מחול - מארש דונדורמה בהופעה: עושים שמח

תזמורת הצעידה הירושלמית מארש דונדורמה התארחה השבוע בלבונטין 7. המקום אמנם קצת קטן על מידות ההרכב הענק (15 איש) אבל חברי ההרכב הירושלמי החינני בכל זאת הצליחו לשמוח, לשמח ולרגש.

א-לה קוסטריצה

הפתעה נעימה ציפתה לי ביום ראשון השבוע בלבונטין 7. המקום, המרכז בדרך כלל הופעות אוונגרדיות מסוגים שונים, החל בפוסט רוק, ג`אז ונויז וכלה במיצגי וידאו חדשניים, הפך להיות מוסד מרכזי בסצנה התל-אביבית. אם משהו מפריע לי בהופעות במקום זו עצמת הסאונד, ולא משום שהיא מוגזמת אלא משום שהבמה והמרחב המצומצמים לא תמיד מותאמים לעוצמות המועדפות על המבצעים.

ידעתי ש"מארש דונדורמה", שהופיעו בראשון האחרון במקום, הם הרכב ענק הכולל 4-3 מקישים ואחד עשר (!) נשפנים. בעקבות כך חששתי מבאלאנסים מעיקים, מאיחור עצום בהופעה ומפידבקים בזמן המופע ועוצמות מחרישות אוזניים. החששות התבדו מייד - דונדורמה שהופיעו באיחור של חצי שעה בלבד כלל אינם מופיעים עם הגברה. היום, כשנוהגים להצמיד שלושה מיקרופונים לנגינת דרבוקה סולו בחדר של שני מטר על שני מטר - פשוט משום שהאוזניים שלנו התרגלו לצליל חזק, מקומפרס ועתיר בסים – זו תופעה יוצאת דופן.

"מארש דונדורמה" הוא הרכב חביב, ירושלמי, שחבריו הנוהגים לצעוד תוך כדי נגינה אינם בדרך כלל מוזיקאים מקצועיים, אך יד מקצועית מכוונת, מעבדת ומנצחת על החצוצרות, הסקסופונים והטובה. אם זה מזכיר לכם את קוסטריצה – אתם לא טועים. ההרכב שאינו מסתיר את אהדתו לכלי הנשיפה של הבלקן, סוחט הרבה מחיאות כפיים כשהוא מנגן את נעימת הנושא הרומנית של "מתחת לפני השטח", וחזר זה עתה מסרביה, שבה התקיים פסטיבל עממי בעיר גוצ`ה (גן עדן לנשפנים- לפי המנחה).

החומר של "מרש דונדורמה" מורכב ממוזיקה צוענית, בלקנית, לטינית (סמבה ) וג`אז. מנגנון ההופעה פשוט ובהיר. נגן הטובה והמתופף-מנצח סובבים במרכז ומלהיבים את שאר ההרכב העומד בחצי עיגול (ראו בתמונה). אין זמר, אך נגן הטובה אודי רז שר יפה במין ג`יבריש מאולתר, ובשיר צועני נוגה שרו כולם את המלודיה ללא מלים, בביישנות מסוימת המלווה בחיוכי מבוכה שהייתה בעיני חיננית.

הרכב שהוא קטגוריה לעצמה

דווקא קטע הפתיחה שנקרא "קדימה בסחרחורת" היה ג`אזי וקשה לביצוע. אני לא בטוח שההרכב הזה צריך לנגן עיבודי ג`אז מורכבים לביג בנד, כי הדבר מבליט את ההבדלים בביצוע בין הסולנים השונים. בכל מקרה ההרכב התעלם מהקשיים ורץ אל תוך המוזיקה הבלקנית.

בעיה נוספת נבעה דווקא מהעדר ההגברה: 11 כלים אמנם לא זקוקים להגברה אבל הסקסופוניסט הבודד כמעט ולא נשמע. נפילת המתח עם המעבר מנגינת אנסמבל לנגינת סולו הייתה נמנעת לו הייתה מוצבת שורת מיקרופונים לסולנים. אבל הפיצוי היה בקטעים השקטים שבהם ניגנה הטובה ליווי בסי פשוט, עם מינימום הקשה וכלי בודד שניגן סולו,למשל הסופראנו-סקסופון שהביא הרבה רגש וחום.

דונדורמה רוצים לשמוח, לשמח ולרגש. הם הצליחו למלא את רוב המרתף באוהדיהם, כמעט ללא פרסומת, ועשו את מלאכתם היטב. קל לסווג את ההרכב הזה כחלק מן האופנה הצוענית שכבר נעלמה מחיינו, אך הסיווג הזה יהיה מוטעה. דונדורמה היא קטגוריה לעצמה בישראל: 15 איש המנגנים מוזיקת רחוב במיטבה ללא כלים הרמוניים (פסנתר או גיטרה) אוהבים זה את זה ואת הקהל המחזיר להם אהבה.

בירושלים, כך מספרים לי, נוהג ההרכב להופיע בצעידה לפי מיטב המסורת של ניו אורלינס. אשמח לראות אותם פעם נוספת.

לפרטים נוספים