כחוזר בתשובה לדניאל זמיר יש בטן מלאה על החינוך בארץ שמנתק את העם ממסורת ישראל. כמוזיקאי המוזיקה שלו ניזונה מהרבה מקורות ובכללם גם מוזיקה יהודית. שיחה לא קלילה לרגל מופע פורים בצוללת הצהובה.
"פתאום התחלתי לכתוב דברים שנשמעים יהודיים"
הסקסופוניסט דניאל זמיר (27) הוא שם משמעותי נוסף בסצנה ההולכת וגדלה של אמני ג’אז ישראלים הזוכים להצלחה ולהערכה רבה בחו"ל. לאחר שהוציא בניו יורק שלושה אלבומים בלייבל האיכותי "צדיק", יצא לפני שנה אלבומו הישראלי "אמן" (בהוצאת התו השמיני), וביום ראשון הקרוב (4 במרץ 2007) יערוך בצוללת הצהובה שבירושלים מופע ובו ינגנו לצידו הפסנתרן עמרי מור, הבסיסט גלעד אברו והמתופף נועם דוד. במופע יתארחו ניצן חן רזאל בכינור, אלון אולארצ`יק, ושי מאסטרו בקלידים.
"עומרי מור ואני מנגנים ביחד, ברוך השם, בהרבה קונטקסטים שונים", מספר זמיר. "במופע הזה יהיו בעצם שתי מערכות שונות שעומדות כל אחת בפני עצמה מבחינת התכנים המוזיקליים, אבל כאלה שגם משלימות זו את זו. במערכה הראשונה נתמקד בתכנים מהתקליט `אמן` שיצא לאחרונה, ונארח לכמה שירים את ניצן חן רזאל, בעזרת השם, ובמערכה השנייה נעשה גם כמה שירים של אלון אולארצ`יק בעיבודים קצת שונים, וגם נעשה משהו חדש שכתבתי ושהתחלנו להופיע איתו".
המוזיקה של זמיר, שכמו שניתן להבין מניסוחיו הוא חוזר בתשובה, מוגדרת לרוב כג’אז יהודי, אבל את הג’אז שלו, הוא אומר, תיבל במקורות מוזיקליים נוספים זמן רב לפני שחזר בתשובה.
"קצת קשה לי להגדיר את המוזיקה שאני עושה. עקרונית זה בא מג’אז, אבל רק בגלל שמדובר במוזיקה אינסטרומנטלית שיש בה הרבה אלתור, אבל זה מגיע מהרבה מקומות מוזיקליים שהם לאו דווקא ג’אז. דברים כמו מוזיקה קלאסית, בלקנית, מוזיקה מזרח אירופית, מערב אירופית, מוזיקה אתנית, מוזיקת עולם. להגדיר את זה כג’אז זו הגדרה מאוד גסה ולא עמוקה.
"השילוב הזה הוא לא דבר שהחלטתי לעשות אלא משהו שהתחיל לקרות באופן הדרגתי, והוא ממשיך. חייתי בניו יורק כמה שנים ושם זה התחיל, לא יודע בדיוק למה ואיך ומה, אבל פתאום התחלתי לכתוב דברים שנשמעים יהודיים, והמוזיקה התחילה להישמע ככה הרבה לפני שחשבתי על כיוון כזה בחיים שלי".
- ואיך בכל זאת הגעת לכיוון כזה בחיים שלך?
"זה תהליך ממושך. תכל`ס, בדרך כלל מוזיקאים הם אנשים יותר רוחניים ויותר חושבים, והתחלתי להתעסק בעניינים שקשורים ברוחניות. זה עניין אותי לא רק תיאורטית אלא במובן הפרקטי, כי נוכחתי לדעת שאי אפשר בלי זה".
לחפש את נקודות החיבור
- אבל מה גרם לך להיווכח בכך?
