מחול - מהקיבוץ לאוסקר - שיחה עם דרור שאול

צוות הסרט "אדמה משוגעת" מסתער על הוליווד בתקווה לזכות במועמדות לאוסקר הסרט הזר. בריאיון אישי מסביר שאול איך מנסים לקדם את הסיכויים שם, בגיבוי אנשי פסטיבל סאנדאנס ודוחה את הטענה שסרטו האישי והביוגרפי הוא כתב אישום נגד הקיבוץ.

10% אגו, 90% שיווק

לאחר החלטת האקדמיה הישראלית לקולנוע על בחירה כפולה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, הבעתי את דעתי שיש לשלוח את "אדמה משוגעת" כנציגנו לאוסקר. כעת אני מנסה לברר אצל במאי הסרט דרור שאול, 36, איך בכוונתו להסתער על הוליווד, כדי לקדם לובי לסרט, כפי שהיטיבה ההפקה לעשות בארץ בפנייה לחברי האקדמיה המקומית, כשאלה התבקשו להצביע שנית. טקס חלוקת פרסי אוסקר ה-79 יתקיים ב-25 בפברואר 2007 . כחודש לפני כן, ב-23 בינואר יוכרזו המועמדים בקטגוריות השונות, כולל המועמדים הסופיים בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.

- לפני שנגיע לאוסקר, נפתח בבחירה המקומית. על הנייר היית אנדרדוג. האמנת שזה יקרה?

"כן, בפירוש. לא הופתעתי. אבל זו שאלה מורכבת. אנחנו עושים סרטים, לא עוסקים בתחרויות. מצד שני, התחרויות האלה הן קטליזטור שיווקי, וגם יש כאן 10% אגו. אתה מתמודד ורוצה לנצח. אבל עדיין 90% זה עניין שיווקי, שעוזר לסרט לצאת. מאוד האמנו בו והופתענו שבפסטיבל בירושלים הסרט זכה בהתעלמות מוחלטת. אבל זה מן הסתם מה שקורה כשיש הרבה סרטים טובים. השנה היו 21 סרטים, מהם 18-17 מעולים, מה שגרם לפיצול גדול מאוד בהצבעה. רבים מחברי האקדמיה קשורים בצורה כזו או אחרת לסרטים, כמו שאני קשור לסרט שלי ומצביע לעצמי. בנק הקולות שנותרו פנויים להצבעה לסרטים בלתי תלויים היה קטן מאוד. בסיטואציה שנוצרה בלטו שני סרטים מעל כולם, `אביבה אהובתי` ו`אדמה משוגעת`, והיה ביניהם תיקו מוחלט בקטגוריית סרט השנה, בעוד שבפרסים האחרים הסרטים התחלקו, כאשר בכל קטגוריה היו ביניהם הפרשים של כמה קולות. אז אני לא חושב שהייתי אנדרדוג. ל`אביבה אהובתי` היה פור גדול רק בזה שהוא היה בקולנוע, עם קמפיין פרסום גדול, ומכר כבר 150-140 אלף כרטיסים. הדברים האלה משפיעים גם על חברי האקדמיה".

גיבוי מאד האריס ומסאלי פילד

- ואחרי שהצלחתם, מה תעשו כדי להבריג את "אדמה משוגעת" לחמישייה הפותחת בהוליווד?

"כדאי להכיר את הנוהל. נערכות הקרנות לכל חברי האקדמיה שם, ומתוך כ-55 סרטים זרים שהוגשו השנה, שבוא לא נשכח - יש בהם יצירות של אלמודובר, קאוריסמקי ועוד תותחים - מגיעים לגמר כתשעה-עשרה סרטים, שעל פי המידע שנמסר לי – רק כמה עשרות מבין חברי האקדמיה, חלקם מניו יורק חלקם מאל.איי, מצביעים עליהם ומדללים אותם לחמישה. נכון להיום, החוק באמריקה הוא חד וחלק: אסור לקיים שום קשר עם חברי האקדמיה. אסור לשלוח די.וי.די, אסור לשלוח כובעים, שום דבר.

