בית האופרה הליקון ממוסקבה מציף באורות צבעוניים מלאכותיים את יצירתו המונומנטלית של מוסורגסקי ורומז בעדינות למתרחש בימינו.
עלייתו ונפילתו של הצאר
לפני שתים עשרה שנים נחנך המשכן לאמנויות הבמה בהפקה גדולה ומרשימה של "בוריס גודונוב" בניצוחו של גארי ברתיני ז"ל. אותה הפקה נועדה, בין השאר, להראות את נפלאות הבמה המשוכללת ואת היכולות שלה לשוחרי האמנות הזאת ולמי שעדיין התלבטו אם כדאי לשחר לפתחה של האופרה הישראלית החדשה והצעירה לימים.
האופרה, שנכתבה על פי מחזהו השקספירי של אלכסנדר פושקין, מתארת את עלייתו ונפילתו של הצאר בוריס גודונוב, אחרי שרצח את יורשו של איוון האיום, הכתיר עצמו במהלך נוסח ריצ`רד ה-3 האנגלי "לפי דרישת העם", ובטרם ריצה את עונש-השלטון שלו החלו החשדות על מעשיו רודפים אותו ואת מצפונו. מסירותו המוצהרת לטובת בני עמו, ונאמנותו של זה לשליט האבסולוטי, הגיעו לידי שבר כאשר מאי-שם צץ מתחזה שטען כי הוא דמיטרי, בנו ויורשו של איוון, וכי לא הוא זה שנרצח בשיסוף גרון וגופתו נמצאה בשעתו. את דרכו למוסקבה מרפד שידוך פוליטי עם צעירה שאפתנית, מרינה מנישק, בתו של מצביא פולני. טירופו של בוריס
גובר עליו ולפני מותו הוא מכתיר את בנו פיודור לצאר החדש.
תלבושות אדומות, חליפה שחורה
ההפקה האורחת ממוסקבה מסתפקת בשכלולי תאורה מרשימים אבל לא לגמרי ענייניים, ובעיקר לא כאלה שהופכים את טריבונת האיצטדיון שהוקמה על הבמה לשער הקרמלין, לפונדק דרכים, לארמון פולני או לחדר ילדים שבו הצאר הכל-יכול נתקף בטירופו.
במרכז הטריבונה יש גם מעלית קטנה שעולה ויורדת, לצורך ובעיקר שלא לצורך, והרבה חלל ריק מאחור שמעת לעת ממלאת אותו המקהלה בתפקודיה השונים, כעם-רב נטול פנים או כחברי האצולה הרוסית, אותם בויארים ששלחו ידם בתככים ונאמנויותיהם התחלפו בהתאם לרודן שהמליכו. נשות המקהלה היו גם נערות בחצרה של מרינה, הגברים היו גם מועצת העם. ואיכשהו תמיד התלבושות אדומות. מי שרוצה יכול לפרש כרצונו אל מה רמזו מעצבי ההפקה עם הצבע הזה. רמזו, כי התלבושות המפוארות השתייכו איכשהו לימים רחוקים של מאות קודמות. אבל ליתר ביטחון, שמא לא נקלוט את האקטואליה האוניברסלית או הרוסית, בתמונה שבה מכתיר בוריס את בנו לצאר הבא, מופיע זה בחליפה שחורה בת ימינו.
האריה של האומנת הושמטה
בכל מקרה, המקהלה כמו התזמורת והסולנים שהגיעו ממוסקבה עושים את העבודה במסירות, ובעיקר הזמרים דמיטרי פונומרב וקסניה ויאז`ניקובה ששרו ושיחקו היטב את המתחזה ואת מרינה, ובמידת מה גם אלכסנדר קיסילב ששר יפה את תפקיד בוריס אבל המשחק היחיד שהתמחה בו היה משחק העיניים שלו עם המנצח, ולדימיר פונקין. זה, יחד עם הבמאי דמיטרי ברטמן אחראים גם למה שיכול להיחשב כרצח מדרגה שנייה, בהחלטתם לסלק מההפקה הזאת את דמותה של האומנת. לא שיש לה תפקיד חשוב במיוחד בעלילה, אבל מוסורגסקי כתב לה את אחת האריות היפות ביותר ביצירה הגדולה הזאת ובאופרה הרוסית בכלל.
מאחר שספק אם נראה כאן בקרוב ביצוע חדש לאופרה הנהדרת של מוסורגסקי כדאי בהחלט להתגבר על הסתייגויותיי ולבוא אל המשכן. יש ביצועים טובים יותר בדיסקים, נכון, אבל לצפייה בביצוע החי יש בכל זאת מעלות משלה.
לפרטים נוספים
07/12/2006
:תאריך יצירה
|