מחול - פיל, קרנף והיפופוטם רוקדים בלט באוניברסיטה

תלמידי שנה ג` של החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה יעלו בתחילת דצמבר הפקה מקורית לילדים בשם "שלוש ועוד כחול" על פי סיפוריו של סופר הילדים עודד בורלא. הבמאי והמעבד יובלל לירון מספר על עיבוד החומרים של אבי הנונסנס העברי לבמה.

תמימות ודמיון

סופר הילדים עודד בורלא, שחגג השנה תשעים, נשכח קצת בשנים האחרונות. לקט מסיפוריו, "חיוך בכל פינה" הופיע לפני כשנה אמנם בהוצ` ידיעות אחרונות ובעקבותיו נערכה לו גם מחווה בצוותא. הצגת ילדים חדשה העולה בקרוב חוג לתיאטרון של אוניברסיטת חיפה מעבדת אחדים מסיפורי החיות שלו לבמה ואולי תצליח להחזיר לתודעה את יצירתו הנפלאה של מי שנחשב לאבי הנונסנס העברי.

יובלל לירון שעיבד וביים את ההצגה בעבודה משותפת עם התלמידים הוא שחקן, במאי ומורה לתיאטרון שעובד במקביל גם במכון ויצמן. אחת ההפקות הזכורות שלו היא "נסיכות וחיילים", שעלתה לראשונה בסטודיו של יורם לוינשטיין ובפסטיבל עכו 2003 והשתתפו בה שחקנים בעלי פיגור שכלי ותלמידים של הסטודיו.

על הבחירה הלא אופיינית לבתי ספר לתיאטרון להעלות הצגת ילדים הוא מספר "זו התנסות חוויתית וכיפית בסוג של תיאטרון ששונה ממה שעושים בדרך כלל, ואפשרות לרכוש מיומנות ששחקנים צריכים כי לא מעט שחקנים משחקים בהצגות ילדים, וזאת הזדמנות לעשות את זה טוב ומקצועי ככל האפשר. זו החלטה שקיבל ראש החוג, דר` עתי ציטרון. מבחינתי השיקול העיקרי הוא שהעבודה הזו מאפשרת לגעת בחומרים קסומים, זו עבודה עם תמימות ודמיון. בתור הורה אני משחק עם הילדים שלי, וכשאני עם התלמידים בחזרות אנחנו עושים אותו דבר".

נונסנס, בלי מוסר השכל

- איך נפלה הבחירה על עודד בורלא?

"גלגלנו רעיונות. מהר מאוד הגענו לזה שאנחנו לא רוצים מחזה כתוב וקיים אלא לקחת סיפורים טובים, עם קסם וכוח, ולהפוך אותם להצגה. בורלא מייד עלה כאפשרות. אלו סיפורים שסיפרו לי בתור ילד. יש ייחוד בכתיבה של בורלא שמתאים מאוד לתיאטרון. הוא נחשב לאבי הנונסנס העברי. הרבה מסיפורי הילדים שלו בנויים על חוסר הגיון, לא מחפשים ללמד לקח או מוסר השכל. זכות הקיום של הסיפור היא הכיף בלספר את הסיפור, השעשוע בשפה.

"כל הסיפורים שבחרנו הם סיפורים על חיות. בורלא כתב מאות של סיפורים והסתפקנו בשבעה –שיש בהם חוסר היגיון, השתטות. החיות לא פועלות כמו שמצפים מהסטריאוטיפים המוכרים שלהן. נמר שהוא לאו דווקא טורף אכזרי. פיל, היפופוטם וקרנף שהולכים ללמוד בלט וקרנף שברך כלל מאופיין כחיה עצבנית ואצל בורלא כל מה שהוא רוצה זה לישון ולהמשיך את החלום שלו. בורלא נותן לחיות חיים משלהן, הכתיבה שלו יוצרת הרבה פעמים תחושה של סיפור שמומצא תוך כדי הסיפור, ושאינו מחויב למבנה ספרותי מוגדר של התחלה אמצע וסוף. גם בהצגה הקפדנו לשמור על המרכיב הזה - הכל יכול לקרות, הכל מאוד פתוח, זו לא הדרך הרגילה לספר סיפור בתיאטרון.