"מצד שני, במקרה שלי, ההסתערות על הקמפיין מגובה באנשי סאנדאנס, שליוו את הפרויקט, בהם גדולי התסריטאים והבמאים בעולם, שחקנים כמו אד האריס וסאלי פילד, תסריטאי `JFK – תיק פתוח` זאק סקלאר, תסריטאי `בתו של כורה פחם` טום ריקמן, היוצר שכתב את `טראפיק`, סטיב גייגן, וזה שחיבר את `החשוד המיידי`, כריס מקווארי. זו רשימה חלקית של אנשים, שמאוד בעד הפרויקט. ליד הפסטיבל הידוע יש את מעבדות סאנדאנס, שרוברט רדפורד, מישל סאטר וקן בראקר מנהלים. הרעיון שעומד מאחורי זה הוא חממה אמנותית שתאפשר ליוצר לעבוד בלי לחץ של סטודיו. זה פועל כבר מ-81`. גדולי היוצרים הגיעו משם: טרנטינו עם `כלבי אשמורת`, וולטר סאלס עם `תחנה מרכזית` ודארן ארונופסקי עם `רקוויאם לחלום`. הייתי שם בארבע סדנאות פיתוח ב-2003, לאחר שהתמזל מזלי והפרויקט שלי התקבל עם עוד שמונה, רובם אמריקאיים, מבין 4,000 שהתמודדו, ובתקופה הזאת גם האני אבו אסעד פיתח שם את תסריטו ל`גן עדן עכשיו`, (הסרט, כזכור, זכה השנה בגלובוס הזהב והיה מועמד לאוסקר – נ.מ).

"חוץ מזה, `בוואריה פילם`, חברת ההפצה הגרמנית של הסרט (בהפקה יוצאת הדופן בסטנדרטים מקומיים קופרודוקציה ישראלית-גרמנית-צרפתית-יפנית, ראשונה בהיסטוריה), אחראית למכירותיו בעולם, וכבר הריצה ארבעה סרטים לאוסקר, שניים מהם זכו, ואנשיה מאוד מאמינים בו. כרגע עיקר המאמץ הוא בשתי חזיתות. האחת, לסגור עם מפיץ גדול, והשנייה לגייס כסף לקמפיין לאוסקר. זה עולה המון, כ-150 אלף דולר, כי משחקים כאן בליגה של הגדולים. צריך לנסוע לשם, לשכור את היחצנים הנכונים ולדאוג שיידעו שיש דבר כזה, `אדמה משוגעת`. אנחנו לא תבוסתנים, לוקחים את זה בשיא הרצינות ומאמינים שיש סיכוי. מצד שני, אנחנו עם רגליים על הרצפה ויודעים שיש שם סרטים נורא חזקים מכל המדינות בעולם. יש הטוענים שכמה כרטיסים מהחמישה כבר תפוסים, על ידי אלמודובר ואחרים. קשה להגיד ש`אדמה משוגעת` יזיז את אלמודובר. אבל הסרט שלנו חזק מאוד רגשית ואנשים שם התרשמו מהביצוע ומההופעה של השחקנים".

חממה מעוותת

"אדמה משוגעת", שנעשה בתקציב של מיליון וחצי דולר, עוסק במערכת יחסים רגישה ושבירה המתפתחת בין אם מעורערת בנפשה, מירי (רונית יודקביץ`) לבנה דביר (תומר שטיינהוף), שנכנס לשנת בר המצווה שלו, על רקע החיים בקיבוץ בשנות ה-70. האם איבדה את בעלה, בנסיבות שמוסתרות מדביר. יש לו אח גדול, לפני גיוס, איל (פיני טבגר), שמעדיף לזיין מתנדבות בקיבוץ במקום לתמוך באמו, כך שהמעמסה הזו נופלת על כתפיו הצעירות של דביר. בואו של סטפן (הנרי גארסין), החבר השוויצרי המזדקן של מירי לקיבוץ, משמש כטריגר להרבה התרחשויות. דביר נקשר אליו ואמו מתכוונת להינשא לו ולחיות איתו בקיבוץ, אבל תקרית שבה הוא מעורב עם הרפתן המאצ`ו אברם (שי אביבי) תביא לסילוקו מהקיבוץ, שבו שולט ביד רמה המזכיר שמשון (גל זייד). האם תתערער מאוד, ודביר, המבצע את משימות בר המצווה בקיבוץ ושרוי בתחילת מערכת יחסים רומנטית ראשונה, יצטרך לקבל החלטות של גדולים.

לא רק הבימוי והמשחק של כל צוות השחקנים ראויים לכל שבח, אלא גם הצילום המעולה של סבסטיאן אדשמיד הגרמני (שלא היה מועמד לפרס אופיר, כי חוקי האקדמיה לא מאפשרים לצלמים שאינם בעלי אזרחות ישראלית להתמודד), והפסקול המוזיקלי המצמרר של צוף פילוסוף ועדי רנרט.

