שלוש שחקניות טובות קיבלו שי מההנהלת החאן הירושלמי בדמות מחזה איטלקי פשטני למדי על תשוקה, אהבה וכמה נספחים אך נס התיאטרון לא התרחש שם.
הריון ממין מזדמן
המחזה "שלוש נשים מחכות" מאת המחזאי האיטלקי רמו בינוזי כתוב בפשטנות מעודנת ומרחיק תופעה בת זמננו לימים רחוקים במאה ה-18 "כדי להציג בפנינו תובנות מודרניות על הנפש הנשית". העלילה עוסקת בבת אצילים, על סף נישואיה לאציל מצרפת, שהוריה כולאים אותה בטירה מבודדת – ברגע מסוים נאמר שמדובר במנזר, אם כי אין לכך סימן בתפאורה היפה של פרידה קלפהולץ-אברהמי. מהר מאוד מתברר כי גם האצילה וגם המשרתת שצירפו אליה חטאו ונכנסו להריון ממין מזדמן. עכשיו הן ממתינות ללידה, שאחריה הן אמורות לחזור על מה שהיה לפני כן – בתולים מזה, ומשפחה מזה. יחד עמן כלואה גם אומנתה של האצילה, המשמשת גם כמשגיחה, מרגלת וסוהרת.
ייתכן שבאיטליה הייתה לעלילת המחזה משמעות מהותית, ואפילו אקטואלית, וייתכן שגם אצלנו הוא היה יכול לעורר הדים אם הייתה בו לכל אורכו דרמה רצינית במקום מלל רב, שברגע מסוים גם נשמע כתיאור פורנוגרפי במסווה מתחכם. אלמלא התהפוכות הרודפות זו את זו לקראת הסוף ויוצרות מתח מסוים ספק אם היה למחזה גם ערך חלקי בכל מה שנוגע לנשיות, לאהבה ולמחירן. בכל מקרה את ההזדמנות הגדולה שהמחזאי יוצר לעצמו בתיאור מערכות היחסים המתפתחות בין השלוש, ובעיקר זו שבין בת האצילים והמשרתת, הוא עצמו מחמיץ.
הצגה מוחצנת
כך גם אפשר לומר על הבימוי של מור פרנק שהסתפקה בהצגת דברים מוחצנת ולא בפיתוחם המעמיק לכלל דרמה אנושית נוגעת ומזעזעת. לטובתה אפשר לומר כי נגעה איכשהו בכשרונן של שלוש השחקניות שלה. פלורנס בלוך המצוינת, כאומנת הלא כל כך זקנה, מיכל שטמלר, קצת כבדה ולחוצה כבת האצילים, אך נוגעת ללב בסיום, ועירית פשטן שהייתה עממית ומשעשעת כמשרתת אך דווקא ברגע השיא הדרמטי של הדמות, זה לא ממש קרה לה. המעניין במשחקן של השלוש היה בעיקר ברגעי השתיקה ושם היה אפשר לראות לאן יכלו להגיע בבימוי חודרני יותר.
רוני כהן עיצב תאורה יפה ומרינה בלטוב עיצבה תנועה ונתנה ייעוץ בימתי. רועי ירקוני כתב (או ערך, לא מצוין בתכנייה) מוזיקה מצוינת אך מעט רומנטית בהגזמה. ממש כמו אפקט הסערה המוגזם המקפיץ את הקהל ממקומו כי מישהו שכח שאת הסערה שומעות נשים הכלואות בתוך טירה שקירותיה עבים.
08/02/2007
:תאריך יצירה
|