מחול - קולולוש בהופעה: גרוב שחור מקפיץ

קולולוש היא הלהקה המרקידה ביותר ששמע יוסי מר חיים בשנתיים האחרונות. היה חם במוצאי שבת האחרון בתמונע.

צבא השלום של הראפ

בערב המאוד חורפי במוצאי שבת, בעיצומה של הסערה, צריך היה סיבה טובה לעזוב את הטלוויזיה ולצאת לגשם. אבל הייתה סיבה טובה. ישנן להקות ירושלמיות שמחות. על אחת מהם (מרש דונדרומה) כתבתי לפני חודשיים. כירושלמי לשעבר אני מכיר את הביטוי קולולוש שפירושו זריקת הרבה עצמים באוויר לתחילת משחק. קולולוש זורקת כמה סגנונות באוויר: אסיד ג`אז, Fאנק,היפ הופ, ואפילו קצת Drum and Bass. אבל מעל הכל זוהי להקה שמנגנת גרוב שחור.

ללא הראפר המדהים שלהם, רבל סאן, היו יובל גרשטיין הגיטריסט וחבריו (אורי וינוקור – בס , יוגב שיטרית – תופים, אריק לוי- סקסופונים, ספי ציזלינג -חצוצרה) מסתפקים בלהיות להקת ג`אמים חמה ירושלמית טובה המרקידה את אוהדיה. עם רבל סאן הם עשו דיסקים נחשבים, סחפו והטריפו קהל ואפילו בלילה הסוער היה אולם תמונע מלא לחלוטין באוהדים שרופים.

רבל סאן הוא ראפר אמריקני שהתאהב בארץ ונאבק בצווי גירוש. לו היו שוטרי מחלקת ההגירה מבקרים בהופעה היו מתחננים לפניו שיישאר בגלל התכונות המיוחדות שלו: הוא אומר את המלים בבהירות ובאנרגיה שמדביקה את כל מי שעומד לצידו. הפה שלו הוא מערכת תופים. אך הלהקה אינה להקת ליווי שלו. יש להם אופי ברור משל עצמם המתבטא ,למשל, בנגינת ראפ מזרחי בווירטואוזיות (הגיטרה התחפשה לעוד והסקסופון- לזורנה), ביצירת מתח פנימי בין הנשפים וחטיבת הקצב, ביכולתה לקחת קצבים אטיים מאוד ולבנות עליהם כל מיני תת חלוקות כך שהם הופכים להיות רקידים.

בכלל, קולולוש הם הלהקה המרקידה ביותר ששמעתי בשנתיים האחרונות. ולמרות שניתן לשבת ב"תמונע" (בעיקר אם אתה יודע היכן מוחבאים הכיסאות) לא היה לכיסאות שימוש ממשי. ישבנו עליהם, מצפים לאיחור הקבוע של 50 דקות המאפיין כל הופעה בתל אביב (למה? ככה. הבאלאנס נערך בזמן. הקהל הגיע בזמן. בפוסטר כתבו 22:00 ,באתר הלהקה כתבו 22:30 וההופעה התחילה ב23:20). ברגע שרבל סאן פתח את הפה –אי אפשר לשבת יותר.

אבל היו גם קטעים בהם רבל סאן לא נטל חלק: מיד מרגישים בשינוי: המוזיקה הופכת להיות מורכבת יותר, פחות רקידה. במקום להתנועע מתחילים להאזין. אלו קטעים חשובים ביותר לשמירת עצמאות הלהקה ולייחודה. הקטע המזרחי ששמו, כך הבנתי מסופו, "It just w’ont stop" היה השיא הראשון של הערב . השיא השני בא עם הופעתה של האחות הבכורה של הלהקה, וכוונתי ל"הדג נחש". "הדג נחש" בהזדהות עם מאבקו של רבל סאן באו להתארח. סך הכל הגיעו חמישה: הראפר שאנן סטריט וחבריו דודוש קלמס, שלומי אלון, משה אסרף ועוד. הם החלו ב"שלום,סאלאם, Piece" ויחד עם חברי קולולוש היו 11 איש על הבמה-צבא השלום של הראפ. אין מלים לתאר את השמחה.

מעניין להשוות בין שאנן סטריט ורבל סאן. שאנן שר בעברית, באנגלית ובערבית, ובכל השפות הוא שם את הדגש על המלה, על הטקסט. לעומתו- רבל סאן שם את הדגש על המקצב ועל הקשר עם הקהל. גם אם יקריא את "דפי זהב" מהסוף להתחלה אפשר לרקוד אתו.

" לאן אפשר ללכת מכאן?" שאל יובל גרשטיין את הקהל אחרי שחברי "הדג נחש" ירדו מהבמה. "קולולוש" המשיכו לעלות ולרדת בסולם האנרגיה. שורשיה של המוזיקה שלהם הם עתיקים. אפשר לשמוע שרידים ללהקות עבר כמו "שיקגו" או "דם יזע ודמעות", מוזיקה של ג`יימס בראון ואוטיס רדינג וכו` עד ימינו. הם אוהבים את מה שהם עושים ולכן יחזיקו מעמד עוד הרבה זמן וימשיכו לשמח ולהרקיד אותנו.

לפרטים נוספים