מחול - בהופעה: הזמן של המכונה

מכונת ההופעות של משינה עבדה היטב בליל הסילבסטר במועדון הסוהו של ראשון לציון. מיכל בן דוד פתחה את 2007 עם הרבה טעם של עוד.

אקטואליות שלא פגה

הספירה לאחור והנשיקה הסוערת של חצות הכינו את הקרקע לאחד המופעים הטובים ביותר שראיתי בתקופה האחרונה. רגע אחרי ש-2007 הגיחה לעולם עלו לבמה חברי להקת משינה. הרבה עשן, מוזיקה דרמטית, מחיאות כפיים ושאגות של הקהל קיבלו את פניהם של יובל, מייקל, שלומי, איגי ואבנר. מאותו רגע במשך שעתיים להקת משינה הצליחה לגרום לי לשיכרון חושים.

הם אמנם לא נראים בדיוק כפי שהם נראו לפני 22 שנים, אבל הכימיה ביניהם והתקשורת הלא מילולית על הבמה לא משאירים מקום לספק – זה הזמן של המכונה. יובל פותח את המופע לאט, עם השירים החדשים מהאלבום שבדרך. הקהל – אולי מיותר לציין – כבר יודע אותם בעל פה. הקהל הופך לשבוי של יובל, שמצידו נשאר עם תנועות הריקוד המוזרות אך מקסימות להפליא.

האקטואליות של השירים של משינה לא פגה עדיין. זה יפה וגם מדכא במידת מה. "אז למה לי פוליטיקה עכשיו" שיצא לאור ב-1990 נשמע כאילו הוא נכתב ממש בימים אלו. "הגברת שרה השכנה" מציג את השוטרים בדיוק כמו שבני סלע הצליח להציג אותם – חדלי אישים וחסרי יכולת של ממש. ליובל יש בטן מלאה על מה שכותבים עליו ועל הלהקה שלו באינטרנט, ויותר מזה – הוא כועס על כל מה שקורה במדינה. הוא עוצר את ההתגלגלות של "שרה השכנה" רק כדי לנזוף בנשיא המדינה ובשרים על הדרך שבה הם נוהגים בעצמם לעומת הדרך בה הם נוהגים כלפי האדם הקטן. כשהוא פורק את מה שיש לו על הלב, ניתן האות ותעלומת שרה השכנה באה אל פתרונה.

אפילו הפדיחות של משינה נראות על הבמה טוב מתמיד. כשמייקל בנסון פתח את ריקוד המכונה, היה איזה שהוא בלבול בין חברי הלהקה. מיד הם הפסיקו את המוזיקה, מייקל כחכח בגרונו ופתח שוב את הריקוד הכי סוער במזרח התיכון. שתי בחורות שעלו מהקהל ניסו לגרום ליובל לרקוד בצורה קצת יותר קומוניקטיבית, אבל לא הצליחו. בסופו של דבר הן החליטו להתרכז בעצמן, וליהנות מהרגע. בדיוק כמו כולנו.

משינה היו יכולים בקלות למשוך על הבמה עוד שעה בלי שהלהיטים ייגמרו. "נגעה בשמים", "בן המלך", "ואנחנו שניים", "שלח לי מלאך" ועוד שירים רבים וטובים לא נכללו במופע. אבל למה להסתכל על חצי הכוס הריקה...? לקראת סופו מגיע אחד השיאים עם "רכבת לילה לקהיר". עצרתי לרגע כדי להסתכל על האנשים שסביבי. עיניים עצומות, חיוך על הפנים, רוקדים בלי לחשוב מה חושבים עליהם- זה פחות או יותר מה שראיתי.

קצת לפני שתיים לפנות בוקר יובל והחברים רצו לרדת מהבמה כדי לקבל קצת כפיים ולעלות להדרן. הצפיפות שהייתה במקום לא אפשרה להם לעשות את זה. יובל נשאר על הבמה ונתן ביצוע מופלא ל"אנה". הגראנד פינאלה של המופע היה – "אין מקום אחר". אמנם לא היו זיקוקים ופירוטכניקה כמו בקיסריה, אבל למי אכפת. הקהל היה באקסטזה, משינה הייתה במיטבה, היה מן רגע כזה של שלמות בין החוויה של הגוף לבין זו של הנפש.

לפרטים נוספים