מחול - רוקי חוזר לזירה

עוד סיבוב בין החבלים, על תקן המתאגרף רוקי, לא יכול להזיק לסילבסטר סטאלון. להפך. באקורד סיום שלו כתסריטאי-במאי-שחקן מחזיר האיש את גיבורו לקרב האחרון של חייו. היכונו גם לתחייתו של רמבו

קונה את עולמו בקרב אחד

הסיפור של "רוקי" מתחיל באמצע שנות ה-70. בחור שרירי עם פרצוף מעט מעוקם מסתובב מאולפן לאולפן ומחזר על הפתחים בתחינה שמישהו יקרא את התסריט ההזוי שחיבר על בחור בפרבר עלוב בפילדלפיה בשם רוקי בלבואה, שכאשר הוא לא מתפרנס כבריון של מאפיונרים המלקט עבורם דמי חסות, הוא חובט במרתפים מעופשים ביריבים סוג ז` ולא מאמין שיכול לקרות לו משהו טוב יותר. מתמזל מזלו והוא מוזמן להתמודד מול אלוף העולם במשקל כבד, אפולו קריד, ובתום קרב הרואי אחד קונה את עולמו.

התסריט-תרחיש הזה התממש אחד לאחד, גם במקרה של התסריטאי-שחקן מחבר "רוקי" וכוכבו, סילבסטר סטאלון. עד אז הוא רשם כמה וכמה הופעות קולנועיות זניחות למדי (בין היתר ב"מלכי השכונה", שם הוא אחראי גם לתסריט), "שלום לך אהובתי" ואפילו – תתפלאו - ב"נערת הטלפון והבלש" ו"בננות", בשניהם ללא קרדיט), אבל לא הצליח לבסס לעצמו מעמד של שחקן, ובטח לא של תסריטאי.

והנה בא "רוקי", שביים ג`ון אווילדסן, והפך ללהיט קופות ענק, וגם לסרט מוערך שקטף שלושה פרסי אוסקר והיה מועמד לעשרה. לא פפלא שעד היום, הטיפוס התלול במעלה מדרגות עיריית פילדלפיה והקפת הניצחון בפסגה, לצלילי המארש הנודע של ביל קונטי, היא סצינת קאלט קלאסית.

ומדד אחר להצלחה - שש שנים לפני פרוץ רוקי הצטלם סטאלון לסרט פורנו שנקרא "המסיבה של קיטי ופרי ההרבעה", ולאחר הצלחתו הפנומנלית של "רוקי", יצא הסרט מחדש תחת הכותרת "פר ההרבעה האיטלקי" שתפסה טרמפ על הצלחת המתאגרף המטאורי, מלך הזירה, שזה היה כינויו המקצועי.

ללא ספק "רוקי" הנסיק את הקריירה של סטאלון לגובה רב, בעיקר מבחינה כלכלית, אמנותית הרבה פחות. מאוחר יותר הוא הכניס לשוק עוד מוצר צריכה קולנועי הרואי מודולרי מצליח בשם "רמבו". בהמשך הקריירה השנויה במחלוקת אולי אבל ללא ספק עשירה ומגוונת, סטאלון לא משך ידו גם מכתיבת תסריטים ("סמטת האשליות", "פ.י.ס.ט", "ריינסטון", "סחרור מסוכן", "להישאר בחיים", "קוברה", "מעבר לשיא") ומבימוי ("סמטת האשליות", "להישאר בחיים", "רוקי 2, 3, 4").

סיום אצילי לרוקי

יחד עם זאת, הוא התמיד בהזנת הקהל בהמשכונים לשתי הסדרות המזוהות איתו שהצלחתן כמעט מובטחת- יותר ל"רוקי" (חמישה המשכונים) פחות ל"רמבו" (שניים נוספים). אלא שגם מרבית סרטיו האחרים מאז פנו לכיוון המסחרי המובהק והותאמו בעיקר לחובבי האקשן ("איש ההרס", "סחרור מסוכן", "קוברה", "טנגו וקאש", "מעבר לשיא", "השופט", "מתנקשים", "המומחה" וכו`). פה ושם הוא ניסה לעשות קומדיות ("אוסקר", "עצור או שאמא יורה") או להעלות את הרף בדרמות שמנסות להגיד משהו ("סמטת האשליות", "פ.י.ס.ט", "קופלנד"). ובכל מקרה, את הכבוד והיקר האמנותיים בהם זכה ב"רוקי", לא הצליח לשחזר.