מעבר לסיפור האישי, המרגש והנוגע, מרכיב שאול, באמצעות מארג מערכות היחסים הפנימיות ותיאור מוסדות הקיבוץ והלכותיו בשנות ה-70, פרופיל לגמרי לא מחמיא של מרקם החיים הקולקטיבי הלא טבעי שם. מירי הלא כל כך שפויה, משמשת מעין מראה לקיבוץ, שהוא קן קוקייה של ממש – חממה מעוותת וסוטה. מצד אחד, גן עדן אידילי, שלו ורוגע, בלב הטבע. אבל מאידך - מקום שחוקי ההתנהלות בו נוגדים את האינסטינקטים של הטבע האנושי.

"לא היה צורך וטעם להצחיק"

אני אומר לשאול שכאשר צפיתי בסרט לראשונה, הופתעתי מהדרמה הנוקבת שיצר, בניגוד לאופי הקומי של עבודותיו עד עתה: סרט הטלוויזיה "מבצע סבתא" והפיצ`ר "סימה וקנין מכשפה". "יוצר לא בוחר במה הוא מתעסק", אומר שאול. "כשאתה כותב את התסריט, הפרויקט בוחר אותך. הרצף של היצירות שלי, בצורה שיצא, ככה הוא גם נכתב. נכון שבדרפטים הראשונים של `אדמה משוגעת` היו קצת יותר אלמנטים קומיים, והוא היה יותר בכיוון של להצחיק, וקצת סוויט אנד ביטר, אבל תוך כדי הפיתוח בסאנדנס הבנתי שאין בזה שום צורך וטעם. זה הגיע ממישורים וממטענים אחרים של הנפש שלי".

- יש העזה רבה בבחירה בשחקנים לא ממש בעלי ניסיון (יודקביץ` ושטיינהוף) לתפקידים הראשיים.

"זה הכוח של סאנדנס נתן לי – לא לחפש קבלות אצל מישהו שהוא כבר יודע ועשה, אלא לסמוך על עצמך. ראיתי כמעט את כל שחקניות העיר, ולא מצאתי. מועמדת אחת הייתה מאוד קרובה לתפקיד, אבל ברגע האחרון לא הייתי משוכנע שהיא יכולה להעביר את השבירות הזו. יודקביץ` לא רצתה לבוא לאודישנים, כי היא ראתה כל מיני מונולוגים ונלחצה. אבל בסוף התחננתי. היא באה עם שמלת מיני ונראתה ממש צעירה. אמרתי, אמרו לי שאת בת 40. שלחתי אותה הביתה ואמרתי לה, תבואי עוד יומיים לבושה כמו שצריך, כמו הדמות. כשהיא חזרה, עשינו איתה קצת אימפרוביזציות, והיא התגלתה לי נפש טהורה ואמנותית, שהיה פשוט תענוג לעבוד איתה ולעצב יחד את הדמות, בלי שאנחנו יודעים מה יהיה בסוף, אבל עם המון אמונה.

"גם עם הילד היו בעיות. אד האריס אמר לי, אל תחפש ילד שחקן, אין דבר כזה. תראה 500 ילדים ותיקח את זה שהכי אהבת. אחרי 1,500 ילדים הגעתי למסקנה שהחיפוש שלי לא נכון. לאחר התייעצות עם המפיקה שרון שמיר, שינינו לגמרי את הקונספט, וביחד עם פסיכולוגים בניתי תכנית של סדנאות, שילדים באים לשעה, וכך אפשר לראות את האישיות שלהם. מהר מאוד מצאנו את שלושת הילדים שבתפקידים המשניים, וזמן לא רב לאחר מכן הגיע היחיד שהתאים לי לדמות של דביר. העבודה עם תומר ורונית הייתה חוויה אדירה, שבה ניצלתי שוב את הידע שרכשתי בסאנדאנס. באמצעות אימפרוביזציות יצרנו מצב שבו רונית ותומר פיתחו היסטוריה משל עצמם ויחסים משל עצמם, שהפכו ליותר ויותר מורכבים".

אמא וילד

שאול הוא יליד קיבוץ כיסופים, שעזב לתל אביב אחרי הצבא. סבתו היא אחותו של מנהיג ההתיישבות העובדת, ישראל גלילי. רבים מנקודות הציון והטריגרים העלילתיים שמתוארים בסרט, כולל סיפוריהם הטרגיים של מירי ובעלה, לקוחים היישר מהביוגרפיה של שאול, כלומר מאירועים שקרו להוריו.

