מחול - המלך האחרון של סקוטלנד

יש נקודות אור רבות בסרטו של קווין מקדונלד - לא רק משחקו הגרנדיוזי של פורסט וויטאקר כאידי אמין שליט אוגנדה אלא גם כישרונותיו של הבמאי כדוקומנטריסט ומשחק מרשים של ג`יימס מקאווי, האלמוני יחסית.

שליט עם קפריזות

ב"המלך האחרון של סקוטלנד", פורסט וויטאקר נכנס לנעליה של דמות צבעונית-ססגונית-ידועה לשימצה, וכנראה שהיה זה רק עניין של זמן, עד שתגיע גם למסך הקולנוע. אבל קודם כל לעובדות. דמותו של הדיקטטור האוגנדי אידי אמין הזינה כבר בתקופת הרודנות שלו את הדמיון הפראי. הוא היה איש ענק (פיזית) שמצד אחד חונן בטמפרמנט ובקסם אישי בלתי רגילים, שבאו לידי ביטוי באינטראקציה שלו עם הסביבה. נראה שאי אפשר היה לעמוד בפניו. אפילו שר הביטחון שלנו בשנות ה-70, משה דיין, וגם שמעון וסוניה פרס היו המומים מאישיותו האקצנטרית, כשביקר בארץ וסעד איתם ארוחת ערב.

אמין, יליד 1928, בן לאם רופאת אליל בכפר אוגנדי קטן ולאב שנעלם מהשטח די מהר, התגייס ב-1946 לצבא הבריטי, ששלט באוגנדה. הוא הפך עד מהרה לחייל מצטיין, אמיץ ואכזר, והגיע לדרגה הגבוהה ביותר שחיילים שחורים כובדו אז במסגרת שירותם בצבא הבריטי. ב-1962, כשהמדינה זכתה בעצמאות מידי הבריטים, הוא מונה על ידי ראש הממשלה אובוטה לסגן הרמטכ"ל. אמין התפרסם באוגנדה גם כאלוף אגרוף במשקל כבד וכשחיין מצטיין, ולמעשה הפך לאדם כל יכול במדינתו, בדיוק כמו אובוטה. שניהם הסתבכו בשחיתות בהברחת זהב מקונגו, ולאחר מכן מונה אמין לרמטכ"ל. בהמשך, כשהנשיא פרדריק וולוגמבה יצא לגלות, הכריז אובוטה על עצמו כנשיא אוגנדה החדש. היחסים בינו ובין אמין החלו להתערער, אמין חשב שאובוטה, שכפה עליו מעצר בית והעבירו לתפקיד לא ביצועי בצבא, עומד לחסלו, ניצל את שהותו של זה בכנס בסינגפור והפיל אותו בהפיכה צבאית ב-71`.

תחילה הוא נחשב למשחרר אוגנדה ולמנהיג שיצעיד אותה לעתיד טוב יותר. העם קיבל אותו בהתלהבות והוא ניסה להחדיר רוח חדשה במדינה. אבל מהר מאוד התגלה האיש כאדם קפריזי, ילדותי ובלתי צפוי. הוא העניק לעצמו כינויים שונים המאדירים את שמו (הוד הצטיינותו הנשיא לכל החיים, פילד-מרשל החאג` דוקטור אידי אמין, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה באופן כללי ובאוגנדה בפרט, ועוד ועוד), הצמיד לחליפת השרד שלו עיטורים מכל העולם, בין היתר כנפי צניחה מייד-אין-ישראל, למרות שמעולם לא סיים כאן קורס צניחה (הוא אמנם התקבל להשתלמות, אבל לא עבר אותה). את הכינוי "מלך סקוטלנד" העניק לעצמו לאחר שהיה לטענתו, ואין לכך כל סימוכין, חבר בגדוד סקוטי, בהיותו בצבא הבריטי. הוא גם העניק לבניו שמות סקוטיים והסתובב לעיתים עם חצאיות סקוטיות. אחת ההשערות היא שהוא סבל ממחלת העגבת, שפגעה במוחו.

עד מהרה הפך אמין לפרנואיד מסוכן והחל לחסל את אויביו, אנשי אובוטה לשעבר, בשיטתיות. שלטונו הפך למשטר דמים, וככל הידוע הוא הרג כ-300 אלף אוגנדים. הוא עינה את כל מי שחשד בו כמתנגד לו, האכיל תנינים בראשי אויביו, והיו אף שמועות, שאין להן עדויות, שהוא אף אכל מבשר אויביו. הקפריזות שלו רק הלכו וגברו. לילה אחד הוא חלם שעליו לגרש את האסיאתים ממדינתו והוא ביצע זאת. סדרת ההתנהגויות מוזרות שלו גרמו אף לשר החוץ הבריטי להציע לחסלו.

