נוסטלגיה, שירה בצוותא והסיפורים שמאחורי השירים – כל אלה מצויים בשפע במופע החדש של שמרית אור שכולל משיריה ומשירי אביה יעקב אורלנד.
ארץ ישראל של אז והיום
תמיד מסקרן אותי מאוד לשמוע מה הניע את המשורר לכתוב, מה שימש לו השראה ומה ההבדל בין אותה השראה לבין השיר שיצא בסופו של דבר מתחת ידיו. המופע של שמרית אור "שני שושנים" פתח לי צוהר לעולם הסיפורים שמאחורי השירים שלה ושל אביה יעקב אורלנד - עולם של אהבה, של מוות, של ילדות.
שמרית אור מארחת אמנים על הבמה ונותנת לקהל הזדמנות לשיר איתה בצוותא שירים שלא נס ליחם, וספק אם אי פעם ינוס. "יחד", "עוד תראי את הדרך", "שני שושנים", "היו לילות" הם רק חלק קטן מהרפרטואר של האב והבת שהצליחו לצייר עבורנו את ארץ ישראל של אז ואת זו של היום.
על הבמה ארבעה נגנים וזמרי ליווי. בשירים שדורשים טונים גבוהים קצת יותר מאלו שלה, מעבירה אור את השרביט לזמרת שרית אמיתי שניכר בה שהיא נהנית לשיר ועושה את זה על הצד הטוב ביותר. בשירים האלו שמרית פשוט יושבת ליד אמיתי בעיניים עצומות, שרה ונראית כמי שמתענגת על כל אות וכל הברה.
במהלך המופע אירחה שמרית את קובי אושרת שכתב איתה בין היתר את "הללויה" ואת "נסיך החלומות" (ולנטינו). לפני שהוא פונה לשיר, אושרת מספר על ההרמוניה שקיימת בינו לבין אור, ועל היכולת שלהם לשדר על אותו גל מוזיקלי אפילו כשהם רחוקים זה מזה. בנוסף לקובי אושרת התארחו אריק סיני ולאה שבת. כל אחד מהם נתן אינטרפרטציה משלו לשירים. לאה שבת שרה את "אצלי הכל בסדר" וגרמה לשמרית אור להתרגשות רבה. בעיני הביצוע היה מלודרמטי מדי אבל הוא לקח את "אצלי הכל בסדר" למקום שונה לגמרי מזה של בועז שרעבי, ונגיעות הבלוז כאילו יצקו לתוך השיר משמעויות חדשות.
כמעט לכל שיר יש סיפור, ואור שמחה לספרו. היא מספרת על ילדותו של אביה בעיירה אוקראינית שם ראה את משפחתו נרצחת על ידי הנאצים והסיפור הונצח בשיר "אני נושא עימי". מוכר פרחים בבית קפה שמכר לאשתו של מרדכי זעירא שני 2 שושנים היווה את המקור ל"שני שושנים". "עץ הרימון" נולד אחרי שאורלנד ראה חתונה בוכרית בירושלים והתמכר למנגינה העממית שבשיר, ו"שיר שמח" נכתב בעקבות הוראה מפורשת של משה שרת אחרי שבפורים אירע פיגוע המוני ואורלנד נדרש להעלות את המורל. ככה זה כנראה אצל משפחת אורלנד/ אור – כל פרט ראוי וכל אירוע יכול להצית את האש ולהביא ללידתו של שיר נוסף.
ההתרפקות על העבר היא חלק בלתי נפרד מן המופע ובתור נציגת הדור הצעיר באולם (רוב הקהל יכול היה בקלות לשמש לי סבים וסבתות) היו רגעים שהנוסטלגיה הייתה קצת כבדה מדי. אחרי הכל, אנחנו רגילים כל כך לשירי נוסחאות שמטרתם לכבוש את רחבות הריקודים ואת הפלייליסטים של תחנות הרדיו. "שני שושנים" מביא עמו נקודת מבט קצת יותר בוגרת על האופן שבו נכתבים שירים ונספגים בתרבות וגורם לחשוב קצת על התהליכים שעוברת המוזיקה הישראלית בשנים האחרונות. מעניין אותי אם בעוד 50 שנים ישב במין מופע כזה הנרי, למשל, וישיר בצוותא עם אוהבי הזמר את "האלופה", "מיס מיוזיק" או את העיבוד שלו ל"בגידה" של ריטה.
לפרטים נוספים
30/10/2006
:תאריך יצירה
|