אינטלקטואל קר ומחושב
 
אמנם  טרם צפיתי ב"חניבעל – מקור הרוע" שבו השחקן גספר אוליאל תופס בו את מקומו של  אנתוני הופקינס, על תקן חניבעל לקטר הצעיר, אבל אף אחד לא ייקח מהופקינס, שבסוף השנה יסגור 70 שנה לכינונו, את זיהויו המוחלט עם תפקיד הקניבל המבריק והאיום, שאף זיכה אותו באוסקר.
 
בדיוק לנישה הזו במנעד הרחב של יכולותיו הדרמטיות של השחקן הוותיק - דמות האינטלקטואל הקר והמחושב שניחן בגאונות שטנית - כיוון גם הבמאי גרג הובליט, כשליהק אותו לסרטו "עדות שבורה". והופקינס אכן נועץ שיניים חדות ורעבות בבשר התסריטאי העסיסי. הוא מגלם בסרט את טד קרופורד, מהנדס ותיק, טיפוס הגותי, מהורהר ומורכב, שניחן בשקט נפשי מטעה. בתחילת הסרט הוא מגלה שרעייתו הצעירה והיפה ג`ניפר (אמבת דייוידז) בוגדת בו עם חוקר משטרה צעיר ונאה. אחרי דין ודברים קצר איתה, רגוע ונטול אמוציות, הוא יורה בראשה לפתע כדור מטווח קצר. האישה מובהלת לבית החולים במצב של קומה עמוקה.
 
טד אפילו לא מתכחש לניסיון הרצח בפני רוב (בילי ברק), המאהב של אשתו, שהמהנדס המבריק דאג שדווקא הוא יהיה זה שיעצור אותו. רוב אף נוכח בחקירתו בתחנת המשטרה, בכוונה לדאוג לכך שהאיש יורשע בבית המשפט ויינמק בכלא. מטעם המדינה נשלח ווילי ביצ`אם (ריאן גוסלינג) להיות התובע בתיק הקל לכאורה, רגע לפני שהוא נוטש את השירות הציבורי לטובת ג`וב יוקרתי בחברת עורכי דין מובילה, שאחת המנהלות בה, ניקי גארדנר (רוזאמונד פייק), חושקת בו.
 
ווילי, שמעולם לא הפסיד בבית המשפט, בטוח שגם הפעם יצליח להביא בקלות להרשעה מהירה של טד, בתיק בו כל העובדות ברורות לכאורה, ואף נרשמה הודאה מפי טד. אך המהנדס הממולח מפתיע בבית המשפט בניהול מתוחכם של התיק  נגדו, כשהוא מגן על עצמו לבדו, ללא פרקליט. טד מנצל סעיפים טכניים אותם הגה מראש כדי למנוע את הרשעתו, כמו אי קבילותה של עדותו של רוב, שעצר אותו והשתתף בחקירתו, משום שהוא בעל אינטרס – היותו המאהב של אשתו. בסופו של דבר נאלצת השופטת לשחרר את טד עקב כך, אך ווילי נחוש בדעתו להמשיך ולהתמודד עם טד, עד שיצליח לגרום לו לבצע טעות שתאפשר לשפוט אותו מחדש.
 
רצח מושלם
 
הסרט, בעל אלמנטים בולטים מז`אנר הפילם-נואר, נבנה באיטיות, רבדים רבדים, כשאווירתו רגועה וזורמת בשלווה, כשמתחת לפני השטח העניינים רוחשים וסוערים.
 
טד-הופקינס טווה בשלוות רוח מקפיאת דם את קורי ההגנה שלו במשפטו, מרגע ביצוע הירי ועד ההתייצבות מול השופטת, כשהוא מרדים את יריביו במשטרה ובפרקליטות. בתחכום רב הוא מבצע לכאורה רצח מושלם. הופקינס מעיד ש"זהו תסריט חכם, מתוחכם, שכתוב היטב. לא יוצא לקרוא הרבה תסריטים כאלה היום, ולמזלי התבקשתי להשתתף בפרויקט הזה. זה היה אחד הסרטים המהנים שנטלתי בהם חלק. התפקיד כתוב בשנינות, וקרופורד הוא כמו יאגו: יש לו קלפים חבויים בשרוול. גילמתי בכל הקריירה שלי שני פושעים, חניבעל לקטר והבחור הזה. קרופורד הוא פריק של שליטה. הוא אוהב לשחק עם אנשים. הוא חכם מדי, מה שבסופו של דבר יביא לנפילתו".
 
הובליט, שסרט הביכורים שלו היה "פחד ראשוני", נוטה לערוך השוואה בין "עדות שבורה" שלו ל"להב משונן" ול"פסק דין", אבל לי סרטו מזכיר יותר את "כחום הגוף", יצירת הביכורים של לורנס קאסדן, מאותה תקופה. כזכור, גם סרט זה התפתח באווירה איטית, אם כי מיוזעת ורווית תשוקה, כשקתלין טרנר אורגת את רשת קוריה המשכרת והמשקרת  סביב וויליאם הארט כשהיא מפתה אותו לביצוע פשע מושלם. למרות השוני המהותי בעלילה ובנסיבות הקייס, בשני הסרטים הקצב המדוד, הכתיבה השקולה, המחושבת והחכמה, האווירה הנבנית אט אט מפרטים קטנים, ומעשה המרכבה של המזימה המתוחכמת  - דומים למדי.

 "עדות שבורה" הוא בהחלט סרט ראוי, ששווה לצפות בו.