כעת, לציון 30 שנה לאותו חיזור גורלי אחרי ראשי אולפנים ששינה את חייו ואת הקריירה שלו, מחזיר סטאלון, בגיל 60, את גיבורו בלבואה לזירה, וזהו כבר הסרט השישי בסדרה (סטאלון כתב, ביים ומככב). ברור שמדובר מהלך מסחרי מובהק, אחרי שבעשור האחרון סטאלון שקע באיזו התרחקות מהזרקורים, לא הצליח לשחזר את רגעיו הקולנועיים המצליחים והתבטא בעיקר בטלוויזיה (או בסרט כמו "ספיי קידס 3"). אז למה לא לחזור לכפפות ולחבטות ההן שעשו עבורו את השינוי בראשית הדרך, ולסחוט עוד פעם את בלוטות הרגש של הקהל? ב-2008, אגב, הוא יקים לתחייה גם את רמבו (בפרק רביעי בסדרה על הלוחם המיליטנטי ההוא, "רמבו 4: פנינת הקוברה", שהעבודה עליו כעת בעיצומה). פרויקט בימוי מסקרן אחר שלו שעתיד לצאת השנה הוא "פו", על סופר המסתורין בן המאה ה-19 אדגר אלן פו.

"לדעתי, הסרט המקורי הציג חלום אוניברסלי", אומר סטאלון. "להצליח לממש את ההזדמנות הגדולה הניתנת לך בחיים, ולא לכולנו ניתנת הזדמנות כזו. "מרגש אותי לראות איך הדמות של רוקי השפיעה על כל כך הרבה אנשים, לאורך השנים. אני חושב שאלה שתמכו ונשארו נאמנים לסדרת סרטי `רוקי`, יאהבו גם את פרק הסיום בחייו של רוקי בלבואה. אני חושב שהצלחנו להביא את הדמות לסגירה ולהשלמה והענקנו לגיבור סיום מספק ואצילי".

אנכרוניסטי

ב"רוקי בלבואה" הגיבור שאחרי התהילה חי את העבר, חש בדידות בהווה לאחר שרעייתו אדריאן (טליה שייר) הלכה לעולמה. הוא פוקד לעתים תכופות את קברה, פותח מסעדה על שמה, וחברו היחיד כמעט הוא אחיה, פולי (ברט יאנג). אפילו בנו, רוקי ג`וניור (מילו ונטימיליה), פיתח לעצמו קריירה בתחום שאינו קשור לאגרוף או לספורט ודי מנותק ומנוכר לאביו.

בלבואה חש חוסר מנוחה הולך וגובר, אך האתגר המחודש בחיים בוא יבוא. אלוף האגרוף הנוכחי מייסון דיקסון (אנטוניו טרבר) אמנם בלתי מובס, אבל הוא חסר נשמה ואמרגנו שרוצה להקנות לו מחדש את אהדת הציבור, משתמשבתוצאות משק סימולציה שגילה שרק רוקי הצעיר יכול היה לגבור עליו. הוא מציע לבלבואה קרב ראווה נגד דיקסון, ובלבוא לאחר התלבטות ובניגוד לעצת חבריו וקרוביו נענה לאתגר. אלא שהוא לוקח את העניינים ברצינות, מתחיל להתאמן ולהשליל מעליו את הקילוגרמים העודפים, ולהחזיר לעמו את הכושר שהיה לו בעבר, אם כי בגיל 60 זה כבר לא אותו הדבר.

למרות הכל גיבורנו עולה לזירה לא כדי להיות שותף לאיזו הצגה מבוימת שתוצאותיה ידועים מראש, ובטח שלא להיות שק חבטות לדיקסון המאיים. לאחר שהוא אכן זוכה בהזדמנות שנייה, השאלה היחידה שנותרת תלויה באוויר היא האם באמת יצליח רוקי לתת פייט לאלוף הצעיר. עד כמה שהקאמבק הזה של רוקי שמע נלעג ומגוחך, עם העובדות בקופות אי אפשר להתווכח. הסרט, שתקציבו מוערך ב-24 מיליון דולר, כבר חצה, בארה"ב בלבד, את סך ה-70 מיליון. לא היה שווה?

האמת,עד כמה שמתייחסים לסטאלון כאל גימיק נלעג ומגוחך בדרך כלל, בכל הקשור לקולנוע איכותי, אני חושב שהוא לא לגמרי נטול כישרון. התסריטים שהוא מחבר, ובעיקר הדיאלוגים, יודעים להתכתב נהדר עם הפן האנדרדוגי והלוזרי של החיים. זה כנראה יישאר הדימוי הנצחי שלו, למרות היותו, ללא ספק, ווינר. הסרט כמו מחזיר אותנו במכונת זמן לשנות ה-70, למקום ממנו התחיל רוקי-סטאלון, ובמקום בו הוא גם גומר סופית (כנראה) את הקריירה שלו. הסרט נראה די אנכרוניסטי וממוחזר, אבל חובבי הסדרה והאיש שמאחוריה ייהנו גם מאקורד הסיום הזה.