי ילדים - פסטיבל אוטרכט 2005 (פרס "סרט הזהב", ופרס "גביע הזהב", לתסריט הטוב ביותר), ובפסטיבלי גנט, בלגיה, ומונטריאול, קנדה (פרס "חביב הקהל") והוא מוקרן בפסטיבל בתל-אביב במסגרת "התחרות הבינלאומית". זהו סרט חביב ומרגש, ומשחקה של טאם הקטנטונת, הנושאת על כתפיה את הסרט, מעורר השתאות. בכלל, סרטי הפסטיבל ממחישים כיצד ניתן, בהדרכה נכונה, להפוך ילדים קטנים לשחקנים אמינים.

"הודר", מ-2002 (מומלץ לבני 10+), בוים על ידי הנריק רובן גנץ. הודר (פרדריק כריסטיאן יוהאנסן) בן התשע, ילד חולמני, נחשב לחנון הכיתתי בעירו הקטנה שבדנמרק. חברי כיתתו נטפלים אליו ושמים אותו ללעג ולקלס. בבית, אביו, שעובד כמדביק פוסטרים בלילות, עושה ככל יכולתו כדי לגדל את בנו, אלא שזה מתגעגע לאמו, שנפטרה.

הוא מנסה לאמץ לו תחליף אם בדמות המורה שלו, שהבושם הריחני שלה מסקרן אותו, אבל זו מעמידה אותו במקום. וגם ניסיונותיו לשכנע את אביו למצוא לעצמו אישה חדשה, שתהיה לו לאם, נכשלים. ואז פוקדת אותו לפתע פיה זעירה, בעלת כנפיים, ולאחר כמה מפגשים שלו איתה, היא מגלה לו שהוא נבחר להציל את העולם, ואף נותנת לו טיפים כיצד לעשות זאת. הודר, שחש את האחריות הרבה הרובצת על כתפיו, מכין את עצמו למשימה. "הודר" הוא סרט קסום, שבו מציאות ופנטזיה מתערבבות זו בזו ויוצרות אגדה יפהפייה, שמעוגנת מאוד בחיים האמיתיים. גם במקרה זה, ראוי לציון משחקו המאופק והנוגע של יוהאנסן, הנער. הסרט יוקרן במסגרת "הקרנות מיוחדות".

סרטי נעורים

שני סרטים נוספים, המיועדים לגילאים 12+, הם למעשה כבר יותר סרטי נעורים, שיכולים להתאים גם לקהל של בני עשרה. מדובר ב"שניצל גן עדן" ההולנדי וב"אקילה והתחרות" האמריקאי. שני סרטים שונים לחלוטין זה מזה, שמשגרים, באופן כזה או אחר, מסרים מוסריים-חינוכיים, כמקובל בז`אנר.

במרכז הקומדיה הפרועה "שניצל גן עדן" (הולנד 2005), שביים מרטין קולהובן עומד נורדיפ (מוניר ולנטין), בוגר תיכון ממוצא מרוקאי שחי בעיר פרובינציאלית בהולנד. נורדיפ השיג ציונים נהדרים בבית הספר, בניגוד לאחיו הפוחח, ואביו הגאה מייעד אותו ללמוד רפואה, אלא שהבחור מעדיף ללכת לעבוד במטבח של מסעדת יוקרה. הוא הופך לשוטף כלים של המקום ונתקל שם בחבורה מופרעת של עובדים שנטרפים בין הסירים והמחבתות בחדרים האחוריים שבהם מכינים את התבשילים השונים לאורחי המסעדה ורק ההומור הסרקסטי שלהם גורם להם לא לאבד את השפיות.

נורדיפ סופג תחילה השפלות אבל אט אט לומד להיאבק על מקומו בהיררכיית המטבח, ואף לוכד את תשומת לבה של אחת העובדות, אגנס (ברכה ואן דוסבורג). בין השניים יתפתח רומן לוהט, אבל עובדת היותם בני גזעים ודתות שונים, הוא מוסלמי והיא קתולית, תקשה עליהם לממש את אהבתם. "שניצל גן עדן" הוא קומדיה קצבית, תוססת ומשעשעת למדי, שתזכיר לכם באופייה פרודיות נעורים אמריקאיות.

"אקילה והתחרות"(ארה"ב 2006), שביים דאג אצ`ינסון, הוא סרט שעוסק בספורט התרבותי הלאומי בקרב נוער בתי הספר היסודיים באמריקה: "ספלינג בי" - תחרות איות. במסגרת זו מפגינים צעירים אמריקאים את יכולותיהם באיות בעל פה של מילים מורכבות באנגלית. גם תחרות, גם אלמנט חינוכי – מה יכול להיות יותר אמריקאי-פטריוטי מזה. לא מזמן עסק בתופעה הזו הסרט בכיכובו של ריצ`רד גיר "לגעת במילים".

אקילה (קיקי פאלמר) בת ה-11 היא ילדה פיקחית ומחוננת, שסובלת מבעיות אישיות וחברתיות בגלל שאביה נפטר, אמה טרודה בענייניה ולא מקדישה לה זמן ותשומת לב, ואחיה חבר בכנופיית פרחחים מקומית. נרשמים לה חיסורים לא מעטים בבית הספר והמנהל, מר וולש (קרטיס ארמסטרונג), מכריח אותה להשתתף בתחרות איות, כדי להימנע מלהענישה בריתוק. למרבה ההפתעה היא מנצחת. מנהל בית הספר קולט את הפוטנציאל של אקילה ושולח אותה לשדרג ולשפר את כישוריה אצל ד"ר לאראבי (לורנס פישבורן), פרופסור לאנגלית. בעזרתו היא צוברת ניסיון וביטחון ביכולותיה, וגם אמה מגלה לפתע את ילדתה מחדש. אקילה מנצחת בזו אחר זו את התחרויות האזוריות, ויחד עם כמה חברים חדשים, אליהם התוודעה במהלך הטורניר, מגיעה לתחרות הארצית הגדולה.

"אקילה והתחרות" הוא סרט עשוי היטב, למרות היותו צפוי ולמרות העובדה שנוצר על פי הנוסחה השחוקה והידועה – האנדרדוג הנחות שמגיח מאחור, לומד להכיר בכוחו וביכולותיו, ונגד כל הסיכויים מביס את יריביו.

אתר הסינמטק