מחול - דיסקים קלאסיים: חלילים לרוב

חמישה תקליטורים ישראליים שמככב בהם החליל ראו אור בחודשים האחרונים. יוסי שיפמן מנצל זאת כ"מקרה מבחן" לבדיקת מעמד החליל והתרבות המוזיקלית שמתלווה אליו.

בגדי החליל החדשים

תקליטורו של נעם בוכמן "מנגינת החליל" הוא היחיד מבין אלה שייסקרו כאן שבו מככב החליל מול תזמורת ברוב השירים ומקבל מעמד סולני מובהק. הסוגה המוזיקלית של שירים פופולריים ה"מתורגמים" לכלי סולני ולתזמורת, היא סוגה מקופחת אצלנו והיזמה של בוכמן לתזמור להיטי נצח כמו "היו לילות", "שיר העמק", "עטור מצחך" ו"החליל" היא רעיון מעולה.

עניין אחר שיש לבדוק בהקשר זה הוא עד כמה העיבוד מתרחק מן היצירה המקורית - עד לאן המלחין או המעבד מסוגל להרחיק בעיבודו כל עוד המאזין זוכר ומזהה את הנושא המקורי. בוכמן הפקיד את השירים בידי חמישה מעבדים שונים. שלמה גרוניך עיבד את שירו "יש לי סימפטיה", מתי כספי את "אליעזר בן-יהודה". בעוד גרוניך שומר על נאמנות מירבית לעצמו, כספי מפקיד מדי פעם את תפקיד ההובלה בידי התזמורת ונותן לחליל ללוות. שמעון כהן, שעיבד את "היו לילות", "חורשת האקליפטוס", "ואולי" ו"ולס להגנת הצומח", הוא שומר ותיק ומנוסה על זכויות המלחינים המקוריים וכמוהו אבל במינון דק או דיאטטי יותר גם רפי קדישזון שעיבד את "ערב בא", "השמלה הסגולה" ורצף של ארבעה שירים של "התרנגולים" ("האם האם האם", "ככה סתם", "אם תרצי", ו"כשאת אומרת לא").

עודד זהבי, שכבר קנה את מקומו כמעבד מקורי בעיבודים למקהלה ולתזמורת, אינו מסתפק בספקי הרקע האינסטרומנטליים ומוסיף לאוסף את "חופים" כשיר לחליל ולמקהלה (מקהלת אנקור). נעם שריף מעבדו של השיר הקלאסי לאוסף כולו "החליל" של דוד זהבי, יצר מהשיר קונצ`רטו קצר לחליל ולתזמורת.

המשותף לכל המעבדים, היא הנחת היסוד שהקהל מכיר את השירים וישמח ללכת לאיבוד בעיבודים ובתזמורים ולו גם לזמן קצר. משותף שני הוא הצליל של התזמורת, בכל העיבודים התזמורת נשמעת כתזמורת הבידור של קול ישראל, גוף שנעלם מנוף הארץ לפני כמה עשרות שנים. כאן איני בא לטעון כנגדם על היעלמות הגוף אלא להיפך, מכיוון שמדובר שירים של פעם הצירוף של נגינת חליל המבריקה החדשנית עתירת ניואנסים של נעם בוכמן מהווה קונטרפונקט מרתק לצליל התזמורתי שבא "כאילו" ממקום אחר וזה מקור הנאתנו. אני אשמח לדעת שגם צעירים ממני, ייהנו מן השירים בבגדיהם החדשים.

"מנגינת החליל" – עיבודים קלאסיים לשירי הארץ, נעם בוכמן עם התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, מנצח: דורון סלומון , "התו השמיני"

מוטב מיטב

חברי רביעיית החלילים הישראלית אראלה תלמי, אורי שוהם, ליאור איתן, אייל עין-הבר מככבים בארבעה תקליטורים : "מבאך עד פיאצולה", "ציפרים" רוחות" ו"רשמים צרפתיים". אליהם מצטרפים ביצירות שונות החלילנית רות רון, הפסנתרנים אירית רוב-לוי וישראל קסטוריאנו.

המטרה כאן, בשונה מאצל בוכמן, היא להביא את המאזינים להכיר בעושר הצלילי של כלי נגינה בני אותה משפחה: ארבעה חלילים בגבהים שונים. נשמע כאן גם את הפיקולו הגבוה וגם את חליל האלט הנמוך וחליל הבס, שממעטים להשתמש בו בקונצרטים תזמורתיים. חברי הרביעייה הם נגני אנסמבל ותזמורת וגם סולנים מעולים, ולכן בהקשבה שלי לדיסקים לא חיפשתי דווקא את האיכות אלא את הייחודיות בעיבוד או ביצירה שנכתבה מראש להרכב היוצא דופן.