"ניסיון החיים. דברים קורים, ואתה פתאום קולט שהחיים זה לא משהו שמתחיל פה ונגמר שם. יש משהו עמוק שכדאי לא לפספס, ואתה קולט שהפספוס, מעבר לזה שהוא לא נעים לך, הוא גם תכל`ס פספוס כללי של ההימצאות שלך פה. אז ככה בעצם זה התחיל. לצערי החינוך שקיבלתי היה כל כך לא דתי. בית זה לא רק התא המשפחתי שבו גדלתי, בית זה החינוך, הסביבה, הבית ספר, ובחינוך שקיבלתי לא הייתה אפילו נגיעה של מסורת ישראל לצערי.
"אני רואה בחינוך הלא דתי הרבה מאוד בעיות, גם אם אני חושב על זה סתם כאדם שיושב בתוך עמי, לא כאדם דתי. זאת בעיה עמוקה מאוד, זו קונספציה עקומה ברמות קשות, לחנך אנשים בלי המסורת שלהם. זה לא משנה אם אתה איטלקי, בולגרי, אמריקאי או יהודי. אם אתה מנתק את הילדים, את הציבור, את העם מהמסורת שלו, אתה מקבל את מה שקורה היום: חברה שקשה לה מאוד להתאגד ולהתאחד ושמדגישה מאוד את האגוצנטריות, וזה מגיע בעיקר מהשלטון שבכלל לא מחשיב את האינטרס של העם כדבר החשוב ביותר, אלא חושב קודם כל על ההישרדות של עצמו, וזה דבר מסוכן לדעתי. זו תוצאה של חינוך גרוע ולקוי וניתוק של בני העם מהמסורת שלו.
"הניתוק הזה מהמסורת זו גם הסיבה היותר מרכזית לזה שקשה לנו להיות ביחד. מה שאני מנסה לעשות גם בחיים הפרטיים וגם כמוזיקאי, זה לנסות לעקוף את כל המכשולים שמקשים עלינו להיות ביחד ולהגיד שכולנו יכולים למצוא שפה משותפת כלשהי, ואם אנחנו חלוקים באיזה עניין לא צריך לשנוא אחד את השני. להפך, שכל אחד יחשוב מה שהוא חושב, נדבר על דברים אחרים, נחפש עד שנמצא את נקודות החיבור בינינו, ורק אז נוכל לדבר על הנקודות שיש לנו בהן מחלוקת, ואז אני אוכל להקשיב וללמוד ממך, ולהפך".
- איך כל המחשבות האלה באות לידי ביטוי במוזיקה שלך?
"קודם כל העובדה שאני לא מופיע דווקא מול קהל שמוגדר סקטוריאלית באיזה אופן. להופעות מגיעים אנשים מכל הגוונים והמינים. אני גם מנסה לדבר על זה בהופעות. על הבמה נמצאים איתי אנשים שלא מוגדרים כחרדים או דתיים, ואני מדגיש את החשיבות במציאת נקודת החיבור בינינו.
"אני גם לא יודע מה כל אחד מהנגנים שאני מנגן איתם, שהם כולם מופלאים, עושה בלילה אחרי שאני הולך הביתה, וזה לא מעניין אותי. החיבור בינינו יהיה בנקודות אחרות שאנחנו יכולים להתחבר בהן. הדעות השונות זה דבר לגיטימי והגיוני. משום מה, אצלנו, אם כל אחד חושב אחרת זה אומר שצריך להיות אויבים. זו שטות גמורה. יותר מזה, רוב הדברים הם דברים שבהם אנחנו יכולים להתחבר ונראה לי שזו טעות מהיסוד למצוא דווקא את נקודות המחלוקת ולהדגיש אותן. זה אינטרס של מי שרוצה שנבחר בו בסופו של דבר בבחירות, להדגיש את ההבדל כדי שיהיה לנו על מה לריב. הם חייבים שתהיה מחלוקת כדי שנבחר באחד מהם".
דניאל זמיר ואורחיו יופיעו ביום ראשון, 4 במרץ 2007 ב- 21:30 במועדון הצוללת הצהובה בירושלים.
12/03/2007
:תאריך יצירה
|