מחול - דלתות מסתובבות

היום אמנם אנחנו הם אלו שפותחים את שערי המדינה ומקבלים עשרות אלפי עובדים פיליפינים שמסייעים לנו בעבודות הקשות של סיעוד וטיפול בקשישים שלנו, אך שנים קודם לכן היו אלו הפיליפינים שפתחו את שעריהם בפני היהודים. עכשיו, כשחגיגות 50 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות עומדות בפתח, נחשף סיפור ידידות מרתק בין שני הלאומים.

הריקוד כראי לתרבות הפיליפינית

בשבת הקרובה תפתח סדרת אירועי תרבות פיליפיניים בארץ. האירוע טומן בחובו שלוש מטרות: האחת היא הכרת התרבות הפיליפינית לקהל הישראלי, השנייה היא חגיגות 50 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות והשלישית היא גיוס תרומות להקמת פסל מונומנטלי שיוצג בראשון לציון שיקרא "דלתות פתוחות" ויסמל עובדה מפתיעה במיוחד: במהלך מלחמת העולם השנייה פתח המלך הפיליפיני את שערי האיים בפני יהודים שנמלטו מאימת הנאצים באירופה ובמקום התקיימה קהילה יהודית קטנה.

האירוע הפותח את סדרת האירועים, שעליה שוקדת מחלקת התרבות של השגרירות הפיליפינית, נקרא Sayaw ופירושו בשפה הטאגלית "ריקוד". האירוע יתקיים באודיטוריום אניס ביפו ויציג מבחר ריקודים ובגדים מסורתיים של בני הקהילה הפיליפינית על פי חלוקה אזורית. "הריקוד נותן ביטוי לתרבות הפיליפינית", אומר מר צ`סטר אומגה-דיאז, שבין תפקידיו ממונה גם על קשרי תרבות בשגרירות הפיליפינית, "הריקוד בפיליפינים הוא הבט חשוב של התרבות. הוא ביטוי לחיים שלנו, להיסטוריה שלנו, לחזון שלנו ולתשוקה שלנו", הוא אומר.

הריקודים הפיליפינים מתחלקים לשלושה סוגים מרכזיים (אליהם נלוות תלבושות מרהיבות) על פי החלוקה של שלושת האיים המרכזיים: לוזון ( (Luzon, מינדנאו (Mindanao) וויסאיאז (Visayas). מר אומגה-דיאז מציין כי הוחלט להציג ריקוד במקום שירה כי הריקוד משקף טוב את הסביבה והתרבות הפיליפינית שאותן מעוניינים המארגנים לחשוף בפני הקהל הישראלי, שההיכרות בינו לבין חברי הקהילה מצומצמת בעיקר בתחומי הטיפול והסיוע. "הריקודים השונים מייצגים את התרבות השונה בכל אזור, את האמונות והמסורות השונות וכל אחד מהם מייצג את דרכי החיים באותו אזור", הוא אומר.

פיליפינים הפגינו בגלוי נגד הנאצים

הפסל "דלתות פתוחות" מיועד להיות מוצב בראשון לציון ביוזמה משותפת של ראשי הקהילה הפיליפינית בארץ בשיתוף עם העירייה בראשותו של מאיר ניצן. היוזמה להקמת הפסל החלה עוד בימי כהונתו של השגריר הפיליפיני הקודם, אנטוניו מודנה ז"ל, שנפטר בעת ביקורו בפיליפינים בפברואר השנה. כעת ממלא מקומו הוא מר ג`ילברטו אסוקה, ששוקד על פיתוח ויישום הרעיון.

ההכנסות מערב ההתרמה (כמאה שקל לכרטיס) יוקדשו להקמתו של הפסל שעוצב בידי האמן והארכיטקט הפיליפיני ג`ון יי , שנבחר לתפקידו בתחרות שנערכה בפיליפינים. ההכרעה נעשתה בשילוב של אנשי תרבות ודיפלומטיה פיליפינים וישראלים. "הפסל מבטא את העובדה שהפיליפינים פתחו את הדלתות בפני היהודים בתקופת השואה", אומר מר אסוקה, "ואכן הדלתות הפתוחות לשני הכיוונים בהשתקפות של העבר, ההווה והעתיד המשותף של הפיליפינים והישראלים לאור 50 שנות הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות".

אחת העובדות שמציינים אנשי הדיפלומטיה הפיליפינים בגאווה היא שבמהלך מלחמת העולם השנייה הפגינו בגלוי בני העם הפיליפיני מול שגרירות גרמניה בארצם כנגד היחס הגרמני כלפי היהודים. "זה לא מוזכר אפילו ביד ושם", מציין בצער מר אומגה-דיאז. בעוד בכל העולם סירבו לקבל פליטים יהודים שניסו להימלט מאימת הנאצים באירופה פתח המלך הפיליפיני, מנואל קוזון, את שערי המדינה והסכים להנפיק למעלה מעשרת אלפים ויזות ולהקצות שטחי אדמה ופרויקט שיכון עבור הפליטים. אך רק מעטים הצליחו ליישם את הזכות לחיים, דווקא בגלל הגבלות שהציבו חברי הקהילה היהודית בפיליפינים.

פליט יהודי בפיליפינים

אחד מהפליטים שהשתקעו בפיליפינים הוא מר מקס ויסלר בן ה- 77 שמשפחתו ברחה מגרמניה. אביו השתקע בפיליפינים ורק ב- 1941 הצטרפו אליו הילד מקס, שהיה כבן 11 יחד עם אמו. "היינו קהילה קטנה של יוצאי גרמניה והיחס של הפיליפינים היה יוצא מן הכלל", אומר ויזלר, "הייתה רק בעיה אחת. הקהילה היהודית של הפיליפינים הייתה מוכנה לתת אישור רק לאלו שהיה להם מקצוע מתאים או כסף ואנחנו לא היינו ביניהם, אבל בכל זאת הגענו".

"אני שמח שהפרק הזה בהיסטוריה יונצח באנדרטה שכבר תרמתי להקמתה", אומר ויסלר, "אני חושב שזה מגיע להם. יש לנו כ- 40 אלף פיליפינים שעובדים בארץ והיחס שלהם לאנשים הוא טוב מאוד בדרך כלל. הישראלים והיהודים צריכים לדעת מה היה היחס של הפיליפינים לפליטים מאירופה. החיים היו פשוטים מאוד, אבל טובים", הוא מסכם את תקופת שהייתו בפיליפינים שהסתיימה בשנת 1951. כעבור עשור נוסף עלה ויסלר ארצה עם אשתו הישראלית לאחר שהות ביפן וקוריאה.

כמעט כל הכרטיסים נמכרו לאירוע הקרוב אך בחודשים הקרובים צפויים אירועים נוספים לציון הידידות בין שני העמים. "אנחנו מקווים שהאנדרטה תוקם עד סוף השנה" מסכם מר אסוקה ומציין שהעניין תלוי בתרומות מאחר והאמן ייצור את הפסל בפיליפינים ולאחר מכן יהיה צורך להביאו לישראל.

"המופע ייתן אפשרות הצצה למורשת הפיליפינית התרבותית העשירה ויאפשר לכם להכיר אותנו טוב יותר", אומרת אן גונזגה, נשיאת הפדרציה של הקהילות הפיליפיניות בארץ, המטפלת בקשישה ירושלמית וחיה למעלה משש שנים בארץ, "כך תוכלו לדעת מי אנחנו, מאיפה באנו ובעבור מה נקטנו עמדה".