מחול - מוזיקה בעכו- מפגשים מוזיקליים בין הקשתות

יוסי מר חיים הלך לחפש את המופעים המוזיקליים בפסטיבל עכו ונתקל בשני הרכבים מצוינים שלמרבה הצער לא קיבלו במה ראויה.

שירת מואזין ומוזיקת טראנס

פסטיבל התיאטרון האחר בעכו אינו רק חגם של השחקנים והבמאים. כיום קשה למצוא הצגות ללא פסקול מושקע, כל מופעי תיאטרון החוצות דחוסים במוזיקה המנוגנת לפעמים על ידי המציגים עצמם, אך ברוב המקרים מושמעת מדיסקים בעצמה המקסימלית שמערכת ניידת יכולה לספק. התוצאה היא קקפוניה אדירה ולא בלתי נעימה ההולכת ומתגברת ככל שמתקרבים לגני הפסטיבל.

באי ההצגות מוגנים מרעשים חיצוניים בתוך האולמות בגלל קירות האבן העבים של המצודה, אך אם אתם בחוץ יהיה עליכם לעכל את הערבוב בין שירת המואזין למוזיקת טראנס ושירי פופ עתיקים, מזרחים ומערביים המושמעים מכל דוכן למכירת כנאפה ומיץ רימונים.

בתוך הרעש הבלתי מאורגן אהבתי למצוא כל שנה את פינת המפגשים המוזיקליים שהייתה בתוך השוק, בבורג`, מצוידת כהלכה בסאונד ענק ומולה שורה של בתי תה בהם אפשר לשכור נרגילה ולהאזין ללהקות כמו הראפרים WOR, איזבו,להקת רוק הערבית חללאס, שיתופי פעולה בין תזמורת עירונית והרכב ג`אז מאולתר ועוד רבים. השנה נשלפה פינת המפגשים ממבצרה בשוק והוטלה בין אירועי החוצות, במעין קריית שמחה על פרשת דרכים המובילות אל החומה, מול הקשתות. על במה מצ`וקמקת ופינת הגברה מעוטת אמצעים חיכיתי ביום ראשון השבוע לשמוע שלושה הרכבים שנראו על הנייר מעניינים במיוחד.

"זעפרן" – רוק אתני עם מסר

להקת "זמן" עם הזמר סוהיל פודי ןהרכב תומך יהודי ערבי המונה חמש גיטרות ,ד מקישים וקאנון מתמחה בשילוב של תרבות ערב וספרד, תוך שילוב של אלמנטים צועניים בשירים מקוריים וקלאסיים. נשמע יפה, לא? אך כשהגעתי באיחור של 10 דקות החלו בהכנות ללהקה הבאה-"זעפרן " ו"זמן" הייתה כלא הייתה. איש לא ידע להסביר את השינוי בתכנית ואשר ל"זעפרן"- זוהי קבוצה חשובה באמת: מנהיג אותה אמנון אבוטבול (ברכייה) בעל אישיות כריזמטית ביותר שהופיע לבוש כקוסם וניגן בגיטרה בלוית הגיטריסט המצוין אילן בן עמי ("הברירה הטבעית") בגיטרה אקוסטית ותומר שרעבי (ברכייה ) –הקשה וקולות. שמו של האחרון לא הופיע בדף העיתונות למרות שיש לו להיט משלו ושמו היה מביא עוד קהל.

"זעפרן" התכוננו לתכנית ארוכה, הביאו על חשבונם צלם וידאו, אך המפיק במקום התעקש שיירדו אחרי שני שירים, כדי לפנות מספיק זמן לבאלאנס של הלהקה הבאה. התכנית הנקראת "סינדרום ירושלים" נפתחה בהכרזה :"סינדרום ירושלים הגיע ליפו" ,להראותכם מה הייתה רמת הבלבול: אך אבוטבול התעשת ונתן, לדעתי, שני קטעים מדהימים, שאחד מהם –סיפור על מכונית וולוו המגיעה לים המלח היה פנינה תיאטרלית הראויה לכל שבח. ל"זעפרן", להקת רוק אתני יש מסר, יש צליל אופייני ואם אמנון אבוטבול ימצא את הכוח הנפשי להתרכז בתפקיד המשולש של שירה, משחק והפקה הוא יחזור לעכו בשנה הבאה במקום הראוי לו-בתחרות.

לבנטינית במובן הטוב

אחרי באלאנס ארוך, מלא טענות וטענות שכנגד בין המפיקים,הסאונד והסולנים יכולנו ליהנות גם מחצי שעה של להקה עכואית אתנית מסודרת "ואללעת"- קבוצתו של חיר פודי ( משפחת פודי היא אחת המשפחות המוזיקליות ביותר בגליל) הכותב את המלים והלחנים יחד עם מאהר חורי, הגיטריסט. הם נעזרו בנגן עוד, במקיש, בבסיסט ובכנר המצוין מוראד חורי, שסלסולי המאוואל שלו בתחילת כל שיר היו מרגשים. לא הבנתי את המילים, הכתובות בניב הערבי המיוחד לעכו - אך המוזיקה הייתה נעימה, מזרח תיכונית עם ניצוצות של יוון וספרד, לבנטינית במובן הטוב של המילה- כלומר מדגישה את המלוס והנינוחות של הלבנט. קשיי הבאלאנס הפכו לזיכרון מיותר כי חברי הקבוצה מרגישים זה את זה ומתאמים עמדות תוך כדי נגינה.

קהל רב יחסית התקבץ מול הקשתות כדי לגלות שבחצות, כשהלילה עוד צעיר, תינוק במושגים של הפסטיבל, הנגינה נפסקת. מתוך שעתיים מובטחות של עונג קיבלנו כ-40 דקות מוזיקה נטו, 50 דקות באלאנס ו-30 דקות מאחורי הקלעים שנשמע היטב בכל רמקול.

בתוך גני הפסטיבל יש סדר וארגון: הצגות שיאחרו ביותר מעשר דקות ייצרו פיגור והחמצה של ההצגות הבאות: מחוץ לגנים איש הישר בעיניו יעשה. אנא החזירו לבמת המפגשים את כבודה האבוד שנגזל ממנה.

לפרטים נוספים