מי שמביט על מפת המוזיקה של ישראל 2004 ימצא שחלק נכבד מהמוזיקה המקורית שנעשית היום מגיע ממקומות של מחאה –חברתית, כלכלית או פוליטית.
יש כמה שחקנים מרכזיים במשחק הזה, אבל לא כולם מצליחים לעשות את מה שהצליחו לעשות "חיילי הנקמה". אם הקשבתם לתחנות הרדיו בתקופה האחרונה או סתם עברתם ברחובות העיר, בטח שמעתם את השירים שלהם מתנגנים בפול-ווליום. זה התחיל ב"אחת מאלף" והמשיך ב"עוד יום עובר" וב-"אינדיה".
"אין כמו ללכת ברחוב ולשמוע אותך שר מהרדיו או ממכונית שעוברת", מספר עדי רוזנברג ("דם חם"), אחד מחברי הצמד. "אנשים שבעבר היו צוחקים עלינו ולא מתייחסים אלינו ברצינות, מבינים עכשיו שאנחנו יודעים לעשות מוזיקה טובה".
רוזנברג ואבי אזיקרי ("קאליבר") הם שני צעירים בני 19, לפני גיוס, מקריית שרת שבחולון. זאב נחמה ותמיר קליסקי מלהקת אתניקס פרשו על השניים את חסותם. "נחמה וקליסקי רצו להרים פרויקט שמשלב מוזיקת היפ-הופ ומוזיקה מזרחית עוד בשנת 2000", אומר עדי. "הם פשוט לא מצאו את האנשים הנכונים. כשאנחנו הגענו לא ממש קפצנו על המציאה. לא חשבנו שזה יצליח כל כך. כששמענו את רינת בר ב`אחת מאלף`, הבנו שזה הולך להיות הדבר הבא".
ההימור של קליסקי ונחמה אכן הצליח. הנוסחה שמשלבת מזרח ומערב תפסה. אולי בגלל המחאה שמביאים שני סוגי המוזיקה ואולי דווקא בגלל הניגוד ביניהם. לעדי זה לא ממש אכפת: "אנחנו לא אנטי לכל דבר. אנחנו לא סתם עולים על הבמה ומתחילים לדבר. למשל בשיר שלנו `המבין יבין`, יש מחאה שמופנית לאנשים ספציפיים, שלא האמינו בנו, ולא נתנו צ`אנס. מי שצריך להבין, מבין ומי שלא – שפשוט ייהנה מהמוזיקה".
חברי אתניקס הם גם אלה שבחרו את הזמרים שיתלוו לשירים של "החיילים". "היו דיונים על כל שיר. הייתה לנו זכות מלאה לקבוע אם זה נשמע לנו טוב או לא", אומר עדי. "ההחלטות התקבלו פה אחד. אני לא חושב שמישהו יכול היה להשתלב טוב יותר בשירים מהזמרים שנבחרו. אפילו נמרוד לב, שלא עושה מוזיקה מזרחית, אבל עדיין עושה איתנו שיר אחד, הוא בחירה מעולה".
סיפור ההיכרות בין השניים מתחיל בשכונה בחולון. "אנחנו מכירים מגיל אפס כמעט. למעשה מה שחיבר בינינו זה המוזיקה. אצלי תמיד הייתה משיכה לסגנון הזה, ההיפ-הופ תמיד היה חלק ממני. אני לא מתחבר לשום מוזיקה אחרת".
למרות המחאה, ולמרות השם הפרובוקטיבי שלהם, עדי מבקש להבהיר: "השם שלנו לא נובע משום קטע של פציפיזם או מחאה נגד הצבא וכאלה. העניין של חיילים זה קטע של נאמנות. נאמנות לעצמך, לאמת שלך, למוזיקה שלך. הצירוף של `נקמה` – זה לנקום במי שלא האמין בנו בתחילת הדרך".
בעוד כמה ימים מתגייסים "דם חם" ו"קאליבר" לצה"ל. נכון לעכשיו שניהם הולכים לשרת קרוב לבית, אבל עדיין לא מתכננים תכניות לגבי סיבוב הופעות מסודר: "אני לא מאמין שהצבא ילך איתנו ראש בראש בעניין של עבודה והופעות", אומר עדי.
"בכל מקרה, יהיה אלבום נוסף עם נחמה וקליסקי, גם אם לא בתקופת הצבא" הוא מבטיח. אנחנו לא יכולים להפסיק לכתוב ולעבוד, אחרת נתייבש. אנחנו צריכים להמשיך לעשות מוזיקה טובה, שאנשים לא יחשבו שאנחנו עושים רק מוזיקת ראפ עם מזרחית, חשוב להמשיך הלאה".
ההצלחה של "חיילי הנקמה" וההשמעות הבלתי פוסקות שלהם אולי יעשו משהו למקבלי ההחלטות בצה"ל. אם לא יתאפשר להם להופיע במהלך השירות, לפחות הם השאירו אותנו עם אלבום שמשאיר הרבה טעם של עוד.
מיכל בן דוד
08/04/2004
:תאריך יצירה
|