לעשות תיאטרון מכלום

- איך עיבדתם את הסיפורים לתיאטרון? ספר על התהליך

"בחירה יסודית אחת בבימוי היתה לשמר את התחושה שקיימת בקריאה של הסיפורים, שהמספר של הסיפור יוצר אותו תוך כדי סיפור. אין מבנה קלאסי אלא תחושה נעימה וכייפית שהכל נוצר תוך כדי קריאה ואת התחושה הזו אנחנו שומרים בהצגה. השחקנים נמצאים כולם על הבמה, בכל פעם מתחיל סיפור אחר והשחקנים נכנסים אל הדמויות מול העיניים שלנו. גם העיצוב נעשה על ידי השחקנים – שולפים חפצים וצעיפים ויוצרים את העולם. אם תמונה אחת מתרחשת באפריקה האחד הוא עץ והשני נהר והשלישי גבעה. כל מה שאנחנו מראים קורה מול העיניים, וככה נוצרת גם המוזיקה של ההצגה – אין שירים של ממש, אלא צלילים ומוזיקה שנוצרים תוך שימוש מאולתר של השחקנים בחפצים, בכלי הקשה, בקול שלהם.

"האופן שבו השחקן נכנס לדמות קרוב מאוד לעולם הילדים. כשילדים משחקים הם קובעים - אתה תהיה האבא ואני האמא, בלי לעשות מזה עניין, בלי יציאה לאחורי הקלעים וחזרה בתור דמות. מספיק ששמים צעיף על הראש וכבר אתה אמא. זו התנסות מעניינת בתיאטרון ומעניין לראות איך הדברים נוצרים מול העיניים. אני מאוד אוהב את התחושה שעשינו תיאטרון מכלום. כמובן שהכלום הזה דרש המון המון עבודה אבל התוצאה היא מאוד פשוטה.

"זו בפירוש לא הצגה שבה ישבתי בבית ותכננתי את כל פרטי הבימוי. רובם הגדול של הרעיונות נוצרו בעבודה קבוצתית, ובאימפרוביזציות של השחקנים תוך כדי עבודה . זו יצירה משותפת של כולם, ונורא כיף לעבוד ביחד. אמנם העיבוד, השפה הבימתית והבחירות הם שלי, אבל להשתמש בראש היצירתי של 14 שחקנים ועוד במאי נראה לי הרבה יותר מעניין מאשר להשתמש רק ברעיונות שלי.

"יש המון דמויות של חיות, כל אחד משחק כמה דמויות אבל השחקנית הראשית היא הקבוצה והיכולת של קבוצה לעבוד ביחד, לספר סיפור יחד, לפנות מקום אחד לשני. ולכן היה קל ללהק את ההצגה הזו – אין תפקידים ראשיים ונחסך מהתלמידים פן שהוא לפעמים מלחיץ בלימודי משחק".

דגש על השחקן ועל האנושי

- איך מתיישב העיסוק האינטנסיבי שלך בתיאטרון עם העבודה במכון ויצמן?

"מאז ומתמיד אני משלב בין התיאטרון לבין התחום המדעי. למדתי פעמיים – מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים באוניברסיטה העברית בירושלים ואחר כך משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין בתל אביב. מאז 1995 ועד היום - אני משלב בין שני התחומים. יש לי בשנים האחרונות עבודה במשרה חלקית במכון ויצמן בתור מתכנת מדעי במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא. במקביל אני משחק, מביים ומלמד תיאטרון בתיכון אלון ברמת השרון".

- יש משהו שמחבר בין העבודה הקודמת שלך "נסיכות וחיילים" ל"שלוש ועוד כחול"?

"הנטייה השלי והטעם שלי בתיאטרון היא אל האנושי ואל הבן אדם, דגש על השחקן ועל עבודת המשחק שלו ואני מאמין שזה משפיע על החוויה של הצפייה. הסגנון והאסתטיקה באים אצלי תמיד בעדיפות שניה. מה שמעניין אותי אישית זה הבנאדם וזה מה שמחבר בין `נסיכות וחיילים` לבין העבודה הנוכחית.

- לאיזה גילאים אתם מייעדים את ההצגה?

"לילדים בגילאי 12-5 אבל זו הצגה שעובדת גם כהצגה למבוגרים. בחזרות אנחנו קודם כל עושים תיאטרון. אנחנו מנסים להקשיב לטקסט ולראות לאן הוא מכוון אותנו. אנחנו לא כל כך חושבים כל הזמן אם הילדים ייהנו או לא, אלא יוצאים מנקודת הנחה שאם ההצגה טובה הם ייהנו ממנה.

"שלוש ועוד כחול" תעלה בין התאריכים 10-1 בדצמבר 2006 (ב- 18:00, ימי ו` ב- 13:00) במשכן לאמנויות ע"ש ד"ר ראובן הכט באוניברסיטת חיפה. ההפקה תעלה מחדש גם במהלך חופשת החנוכה. לפרטים נוספים