בתקליטור " מבאך עד פיאצולה" הפתיעו אותי העיבודים של ליאור איתן לקטעים מתוך האופרה "אבירות כפרית" של מסקני, הפאוואן מתוך הסימפונט האמריקנית של מורטון גולד והנעימה הנצחית "אדיוס נוניניו" של פיאצולה. כל שלוש היצירות הן באופן מובהק לא-חליליות, יצירות לתזמורת גדולה והעיבודים מקנים להם רעננות וחושפת פנים חדשות.

בתקליטור "ציפרים" העיבודים כולם הם של יואב תלמי. כאן ריתקו אותי יצירות מנדלסון שנכתבו לכלי מיתר בייחוד הפרק המסיים את הקונצ`רטו לכינור. דווקא צליל החליל מחזיר ליצירה המוכרת היטב, את האיכות השדונית של "חלום ליל קיץ", אבן היסוד ביצירות מנדלסון. לעומת זאת בעיבוד ל"אימא אווזה" של ראוול, האווירה הקסומה של היצירה המקורית מתפוגגת משום מוגבלויות הצליל החלילי. כצפוי ה"צפרים" של רספיגי מקבלים מן החלילים יחס טוב יותר.

האוסף הצרפתי אינו מכיל הפתעות עיבודיות שכן כל המלחינים ידעו בדיוק מה ולמי הם מחברים מוזיקה. בתוך הנבחרת הזו היטיבו החלילנים בנגינת אלגרו מתוך שלושה קטעים מאת בוזה, את "על גבול הסחף" של אותו מלחין ואת "טמבורין" של פייר מקס דיבואה.

ב"רוחות", אוסף היצירות הישראליות, בולטת יצירתה של בטי אוליברו ב"פאן", יצירה המחפשת גוון מקורי ודרכי הפקת צליל שונות מן המקובל. חיים פרמונט ב"רוחות" נוהה אחר המרקמים הנוצרים משילוב צליל חלילי סופרן, אלט ובס. המרקמים מתפרקים לתבניות מקצביות שונות וביניהן מצליחה היצירה ליצור דרמה שקטה - זו מוזיקה שמזמינה במאי קולנוע לחבר לה סרט. נגן הפיקולו ליאור איתן ב"שבעה ספקות לפיקולו" חושף מגוון שנראה לכאורה רחוק מן הכלי.

את האלבום מקנחים חמישה שירים ישראלים בעיבודו של יואב תלמי "מחמד לבבי", "עלֵי גבעה", "לא שרתי לך ארצי", "מי יתנני עוף" ו"בין נהר פרת ונהר חידקל". עיבודים שמשמרים את הקו המלודי כמעט ככלל, עם עיטורים מאופקים. לתוך אלה שוזר תלמי גלישה מתוולססת לסיומו של "עלי גבעה", קדרות ב"לא שרתי לך" וניחוחות עדתיים בשני השירים האחרונים.

בסיכום ההאזנה לכארבע שעות רציפות של רביעיית החלילים בארבעת התקליטורים נראה לי שאוהב המוזיקה היה נהנה הרבה יותר מאוסף שמכיל את היצירות הטובות ביותר מכל התקליטורים, ברוח הידועה והמוכרת של "המיטב". ההפקה סמוכה של ארבעת התקליטורים יש בה מניחוח הדידקטיות שנוטה לפחֵת מן ההנאה האסתטית.
רביעיית החלילים הישראלית: "רוחות" מיצירות שלמה יופה, בטי אוליברו, צבי אבני, חיים פרמונט, דניאל גלאי, שרה לוי תנאי ועיבודים של יואב תלמי, המכון למוזיקה ישראלית IMI cd-12; "רשמים צרפתיים" - יצירות קסטרד, מוריס, בוזה, דיבואה ושמיט, קנטאור crc 2697; "ציפרים" עיבודים לפסנתר ולאנסמבל חלילים של יואב תלמי ליצירות רספיגי, מנדלסון, ראוול וסן-סאנס, קנטאור crc 2696; "מבאך עד פיאצולה" מיצירות באך, דה ברויחן, גלוק, מסקאני, אלבניז, גונו, גולד ופיאצולה, קנטאור crc 2748.