מחול - "המדריך לחיים בכפר" – אופרה מנצחת אבל משהו חסר

רוברט אלטמן הוותיק הוא עדיין אלוף בהרכבת פסיפס עשיר ומגוון של דמויות, ובבימוי בוטח של אנסמבל רב משתתפים אבל ב"המדריך לחיים בכפר", בו מככבים מריל סטריפ, טומי לי ג`ונס, קווין קליין, וודי הרלסון, לילי טומלין ועוד רבים וטובים – הוא הולך יותר מדי לרוחב, והסרט לא ממריא.

עדיין אלוף

רוברט אלטמן של היום, כבר בן 81, הוא לא אלטמן המחודד, האירוני והמפוקס של פעם. ואני לא מתכוון רק ל"הרקדנים" המשמים והתמוה, "פארק גוספורד" הארוך והמייגע ו"הנשים של ד"ר טי" הלא ממוקד - סרטי שנות ה-2000 שלו. עוד לפני כן, היוצר הנהדר הזה החל לדעתי "לזייף", לפחות בהשוואה לסטנדרטים הגבוהים שהוא עצמו הציב לנו פעמים רבות במרוצת הקריירה הארוכה והמופתית שלו, שהחלה באופן רשמי בראשית שנות החמישים.

אם תתנו לי לבחור את החמישייה הפותחת של אלטמן, אתעקש על שבעה סרטים: "מ.א.ש", "שלום לנצח", "המהמרים", "הקלפן והיצאנית", "נאשוויל", "תמונות קצרות" ו"השחקן". יצירות מופת קולנועיות, לטעמי, הכלולות בין אלה שהבמאי הנפלא הזה עשה בסבנטיז, באייטיז ובתחילת הניינטיז. מאז הוא בסוג של נסיגה-דעיכה די עקבית, מתמדת ומדאיגה, אבל כמאמר הקלישאה - הסרטים הבינוניים והפחות טובים שלו, עדיין הרבה יותר מרשימים ואיכותיים מסרטיהם של המון קולגות שלו מאמריקה.

כזה הוא גם "המדריך לחיים בכפר", שמוכיח קודם כל שאלטמן היה ונשאר אלוף בלתי מוכרע בהרכבה
ובבימוי של אנסמבל שחקנים גדול, ובהנעת המצלמה מסט התרחשות אחד למשנהו באופן גאוני ובתזמון מושלם. צפייה בסרט מגלה, לפני הכול, שהיכולת הזו של הרכבת פסיפס אנושי רב משתתפים והתמרון שלו ביניהם, לא נפגמה ועדיין שרירה וקיימת במלוא תפארתה. הוא ליהק בו בתפקידים ראשיים-משניים, כדרכו, גלריית כוכבים מפוארת הכוללת את מריל סטריפ, טומי לי ג`ונס, וודי הרלסון, קווין קליין, לילי טומלין, לינדסי לוהן, וירג`יניה מדסן, ג`ון סי. ריילי ועוד ועוד.

הצגת הקולנוע האחרונה של ימי הרדיו

אלה ואחרים מגלמים את מגוון הנפשות הפועלות שמכיל הצוות הגדול של תכנית המשודרת בתחנת רדיו מקומית זניחה בסיינט פול, מינסוטה, בעצם שואו רדיופוני אולפני משודר, שעומד לנפוח את נשמתו. זאת משום שתיאטרון פיצג`רלד, ממנו משודרת התכנית, נמכר לבעלים חדש (טומי לי ג`ונס), שמתכנן להרוס את המבנה לטובת פרויקט נדל"ני. אי לכך מתקבצים כולם לתכנית האחרונה. "המדריך לחיים בכפר" הוא מעין הצגת הקולנוע האחרונה של ימי הרדיו. הסרט מבוסס על תכנית אמיתית, זו של גריסון קיילור (מחבר התסריט), המשודרת ברחבי היבשת כבר יותר משלושים שנה בשידור חי, למיליוני מאזינים בארה"ב, ובמסגרתה מופיעים בדרני שוליים שונים, שיכולים לבטא את אמנותם מול מיקרופון. וכן דמויות מומחזות נוספות, הפעילות במשחקי תפקידים שחיבר להם קיילור.

הסרט מלווה אותם, את מנהלי התכנית ואת המסייעים הטכניים,החל מהשלב שכולם מגיעים לאולפן, דרך הפעילות באחורי הקלעים של ההפקה ועד ההתייצבות מול המיקרופון וההופעה. קיילור מגלם את עצמו (קוראים לו GK), כמנחה המנצח על השואו, ובין הטאלנטים גם דמויות קבועות בתכניתו, כמו האחיות זמרות הקאנטרי המזדקנות, יולנדה ורונדה ג`ונסון (סטריפ וטומלין), דאסטי ולפטי (הרלסון וריילי), צמד קאובויס-זמרי קאנטרי לועסי טבק, שפרט לשירים שלהם גם פולטים בשרשרת סדרה של בדיחות קרש גסות, וגאי נואר (קווין קליין), שהפך מבלש פרטי במקור הרדיופוני, למאבטח האולפן בסרט. עוד דמויות בפאזל, לולה ג`ונסון (לוהן), בתה בעלת הנטיות האובדניות של רונדה, המקבלת את הצ`אנס הראשון שלה להופיע מול מיקרופון וקהל, מנהלת במה כורעת ללדת (מאיה רודולף) ו"האישה המסוכנת" (וירג`יניה מדסן), בעצם מלאכית, רוח של אישה שנהרגה בתאונת דרכים.

שילוב בין רדיו לתיאטרון

לדברי אלטמן "תמיד אהבתי להאזין לרדיו, ובעזרתו גיליתי את המדיום הדרמטי. אני זוכר את עצמי בתור ילד, שוכב עם חבריי על הטיח ומאזין לגיבור שלנו, נואל קורבין, שדרן רדיו שיסד בזמנו את הדרמה הרדיופונית. למעשה, העבודה הראשונה שלי מחוץ לתיאטרון הייתה בכתיבה לתכנית רדיו מקומית. התכנית של גריסון היא לא רק תכנית רדיו רגילה, אלא גם הופעה חיה. גריסון הקליט את התכניות שלו מול קהל חי באולפן ושידר אותן למאזינים בבית. מה שבעצם נוצר כאן הוא שילוב של רדיו ותיאטרון – וזו הרי הנוסחה המושלמת עבורי. רציתי לביים סרט על גריסון, בכיכובו של האיש עצמו ועם הצוות האמיתי של התכנית שלו".

קיילור מספר שתמיד רצה לכתוב תסריט לקולנוע. "נכון שבתור שדרן רדיו זכיתי לכתוב הרבה טקסטים ומערכונים, אך בשונה מהתסריט שכתבתי עבור סרטו של אלטמן, מעולם לא יצא לי לכתוב לפני כן למישהו אחר מלבדי ועבור התכניות שלי. אני לא שחקן, ולכן כשכתבתי את התסריט, ניסיתי לחשוב בעיקר על השחקנים שידברו וישחקו את התסריט שלי".

בכל הקשור לסרטי אווירה עם אנסמבל גדול של משתתפים במקום התרחשות אחד, הבימוי והמשחק כאן הם אופרה מנצחת, ואלטמן מנווט את הדרמה-קומדיה ביד בוטחת. אבל עדיין משהו חסר. הסרט מתנהל לרוחב, והסיפור והתפתחות עלילה לא מספקים נקודות אחיזה שיגרמו לו להמריא או לתפוס כיוון שידגיש פואנטות וייצר דרמה אמיתית.