מחול - "חתיכות - מציאות נושכת" – פרודיה שלא עולה יפה

כל כך מתבקש שמישהו יבקר את עולם תכניות הריאליטי בצורה נוקבת ומחודדת. הפרודיה המוזיקלית "חתיכות – מציאות נושכת" מנסה לעשות זאת אך לא כל כך מצליחה.

מתכון שמתפקשש

תכניות המהפך למיניהן הפכו כל אישה וגבר עם מעט גישה לתקשורת בעולם המערבי ללא מסופקים. פתאום הירכיים נראות כאילו הן זקוקות לשאיבה, הבטן נראית כמו משהו שמן הדין להיפטר ממנו, וגם השפתיים, השיניים, העפעפיים ושאר האברים דורשים טיפול מיידי. בפרודיה "חתיכות – מציאות נושכת" החליטו להתמקד בתופעה הזו ולהראות איך הדברים נראים מאחורי הקלעים. לכאורה, זה מתכון מנצח: חוסר הרגישות של בעלי המקצוע המשתתפים, המרדף הבלתי פוסק אחרי רייטינג על גבן של כמה נשים שנשלפו לכמה רגעים מאפלוליות חייהן. מתכון מנצח אמרתי? מסתבר שאפשר גם במקרים כאלו לפקשש.

שלוש מתמודדות משתתפות ב"חתיכות" ומתחרות על ניצחון בתכנית הריאליטי. המנחה של התכנית רואה בהן קרש קפיצה לקריירה זוהרת והמנתח רק רוצה שיאפשרו לו לעשות שימוש בסכין המנתחים. אחרי שלב הניפויים נותרת רק סיגלית (ששינתה את שמה לאיבון), הניסיונות להפוך אותה לברבור עולים לה בחייה, ועכשיו המנחה והמנתח צריכים למצוא פיתרון לבעיה.

המופע הוא מוזיקלי ברובו כתיבה: דני ארליך, מוזיקה: מרט מיירוביץ`) כאשר כמעט ואין דיאלוגים שלא מבוצעים בצורת שיר. הבעיה היא שקשה מאוד לעקוב אחרי התפתחות העלילה. השחקניות נעות בתזזיתיות על הבמה, ותוך כדי שירה נבלעות המילים והופכות לבליל לא מובן של הברות.

הכישרון של השחקניות - דורית לובראני, יעל בן ארי ורוני יעקובוביץ לא מקבל ביטוי ראוי על הבמה. רוני יעקובוביץ` למשל, שהיא שופעת כישרון בדרך כלל נבלעת בין שלל השירים וההיסטריה של המתמודדות. לו היו נותנים לה מעט יותר מקום ומרחב על הבמה, אין לי ספק שהיא יכולה הייתה לשדרג את "חתיכות", ולהפוך את המציאות המוצגת על הבמה למציאות נושכת באמת.

המופע לא הצליח להצחיק אותי או לגרום לי לחשוב על הנושא שבו הוא עוסק. כשיצאתי ממרכז מנדל ביפו, לא הרגשתי את אותה תחושת אי נוחות שאמורה פרודיה טובה לגרום. כל מה שעבר לי בראש הוא שאת המופע הזה אפשר וצריך היה לעשות בצורה משכנעת יותר.

הניסיון למתוח ביקורת על תכניות הריאליטי שעוסקות במראה החיצוני הוא מבורך. גם האופן בו ניגשו יוצרי הפרודיה הוא מקורי וחדשני. איפשהוא בדרך משהו השתבש, והמוצר המוגש לקהל נראה לא מלוטש ואפילו די חובבני. עד כדי כך שהקהל לא ממש מבין מתי מסתיים מערכון ויש למחוא כפיים. שקט מביך שרר מספר פעמים עד שאנשי ההפקה מאחור החלו למחוא כפיים וסחפו אחריהם תגובות לא נלהבות במיוחד מצד יתר הנוכחים במופע.

לפרטים נוספים