היה זה ערב רומנטי עם התזמורת סימפונית ראשון לציון. לא רק רחמנינוב וברהמס, אלא גם הפרמיירה הישראלית "אור, לבן וארגמן" לאורית וולף, שהיא בעצם פנטזיה מהורהרת הנובעת מאלתורי פסנתר.
גילטבורג עבר את המבחן
לתזמורת ראשון לציון מתאים מצב הרוח הרומנטי הן מבחינת צלילה המאוד חם ועשיר (כולל כלי הנשיפה) והן מבחינת הטמפרמנט של נגניה, המנצח ארתור פייגן והסולן הצעיר בוריס גילטבורג, בן ה- 22.
הקונצ`רטו לפסנתר מס` 3 של רחמנינוב הוא הרבה פחות פופולרי מזה שקדם לו, מס` 2 הנערץ על ידי כל מי שאי פעם התקרב לפסנתר. הוא פחות מלודי (למרות שהנעימה הפותחת, העממית כביכול, מוגדרת על ידי המלחין כ" מנגינה שנכתבה מאליה") הוא ארוך הרבה יותר, קשה מאוד מבחינה טכנית, רגשית ,הוא דורש חילופי טמפרמנט תכופים ומאבק מתמיד עם העושר התזמורתי העלול להאפיל על הפסנתרן. לעתים הוא משמש כיצירת מבחן בתחרויות פסנתר-וניתן לומר בבטחה שבוריס גילטבורג עבר את המבחן. שפת הגוף שלו אמרה הזדהות מוחלטת עם האתגרים העצומים, יש לו טכניקה מצוינת ולמרות נטייה מסוימת להקשתיות יתר הוא מצליח לרגש גם ברגעים האינטימיים. הקהל נענה לו בתשואות ארוכות וסחט ממנו הדרן. המנצח, שתפקידו ביצירה זו הוא ללוות ולרסן את התזמורת נענה לכל חילופי האופי של בוריס והלך אתו לאורך כל הדרך.
בלי אמירה החלטית
היצירה הישראלית הקצרה (10 דקות), "אור, לבן, ארגמן", היא יצירתה התזמורתית הראשונה של הפסנתרנית אורית וולף. וולף הסתפקה בצביעת רעיונותיה המלודיים בגוונים הסטנדרטיים (תרועה בחצוצרה, רגש למיתרים וכו`) ובעצם לא התמודדה ממש עם האתגרים התזמורתיים. מהות היצירה הוגדרה על ידה בשיר המצורף לתכנייה "לפעמים החיים נדמים לי כאוסף של קדנציות מדומות... התשובה כמו קורצת לנגוע ונעלמת שוב כלא הייתה.... ". דווקא השיר מהווה תכנית קומפוזיטורית מדויקת של פתרונות שאינם מתגשמים , אבל ביצוע התכנית לא היה מגובש. עם הרמוניות גרשוויניות בסגנון תחילת המאה העשרים שרטטה וולף קוים חינניים אבל יצירתה לא התגבשה לכדי אמירה החלטית, אך אין ספק שיש לה פוטנציאל הלחנתי רציני.
ולסיום- ברהמס. את הסימפוניה הראשונה יכול המנצח לקחת לכיוון של קלאסיקה של בטהובן (לא לחינם נהגו לכנות אותה סימפוניה מס` 10 של בטהובן ) או לכוון הרומנטי של שומאן. פייגן, שזו הייתה ההזדמנות שלו לומר אמירה אישית, בחר בכיוון הרומנטי. משפטים ארוכים וזורמים,עוצמה בכלי הנשיפה,הזדהות עם אלמנט שיר העם, וסחיפה של הפרק האחרון לשמחתו של הקהל שגמל לו בתשואות רבות.
הקונצרט היה ארוך מהרגיל, כמעט שעתיים נטו. אני רגיל לקונצרטים של מוזיקה חדשה שאינם עוברים את גבול שמונים הדקות. אך ברומנטיקה כמו ברומנטיקה הכול גדול מן החיים, כולל משך הקונצרט. מקונצרט כזה יוצאים עם חיוך.
לפרטי הקונצרט ולמועדים נוספים
יוסי מר חיים
08/12/2006
:תאריך יצירה
|