הבמאי שחר סגל, שבעקבות סרט דוקומנטרי קודם שלו, "אנשי הדממה", החל לצלול, התוודע בעקבות זאת למפעילי ריף הדולפינים באילת, וההיכרות הזו הולידה את סרטו החדש, "אל הים השחור" שמוצג מהשבוע במסגרת "דוקולב" בבתי קולנוע "לב"
מרחב ימי גברי ומרחב ימי נשי
בשנת 2002 עשה הבמאי שחר סגל סרט תיעודי מדובר, "אנשי הדממה", על סיפורם הטעון והטרגי של אנשי השייטת שצללו בקישון ולקו עקב כך במחלות סופניות שונות. כעת הוא חתום על "אל הים השחור", סרט "תת-מימי" נוסף, שגיבוריו הפעם הם דולפינים ומטפליהם.
אני אומר לו שנראה שיש, אסוציאטיבית לפחות, איזשהו חוט דק המקשר בין שני הסרטים. "קיימת זיקה לא ברורה בין השניים, שקשורה יותר לעניין של איך החיים מתגלגלים", מסביר סגל. "עשיתי את `אנשי הדממה` ומצאתי את עצמי באיזו דרך מאוד מוזרה בוחר אחרי זה להתחיל לצלול. ומשם הנוכחות באילת, לצורך צלילה, ומשם הקשר לדולפינים. אז יש קשר נסיבתי, למרות שאפשר לומר ש`אנשי הדממה` התעסק במרחב הימי בתחום הכי גברי שיש, עם הטרגדיה של הגבריות, ו`אל הים השחור` מתעסק עם הים בתחום אולי הכי נשי שיש".
סגל, בן 43, אב לילדה בת 12 מנישואין קודמים ולתינוק בן שבועיים מבת זוגו השחקנית טל ליפשיץ, פעיל כבר שנים רבות ביצירת סרטי פרסומת. כמו כן הוא יצר סרטים דוקומנטריים, בהם "יומן ראש הממשלה", העוסק ב-48 השעות האחרונות בחייו של יצחק רבין, סרט שזיכה אותו בפרס אופיר. וברקורד שלו גם סרט עלילתי, "צעד קטן".
ב"אל הים השחור", שהוקרן במסגרת פסטיבל "דוקאביב" ועולה השבוע להקרנות מסחריות ב"דוקולב", סגל מפנה כאמור את מצלמותיו לטריטוריית הדולפינים. בריף המקסים באילת מתפתחת דרמה. שלושה דולפינים, למון, שנדי ופשוש, מוחרמים ומנודים על ידי הלהקה הגדולה של בני מינם במקום, והדבר משפיע על מצבם הבריאותי והנפשי.
המטפלת הראשית שלהם וממקימי הריף, מאיה זילבר, שגידלה אותם מאז נולדו, מודעת לכך שאם יישארו בתוך הלהקה, הם עלולים למות בתוך פרק זמן קצר. היא יוזמת מהלך להעברתם אל הים השחור ברוסיה, משם הגיעו אבותיהם, כדי שיינצלו. סגל וצוותו ליוו במשך יותר מחודשיים את התהליך המורכב, שכלל את הכנת הדולפינים לפרויקט, המסע המתסכל לרוסיה, הפרידה והשחרור אל גלי הים השחור.
"החיים מתחת למים נעימים לי מאוד"
על האופן שבו נולד הסרט, הוא מספר: "כשנכנסתי לתחום הצלילה, מצאתי את עצמי שוהה תקופות ארוכות באילת למטרה זו, ולאט לאט נוצרה איזושהי חברות ביני ובין מאיה והצוות של הריף, ואז כשהאופרציה הזו התחילה לקרום עור וגידים, היא פנתה אלי ושאלה אם ארצה אולי לתעד את זה, ומשם ואילך זה נהיה זה".
- תוך כדי הסרט אתה עושה דוקטורט קטן על נושא הדולפינים, לטובת הצופים שאולי לא כל כך מכירים את הנושא. אלה דברים שידעת, או למדת בתוך תהליך העשייה?
"חלק ידעתי מראש, חלק גדול למדתי תוך כדי. הדולפין זו חיה מאוד מורכבת ומאוד ומרתקת. המסע של החקר שלנו אותם הוא בעצם המסע של החקר שלנו כבני אדם, של כל מיני אספקטים בקיום האנושי, לא בקיום של הדולפינים".
