מחול - סבא ונכד ב"סיפורי איתמר ורותי גם"

סבא אחד ושני נכדים שהם גרוסמנולוגים ותיקים, בן עשר ובן שש וחצי, הגיעו לבכורת "סיפורי איתמר ורותי גם", הצגה חדשה של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער על פי דוד גרוסמן. כולם יצאו מרוצים.

דבר הסב:

לבני חמש-שש יש דרישות גבוהות מהצגות תיאטרון. זאת כל אחד יודע. הם יודעים להעריך עברית יפה, הומור, ובוודאי גם שחקנים טובים. הם שמחים להכיר ילדים אחרים גם כאשר הם חורגים מעולמם, ובוודאי כאשר הם קרובים אליהם בזכות סיפורים שקראו באוזניהם, קלטות וידאו שראו, תקליטוני די. וי. די או משחקי מחשב אינטראקטיביים.

את כל הגלגולים הללו, בלי להחמיץ אף אחד מהם, עברו שלושת סיפוריו של דוד גרוסמן, "איתמר מטייל על קירות", "איתמר וכובע הקסמים השחור" ו"איתמר צייד החלומות" הרבה לפני שישראל גוריון ויאקי מחרז נענו להזמנתו של תיאטרון אורנה פורת לעשות מהם הצגה. אחד מאותם סיפורים, "איתמר מטייל על קירות" אפילו הפך לסדרה של תמונות מפוסלות המתנשאות לגובה של כשלושה מטר ועשויות ברזל, ב"גן סיפור" בחולון.

לכן, לא כל כך קשה לדמיין כיצד יתרשם ילד בן שנות האלפיים שעולמו הפנימי גדוש בכל כך הרבה יצירי דמיון של סופר אחד, מן ההצגה הזאת. ובכל זאת התבוננתי בסקרנות בשני נכדיי, אדם בן השש וחצי ואורי בן העשר שבאו יחד אתי לבכורה החגיגית. למען הגילוי הנאות, לשניהם ניסיון עשיר בגרוסמנולוגיה, ולא רק בזכות היכרות עם הסיפורים והתנסות במשחק מחשב אינטראקטיבי על איתמר צייד החלומות. אדם גם גילה בקיאות בהצגה עצמה, כי הוא צפה באחת מהצגות ההרצה שלה יחד עם בני כיתתו בבית הספר לאמנויות בתל אביב (שם לומדים הוא ואחיו).

אפשר לשער שתיאטרון שבוחר בסיפורי גרוסמן כחומר גלם להצגת ילדים הולך על בטוח. אבל כל זה בטל בשישים, אם ההצגה עצמה אינה מוצלחת, כלומר אם אין לה איכויות שיוסיפו משהו משלה למקור. במקרה של גרוסמן, המציב תמיד רף גבוה, זהו אתגר לא מבוטל.

נונסנס ותיאטרון בובות מרנין

אלא שההמחזה של יאקי מחרז והבימוי של ישראל גוריון יצרו הצגה מוזיקלית, שנונה, משעשעת ורבת צבע ותנועה. היה בה אותו קסם שמעטים בקיאים ברקיחתו כמו גרוסמן - העברת הדמיון הקסום אל חיי היומיום, שילוב המוזר עם המוכר, עימות המפחיד עם הטריוויאלי. אבל היו להצגתם של גוריון ומחרז סגולות משלה. בעיקר השנינות של הנונסנס, ז`אנר פופולרי בספרות הילדים המתורגמת, אך הנדיר בספרותנו, שנטלה על עצמה מאז ומתמיד משימות חינוכיות כבדות.

בהצגה זו הנונסנס היה שובב ומחויך, והוא צץ מייד עם ההתחלה, כאשר עלו על הבמה שלושה איתמרים, כולם דומים להפליא זה לזה במבנה הגוף, בתסרוקת הג`ינג`ית, בבגדי הליצנים הצבעוניים ובתנועתם הקונדסית. שלושתם גם שרו להפליא את "לילה טוב, הגיע בוקר", והתגלו בזה אחר זה לפני דמות מסיפור אחר של גרוסמן, ילדה ששמה רותי, שהופתעה בכל פעם מחדש, עם הופעתו של עוד איתמר, שאותו זיהתה בטעות כאח החדש שעומד להיוולד לאמא (על פי סיפור גרוסמני אחר, "אח חדש לגמרי").

כמו בכל סיפור של גרוסמן, גם עלילת המחזה הייתה בעלת איכות מתקנת. בסיומה רותי הצליחה להיפטר לא רק מפחדיה מהאח החדש שיתפוס את מקומה, אלא גם לכונן את זהותה בתוך המשפחה, כאחות לתינוק (כפי שכותב ברונו בטלהיים על ערכן של מעשיות). בדרך לשם היא שרה ורקדה עם "איתמר וכובע הקסמים השחור" והפכה לכל מיני חיות. עם "איתמר וצייד החלומות" היא צדה את השד הכחול, ועם "איתמר המטייל על קירות" היא נכנסה לתמונה שעל הקיר. קטע זה בהצגה המחיש את כישרונם של כל יוצרי ההצגה, שכן הייתה זו ממש מלאכת מחשבת של תיאטרון בובות מרנין, ולא מעט בזכות השחקנים שהשתתפו בה: שלושת האיתמרים יובל סגל, מורן קל, תומר אופנר - ורוני שובל, הממלאת את תפקיד הילדה רותי (לחלופין עם אילנית גרשון).

אחד מסיפורי איתמר נושא את הכותרת "איתמר פוגש ארנב". נדמה שבהצגה הזאת התיאטרון לילדים ולנוער שלף אותו מכובע הקסמים.

דבר הנכד אורי:

ההצגה מספרת על ילדה ששמה רותי, שמפחדת מהשד הכחול, מתגעגעת לאמא שלה שהלכה ללדת, וגם מרגישה שהיא שום כלום, כי יש לה אח חדש. שלושת האיתמרים באים אליה ומתקנים את זה. תחילה היא מתייחסת אל כל השלושה כאילו הם האח החדש שלה, אבל בסוף היא מבינה שיש לה אח קטן, והיא מצליחה לפנות לו מקום בחדר שלה וגם מקום בליבה.

רציתי להעיר שיש טעות בעלילה: בחלק על איתמר וכובע הקסמים, "איתמר כובע" היה צריך ללמד את רותי את מילת הקסם הסודית של כובע הקסמים, אבל רותי ידעה לפני שאיתמר לימד אותה.

אבל זאת הצגה מאוד מבדחת, ויש בה בדיחות לא הגיוניות כמו "בוקר טוב הגיע לילה", או ששלושת האיתמרים הם אח אחד. זה מוסיף הומור. גם המשחק והמוזיקה משתלבים נהדר והשירים נחמדים וקלילים. לדעתי היה קל מאוד לתת להצגה הזאת מרכיב מותח שהיה מוסיף לה הרבה, אבל בסך הכול, זו הצגה מצחיקה המספרת את סיפורי איתמר, ילד שכל אחד מכיר. לכן היא מתאימה מאוד לילדים.