- זהו ככל הנראה סרטך האישי ביותר

"גם `מבצע סבתא` וגם `סימה וקנין מכשפה` מבוססים על סיפור אמיתי, וגם `אדמה משוגעת` מבוסס על רסיסי זיכרונות. הסיפור הזה לא קרה לבן אדם אחד בשנה אחת, בסדר וברצף הזה, אבל זו יצירה מאוד מאוד אישית, שניסיתי לבדוק בה קודם כל יחסים בין אמא לילד, בתוך הקהילה שהיא השתקפות של עצמם – כאילו הקהילה הופכת פתאום לאמא והאמא והילד הופכים להיות הילד. ובשתי מערכות השמש האנרגטיות האלה האמא לא מתפקדת, לא מספקת הגנה לילד, והגיבור שהוא גם הילד מול אמו וגם חלק מהצוות, ממנו ואמו, מול הקהילה, נחלץ וזה מאיים לרסק אותו, והוא מקבל בסוף בחירה מצמררת, שמשנה לו את החיים. בסרט הזה יש גם המון פרידות, האוטובוס שמגיע הוא כמו הגיליוטינה שחותכת. ובראש כל הפרידות יש פרידה אישית שלי מאישה מאוד יקרה לי, שזאת אמא שלי, שרק עכשיו, כנראה, הבשילו התנאים שלי להיפרד ממנה כיוצר וכבן אדם, ולהיפרד מהפנטזיה שהייתי אמור או מסוגל להציל אותה מהמחלה שלה".

לא כתב אישום

- איך התמודדת עם הסטריפטיז הנפשי שהיית צריך לבצע, כדי להעלות על צלולויד טראומות אינטימיות אישיות כאובות מעברך?

"לא היה כאן שום סטריפטיז. אני חי את החיים שלי כל הזמן, ואתה או אלה שאתה כותב להם נחשפים אלי פתאום בבום. מבחינתי יש כאן תהליך מאוד ארוך, שאני עובר עם עצמי, תראפיה של הרבה זמן, כדי לקחת משהו לא מפוענח ולא מספיק מפורט, ולתרגם את המטען הזה לרגש. ובסוף זה הופך ליצירה שכולם מתרגשים ממנה, אבל אני כבר לא שם מזמן. אחר כך עושים קמפיין ורוצים לדעת על הבמאי, ואני לא מתבייש להגיד שגדלתי בקיבוץ והייתה לי משפחה הרוסה. היה לי אבא שמת כשהייתי צעיר מאוד, לא הכרתי אותו. הייתה לי אמא שהייתה חזקה מאוד, מבחינה תרבותית וחברתית, ותרמה המון, אבל בעקבות הטראומה הזאת, ובעקבות עוד חמישה-שישה מקרי מוות במשפחה הקרובה שלה, מצבה הנפשי הלך והתדרדר".

- למרות שבעצם ניסחת כתב אישום חריף נגדם, כאילו אמרת "הרגתם לי את ההורים".

"זה משהו שכל מיני עיתונאים ניסו להגיע אליו אבל הם לא הצליחו, גם לא בעיתון המקומי של אשכול, המועצה האזורית שם. אין דבר כזה קיבוץ, מדובר בקבוצה של אנשים, ואני אוהב את האנשים האלה. יחד עם זאת, היה לי את האומץ לעשות את הסרט הזה באמונה שלא הם אלה שאמורים להיפגע. הסרט בעצם מוגש מנקודת מבט פנטזיונרית של ילד בן 12, שסובל מחוסר הגנה. אמו לא מתפקדת, ואז הוא בא ואומר שאתם, הקהילה שחרטה על דגלה שוויון ועזרה הדדית, תדאגו לזה. הוא לא מבין את זה שהאמא הולכת ונחלשת, אבל הקיבוץ לא מספק לו הגנה. כל צופה מבין את זה. בהקרנה שעשיתי בקיבוץ שלי, כיסופים, אנשים בכו וחיבקו את הסרט".

- ובכל זאת, בסרט לא משתקפת סלחנות כלפי הממסד הקיבוצי, אלא ביקורת נוקבת.

"אני מסתייג מכך שמדובר בכתב אישום. הסרט מובא כאמור מזווית הראייה של ילד, שההתבוננות שלו על הדברים היא קצת פנטזיונרית, ולכן זה נראה מוקצן. זו לא יצירה פוליטית או דוקומנטרית. ככה הילד רואה את הדברים. הסרט מראה לינה משותפת ודברים נוספים שנפסקו כבר בשנות ה-80. הם הבינו, באו אמהות ואמרו - לא עוד. הקיבוץ כגוף שוויוני כביכול הלך והתרחק מהמציאות, ובשנות ה-90 נכנסו לתהליך הפרטה. התק"מ והשומר הצעיר אפילו התאחדו. מבחינתי, זהו סיפור אישי שבאופן כזה או אחר ניזון מרסיסי זיכרונות של דברים שאני חוויתי".

שילחו לאוסקר את "אדמה משוגעת"
"אדמה משוגעת" ייצג את ישראל באוסקר