- חלקים מהצילומים התת-מימיים ביצעת בעצמך. איך הייתה החוויה הזו, מעבר לבימוי הסרט?
"אני מוצא שהחיים שמתחת למים נעימים לי מאוד, אז בתור עוד אלמנט, מעבר לחיי מעל המים, זה בהחלט נחמד".
- הסרט מספק הצצה נדירה לעבר מה שעובר על שלושת הדולפינים ויש הרבה מאוד רגעים רגשיים. כמה זמן לקח כדי להגיע לתיעוד המיוחד הזה
"עשיית הפרויקט ארכה כמה חודשים, כשהסרט בעצם מכווץ את הזמנים ומחדד את הדרמה. אבל זה דבר יומיומי שם, ההתעסקות בריף באילת, עם הפסיכולוגיה של הדולפינים, עם מערכות היחסים שלהם, איך הם מרגישים, מה מצב הרוח שלהם, את מי הם אוהבים ואת מי הם לא אוהבים. זו התעסקות יומיומית, ברגע שאתה בא במגע עם דולפינים. באנו לצלם על בסיס יומי כמעט ולא היו שם שום חלקים מבוימים".
- איזה יחס פיתחת בעת העשייה לחיה המיוחדת הזו דולפין?
"אפשר לדבר על זה שעות ורצוי לא לדבר על זה בכלל. כדי לא להיכנס לתחומים מיסטיים ואמורפיים אומר רק שזה עושה משהו. אתה מוצא את עצמך חולם על דולפינים ובדרך כלל בחלומות אתה עושה להם איזו האנשה, אתה מוצא את עצמך שואל שאלות על צורת החיים שלך ועל צורת החיים שלהם. זו חוויה חזקה".
- איך נעשו כל התיאומים הטכניים בנוגע להעברת הדולפינים לים השחור?
"המסע עצמו תואם מול האקדמיה הסובייטית למדעים, או משהו מהסוג הזה. זה גוף שיושב במקום הזה, בקצה רוסיה, שלריף הדולפינים יש קשרי עבודה איתם. אז למעשה הצד הרוסי היה באחריותם, כשהאופרציה הייתה דבר מאסיבי, מטוס תובלה. להטיס דולפינים זה סיפור מאוד מורכב, זה סמי מבצע צבאי כזה, ומהרגע שאתה שם הדבר באחריותם, הם מנהלים".
הקשר בין אדם דולפין
- למה לא התעמקת קצת גם במאיה ובשאר מטפלי הדולפינים שבריף: מי הם, איך הם הפכו לכאלה פריקים של דולפינים?
"זה סוג של בחירה אמנותית. הרי בסופו של דבר כל הסיפור הזה הוא סוג של אנלוגיה, על כל מיני אספקטים בקיום, שלי, שלך. והבחירה הייתה להתמקד בסיפור, בדינמיקה של הקשר בין אדם ודולפין ובמה שזה אומר עלינו".
- בשוטף אתה עוסק ביצירת סרטי פרסומת. אפשר לומר שזו הפרנסה, והסרטים הדוקומנטריים והפיצ`ר שעשית ("צעד קטן") זה יותר לנשמה?
"כן, אפשר לומר את זה, למרות שכל הנושא של הפרסום הוא פרנסתי, הוא כאילו לא לנשמה, גם שם יש הרבה נשמה. אין ספק שלעבוד על דברים בטווח של זמן יותר ארוך, ושהם בראש ובראשונה לא מוזמנים אלא יוזמה שלך, ורעיון שלך, ואמירה שלך, ורצון שלך להביע משהו, אז כן – זה לנשמה".
"עבודה בפרסום או בייצור סרטי פרסומת זו הפרנסה הקבועה שלי, ואחת לכמה זמן אני מוצא לנכון ליצור גם דברים אחרים, אז כנראה שעוד כמה חודשים או שנים נוכל לדבר על פרויקט נוסף, וזה יכול להיות לאו דווקא סרט דוקומנטרי אלא גם סרט עלילתי נוסף. זה לא משהו שאני לא חושב עליו למרות שאין כרגע משהו קונקרטי באופק".
26/03/2007
:תאריך יצירה
|