לאחר שהסתיימה ההופעה של דואו אסיף צחר-חמיד דרייק ואורחם זהר פרסקו הבנתי מה היה חסר בפסטיבל הג`אז של תל אביב שהתקיים בחודש שעבר – קצת מן האנרגיה, הלהט והיצירתיות שהפגינו השלושה אמש בלבונטין 7
פיות פעורים מהתרגשות
חמיד דרייק מופיע בארץ בפעם השלישית והופעתו לפני שנים אחדות בפסטיבל הג`אז בסינמטק תל-אביב השאירה הרבה פיות פעורים מהתרגשות. זהו מתופף נדיר. מתאים לנגינת ג`אז חפשי, אבל מדויק מאוד, ממציא מקצבים שונים בכל רגע, בעל טכניקה מושלמת וחוש הומור, השולט היטב במוזיקה אתנית ובנגינה באצבעות ובמקלות.
אסיף צחר לדעתי הוא היוצר החשוב ביותר בארץ בז`אנר הג`אז החופשי ונשפן יוצא מן הכלל בכל משפחת הסקסופונים והקלרינטים. האמת, התחלתי לדאוג קצת אחרי שהשתקע בבניית "לבונטין7 " (צחר הוא אחד משלושת היזמים של המקום),לא שמעתי אותו בקונצרט כבר כמה חודשים ושמחתי לגלות שהרעב לנגינה, האנרגיה והראש עובדים כתמיד. השניים עובדים יחד זמן רב ובקרוב יצא אלבום שני שלהם בהופעה חיה.
הקטע הראשון החל כריף בלוזי פשוט והלך ונבנה כפירמידה. ללא כלי הרמוני (פסנתר גיטרה או בס) צחר בטנור סקסופון מלווה את עצמו,יוצר מהלך בסי בטנור סקסופון ואפילו בונה אקורדים. בספרי הלימוד לסקסופון לא מופיעים התווים הגבוהים שהוא מנגן, המושגים על ידי עבודת שפתיים. דרייק לא מנגן תופים אלא מדבר באמצעות התופים. השיחה ביניהם נמשכה כחצי שעה, כאשר צחר נותן מעין בס בסולו של דרייק.
זוהי הופעה שצריך לשמוע בישיבה, ואמנם רוב הקהל ישב, ומי שעמד –עמד מכיוון שנגמרו הכיסאות. לקטע השני הוזמן זוהר פרסקו כאורח. על פרסקו נכתב מספיק וכל המוסיף- גורע. צחר סיפר כי לפרסקו הייתה תאונה היום ולכן הקטע השני ישא אופי של ריפוי. דרייק עזב את מערכת התופים והתיישב עם תוף אפריקאי מול זהר פרסקו שהתחיל לנגן בדאף (כלי הקשה עממי גדול ושטוח). דרייק החל לשיר מעין תפילת שלום בשפות שונות, ביניהםן עברית וערבית ( אני מודה שקטעים כאלו בדרך כלל מעצבנים אותי ורק החן הטבעי וטוהר כוונותיו הרגיעו אותי).
צחר עבר לבס קלרינט. זהו כלי מופלא. ברגיסטר הנמוך שלו הוא עמוק ומסתורי ולמעלה הוא יכול להישמע כסקסופון או כפגוט. צחר הולך בדרכו של אריק דולפי ומוציא מהבס קלרינט כלים נוספים. לעתים הוא נשמע כקרן ולעיתים כמין חצוצרה. אך עיקר הקטע היה דו קרב בין שני המתופפים,כאשר פרסקו עוזב את הדאף לטובת טמבורין , דרייק חוזר למערכת וכל אחד יודע לעשות מה שהשני עושה ולהוסיף קצת. אין גבול למה שפרסקו מסוגל להוציא מטמבורין. צחר הפסיק לנגן והסתכל בהשתאות על קרב המוחות והאצבעות. בקטע השלישי הוציא צחר מהטנור סקסופון צליל של חליל במבוק. צליל העץ מושג כאשר מכים באצבעות בשסתומי הסקסופון ומנגנים עם מעט אוויר. זה היה הקטע היותר קומוניקטיבי, לאלו לאינם מכירים ג`אז אלטרנטיבי, הקצבים היו פשוטים יותר אך לא פחות אינטנסיביים.
בחודש האחרון היה מבול של יבוא אמנים בז`אנרים שונים שחלקם לא הצדיקו את הרעש שעשו סביבם. מסביב לחמיד דרייק לא עשו רעש ולמרות שהמקום היה מלא אני מרגיש את ההחמצה. הטריו הזה היה ראוי להרבה יותר תשומת לב ואני מקווה שההופעה צולמה והוקלטה. אם לא-חבל.