אחד האירועים המכוננים בתולדותינו קשור בו: מבצע אנטבה. אמין היה תחילה פרו ישראלי, אבל ההפכפכות וחוסר היציבות שלו גרמו לו לשנות את דרכו באופן קיצוני. הוא הפך לאוהדו של מועמר קדאפי ושל הפלסטינים, וכזכור שיתף פעולה עם החוטפים שהנחיתו את מטוס איר פראנס באנטבה ב-1976. בסופו של דבר נאלץ אמין לברוח מאוגנדה בעקבות פלישת כוחות טנזניה למדינה, שהחזירו לשלטון את אובוטה. הוא ברח ומצא מחסה תחילה בלוב ולאחר מכן בסעודיה, שם מת ב-2003.

כלוב הזהב של משטר הדמים

"המלך האחרון של סקוטלנד" הוא סרטו העלילתי הראשון של קווין מקדונלד. קודם לכן הוא ביים את הסרטים התיעודיים "יום אחד בספטמבר" (על רצח הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן ב-1972) ואת "לגעת באינסוף". הסרט מבוסס על ספרו של גיילס פודן מ-1998, שעובד בעזרתו לקולנוע על ידי פיטר מורגן וג`רמי ברוק.

במרכז הסיפור צעיר סקוטי, ניקולס גאריגן (גיימס מאקוויי), בגר לימודי רפואה בסקוטלנד, שמחליט לצאת דווקא לאוגנדה כדי לממש שם את ייעודו, סיועו רפואי לאוכלוסיה נחשלת וגם לספק את יצרו – חיפוש אחר הרפתקאות אקזוטיות.

הוא מתוודע לאשת רופא מקומי, שרה (ג`יליאן אנדרסון) ובין השניים כמעט מתפתח רומן. תאונת דרכים קלה שגרמה לפציעת אמין (וויטאקר) מביאה את ניקולס לטפל בו ועקב כך הוא מקבל זימון לארמונו של המלך בקמפלה, הבירה. שם מציע לו הרודן להפוך לרופאו האישי, ולאחר התלבטות מסכים גיבורנו להצעה. אט אט הופך אותו אמין ליועצו האישי, וניקולס נחשף למנעמי השלטון, כולל מסיבות זוהרות ונשים יפות. עד כדי כך הוא מעורב בחיי חצר הממשל האוגנדי ובית החולים המרכזי במקום, שהוא לא קולט שמתחת לאפו הופך אמין למחסל צמא דם.

כאשר מתברר לו לחרדתו שהוא הפך למשתף פעולה פאסיבי של הרודן האכזר, מנסה ניקולס להתנתק ממנו ולצאת מהמדינה, אבל מגלה שאיחר את המועד. הוא הופך לשבוי בכלוב הזהב של משטר הדמים, ואמין לוקח ממנו את דרכונו האירי. בסופו של דבר ייקלע הרופא הצעיר למאבק הישרדות אישי, והסיכון לחייו גדול בין היתר בגלל שהוא התפתה לנהל רומן עם קיי (קרי וושינגטון) אחת מנשותיו של אמין.

הכריזמה של וויטאקר

בסרט שזורים אירועים ידועים בתולדות אוגנדה תחת משטר אמין, כמו גירוש האסייתים, מזימות הבריטים לחסלו וכמובן משבר בני הערובה באנטבה. כדי להשיג אמינות מירבית, התעקש הבמאי מקדונלד לצלם את סרטו באוגנדה, החלטה נועזת שהתאפשרה רק לאחר פגישה עם הנשיא הנוכחי, יוורי מוסווני, והשגת תמיכתו ברעיון. "כשהגענו לאוגנדה היינו למעשה מוקפים בהיסטוריה", הוא מספר. "כל מי שפגשנו הושפע בצורה זו או אחרת ממשטרו של אמין".

הסרט עשוי באופן מקצועי - מוקפד, מבוים, מצולם וערוך היטב, כשמקדונלד מביא לידי מיצוי את מומחיות התיעוד שלו ומציג פיסת חיים אפריקנית שנראית, בעיקר בסצינות שבהן נפרשת בפנינו תצוגה פנורמית של אוגנדה, כחלק מסרט תיעודי.

ברור שהסרט נבנה סביב הכריזמה של פורסט וויטאקר, שאכן היטיב היכנס לעורו של אמין ומעביר לצופה את אופיו ההפכפך, הסכיזופרני והפרנואידי, של האיש גדול המימדים, הנפוח מחשיבות עצמית אבל גם חרד כמו ילד קטן. כידוע, הוא גרף לאחרונה את גלובוס הזהב, וסביר להניח שגם האוסקר בכיסו. גם מקאווי האנונימי יחסית ("ווימבלדון, אהבה בלבן", "סיפורי נארניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים") מרשים בתפקיד מוביל, מופנם ומאופק, כקונטרה לתצוגת המשחק המוחצנת המתבקשת של וויטאקר.