"טל, בובה", אני שומעת אותה במלעיל ובמבטא אמריקאי כבד וסקסי מהעבר השני של הטלפון, "את חייבת לבוא להופעה שלי בשבת. אני מארחת בחור צעיר בשם איתמר רוטשילד, ותאמיני לי, שזאת הפעם הראשונה בעשרים שנה האחרונות שאני מרגישה על הבמה ממש כמו עם החלונות הגבוהים".
הדוברת הנלהבת היא לא אחרת מג`וזי כץ, והיא כנראה לא המתלהבת היחידה מאיתמר רוטשילד, שיש כבר מי שמיהרו להגדיר אותו כמאיר אריאל הבא. החומרים של רוטשילד מבוססים קודם כל על טקסטים, ומכאן כנראה ההשוואה לאריאל. לי הוא הזכיר לרגעים את יהונתן גפן עם קורטוב דן תורן וקומץ שלומי שבן. בקיצור, קחו את כל התבלינים שמרכיבים את העוגה הישראלית, ערבבו אותם, שקשקו היטב, וקיבלתם את איתמר רוטשילד.
הוא בן עשרים ושש, ולמרות הארומה התל-אביבית שאולי נושבת מהטקסטים שלו, והעובדה שכרגע הוא אוחז בתואר שינקינאי שממלצר ב"אורנה ואלה", רוטשילד גדל בכלל בקיבוץ גבת ואחר כך בכרמיאל. הוא החל להלחין בערך בגיל חמש עשרה, כשהיה הגיטריסט של להקת נעורים בשם "תופעת לואי". הסולן כתב טקסטים, רוטשילד התחיל לתרום מנגינות.
"אז, פחות או יותר התחיל כל העניין של להופיע ולכתוב וממש להתבטא. עם הזמן נהיה ברור שזה מה שאני רוצה לעשות", הוא מספר, "אני לא ממש יודע להגדיר את הסגנון המוזיקלי שלי. אני חושב שאם אני אומר שאלה שירים שאני כותב ומלחין בגיטרה אקוסטית, זה די מבהיר שהיפ הופ זה לא".
אז היפ הופ זה לא, וגם לא רוק מהסוג שיגרום למישהו לסתום את האזניים מחמת הרעש. כרגע רוטשילד מלווה את עצמו בגיטרה, ומופיע עם גיטריסט נוסף שעובר לפעמים לבס, במה שאפשר לקרוא לו ישראליות אקוסטית. הוא אוהב את שלום חנוך, אריק איינשטיין, יצחק קלפטר, אריאל זילבר, סשה ארגוב, מתי כספי, ובנוסף לכך "מכריז בזאת שאני לא קול".
בהופעות האחרונות אתה מארח את ג`וזי כץ. איך נוצר החיבור אתה?
"במקור זה רעיון של ברק היימן, שמנהל אותי. רצינו לארח מישהו במופע, ברק הציע אותה והמפגש היה מאד חזק. זה חיבור מאד מעניין בשביל שנינו. במופע היא מבצעת שירים שלה מ`החלונות הגבוהים`, שיר אחד שלי, ועכשיו אנחנו מתכננים לעשות אלבום בשבילה שכנראה שאני אכתוב בו חלק גדול מהשירים".
בשנה האחרונה (ומאז שברק היימן הפך למנהל האישי שלו) מופיע רוטשילד פעם-פעמיים בחודש, בעיקר בתל- אביב, והקהל מגיע מפה לאוזן. "במקור, ברק ואני היינו חברים טובים. הייתי קצת מיואש מזה שאני מופיע רק פעם בכמה חודשים, הרגשתי שזה לא זז, שבאים רק חברים להופעות, אז הצעתי לו שיטפל בהופעה וידאג להביא כמה שיותר אנשים. `אל תביא לי כסף, תביא אנשים` - זה היה ההסכם בינינו. זה התחיל כעסקה להופעה אחת, בינתיים עברו כבר כמעט שלושים, ונכון להרגע, זה עדיין ההסכם".
ומה עם אלבום, הקלטות?
"שלחתי סקיצות לכל חברות התקליטים וכרגע זה לא נשמע להם מספיק מסחרי. אז אני לא מחכה להם. ברק ואני מחפשים את הקשרים והקומבינות כדי להקליט, ולהוציא אלבום. חומרים כבר יש. אני רוצה לחיות מזה. להיות מסוגל להתפרנס, זה החלום. שאני אוכל לשלם ממוזיקה שכר דירה. אם יקרה יותר מזה, סבבה, אבל אין לי איזה חלום להיות שלאגר מטורף".
שלאגר או לא, אחד השירים של רוטשילד מדבר, ספק באירוניה ספק ברצינות, על הפנטזיה לכתוב שירים לשרית חדד ולהתברג אל מרכז הקונצנזוס. "כתבתי אותו בארבע בבוקר כשהייתי שיכור" אומר רוטשילד, "הייתי קצת מתוסכל מזה שאני לא מצליח לשים דריסת רגל בתוך איזה תרבות דמיונית שנמצאת אצלי בראש".
ומה באמת תעשה ביום ששרית חדד תתקשר אליך ותגיד "איתמר, בוא תעשה איתי תקליט"?
"אם היא תצלצל אני אכתוב לה מלא שירים יפים".
והנה כמה ממילות השיר הזה, שמסכם את ההוויה הישראלית.
"ביום ששרית חדד תתקשר אלי ותגיד `איתמר, בוא, עשה איתי תקליט`, אני אדע שאני בקונצנזוס.. אני, שעשיתי תקליט עם שרית, כבר מבין את המשמעות האמיתית של מוזיקה עברית [...] בבוקר בתי קפה, בערב מסעדות, בלילה מלונות פאר, סופי שבוע, טורקיה בחגים, זנזיבר, אימייל משרית, `שיהיה לך וויקנד נהדר איתמר` [...] כמו שאתם רואים הקריירה שלי ממריאה בשלל צבעים ואורות, יש לי גם תכנית להשתתף בתעמולת בחירות, יש לי הצעות מהליכוד, ממפלגת העבודה, גם בישראל ביתנו רוצים שאני אמשוך עולים חדשים, הם הבטיחו לי שר הספורט, התרבות, המדע... בקיצור, ביום ששרית חדד תתקשר אלי ייפתחו בפניי הרבה דלתות. כבר הזמנתי ספות."
ההופעה הבאה של איתמר רוטשילד תתקיים ביום שלישי הקרוב ב- 21:30, במועדון הקמלוט בתל-אביב. אורחת: ג`וזי כץ.לפרטים נוספים
08/03/2004
:תאריך יצירה
|