מחול - שאנן סטריט פינת גורדון

אלבום הסולו הראשון של שאנן סטריט לוקח אותו לנתיב שונה מזה של להקת האם "הדג נחש". לדבריו, ראפ הוא עדיין השורש אבל העיקר הוא ההתנסויות חדשות, כמו למשל הדואט עם חווה אלברשטיין

"עד מתי עד מתי על הגבול אשוטט"

"הולך על הגבול כל הזמן כל הזמן/ זומם כאחשוורוש שיכור כהמן// הולך על הגבול כמו כלי כמו כלי/ רעב כבן מלך הדור כעני// הולך על הגבול כמו גדול כמו גדול/ מבלה כנמלה חרוץ כחרגול// עד מתי עד מתי/ עד מתי עד מתי על הגבול אשוטט/ עד מתי עד מתי על הגבול אשוטט/ עם לב שמקשיח וזין רוטט" ("על הגבול", מילים: שאנן סטריט, לחן: אבי ליבוביץ`)

הדיסק של שאנן סטריט, "הבזק אור חולף", מתחיל בסקרצ`ינג שמתערבב מיד בצלילי צ`לו וכינורות, מה שמסמן אולי את קו התפר בין המקום שממנו בא אל המקום אליו הולך סולן "הדג נחש" עם אלבום הסולו הראשון שלו.

13 קטעים באלבום ואת רובם כתב סטריט והלחין המוזיקאי אבי ליבוביץ` (שניגן בטרומבון לפני כמה שנים בהופעות "הדג נחש").שיר אחד נכתב והולחן על ידי הפרטנרית הוותיקה מימי "הדג נחש", אהובה עוזרי, עוד באלבום טקסט אדיר בעוצמתו של עמנואל הרומי שסטריט מבצע עם חווה אלברשטיין, וטקסט שכתב גל תורן.

"הבזק אור חולף" מוביל, כאמור, את סטריט לכיוון שונה מזה של הרכב האם שלו. הוא מרשה לעצמו לבחון כיוונים מוזיקליים חדשים שתפר עבורו ליבוביץ`, להיעטף בכלי מיתר שמתנגשים במקצבים טעונים, לשיר טקסטים שיוצרים אווירה כבדה במובן החיובי של המילה, וליצור אלבום הרבה פחות מסחרי וידידותי מהדברים הקודמים שעשה.

"אם יש משהו שלמדתי ב`הדג נחש` - זה לשחרר"

"בגדול ידעתי שלא מדובר באלבום מסחרי", אומר סטריט. "התחושה הייתה שלא משנה מה קורה, אני חייב להוציא את זה. הרגשנו שאין פה שיר שיהיה מקום ראשון במצעד או משהו כזה, אני חושב שדי ידענו את זה לאורך כל הדרך, אבל ידענו שאנחנו מאוד אוהבים את זה ואני ידעתי שזה פשוט הדבר הנכון בשבילי. ואני רוצה להדגיש, שגם יוסי פיין, כשהוא עובד עם `הדג נחש, הוא אומר, `בוא נעשה את הדיסק שהכי מדליק אותנו, ובמקרה הכי גרוע נמכור...`. גם עם יוסי פיין לא מנסים לעשות להיטים אלא לעשות שירים חזקים".

למרות שאתה לא פוצח בשירה אופראית, נשמע שאתה קצת מתרחק מראפ פרופר באלבום הזה.

"אני חושב שראפ תמיד יהיה המקום שהכי נוח לי בו ותמיד זה יהיה השורש, אבל אני אוהב גם להתנסות בדברים, כמו שעשיתי בדיסק הזה, אני אוהב לעשות דברים שאף פעם לא עשיתי. אני באמת מתרחק מההגדרות האלה. קראתי ביקורות שאמרו ככה ואמרו אחרת, ואני לא יודע... מה שאני כן יודע זה שעכשיו, כשאנחנו עושים חזרות להופעה, יש לי סוג של הקלה כשאני מגיע לטראקים שהם יותר ראפ בדיסק. אלה הרגעים שאני מרגיש שהגעתי הביתה. בגלל זה אני מניח שגם בעוד עשרים שנה זה יהיה השורש של מה שאני עושה, אבל בכל זאת אני אוהב להתנסות ולשתף פעולה ואם אני אעבוד פתאום עם מפיק פאנק החומר יהיה יותר פאנקי".

איך הגעת לאלבום שאת כולו הלחין אבי ליבוביץ`?

"רציתי לעשות אלבום סולו והלכתי לאבי, שאני מחזיק ממנו גם אחלה בנאדם וגם אחלה מוזיקאי. הוא ניגן קצת עם `הדג נחש` פה ושם, והייתי קהל שלו לא מעט פעמים. הלכתי לראות הופעות שלו גם בניו יורק וגם בתל אביב, באמפי וואהל, כשהוא ניגן קטעים שהלחין, עם תזמורת מלאה, ובניו יורק, כל פעם שהייתי מגיע הייתי מתקשר אליו ושואל מה קורה והוא היה אומר לי, `הערב אני מנגן פה, הערב אני מנגן שם`, והייתי מקפיד לראות.

"במקור לא הייתי אמור לשיר את השירים. ידעתי שהם לא מתאימים ל`דג נחש`, וידעתי שהם טובים, וחשבתי שאבי ייתן אותם לאנשים אחרים שישירו. הוא הלחין כמה קטעים ואמר לי `נסה לשיר את זה אתה`, ואחרי שניסיתי התחשק לי לשיר את זה אני. אבי הביא לאלבום את הכיוון שלו בעצם. כמובן שהיו לי רעיונות והצעות אבל אם יש משהו שלמדתי בכל השנים ב`דג נחש` זה לשחרר, אני כבר די טוב בזה, בלתת לאחרים לעבוד".

למה לא ניסית להלחין בעצמך חלק מהקטעים?

"אני לא מנגן קלידים וגיטרה, לא ברמה שאני מעז לקחת ולהלחין שיר מהתחלה ועד הסוף. אני שותף ב`דג נחש` ושותף גם קצת פה, אבל אין ספק שיותר נוח לי עם מילים".

כאן ועכשיו עייף וכואב

והמילים, בניגוד לאווירה הילדותית משהו ששורה הרבה פעמים על טקסטים שבאים מיוצרי ראפ, ממוענות לאוזניים בוגרות יותר, מתארות את כאן ועכשיו דרך העיניים העייפות והכואבות לפעמים של סטריט, ונוגעות בחוויות אישיות ובהלך רוח שנוצר בעקבות מותה של אחותו הצעירה שנפטרה לפני שנתיים ממחלת הסרטן, בגיל 21.

"כמה עשרות אנשים מקשיבים לרב רועדים מקור/ זו הלוויה, והיא שלך/ ציניות צינה אבל הלב נפתח/ כאב הראש הזה – מתי הוא יעבור?/ את הבוקר הזה לעד אזכור/ אבל אל תדאגי כי לא רק אותו אשא עמי הלאה/ העיניים נרטבות לי... מסתכל ללמעלה/ כאב הראש הזה – מתי הוא יפסיק?/ קשה בטקס אבל אני מצליח להחזיק/ המשפחה, כולם מבולבלים מאוד/ כי כיף להיפגש אבל חרא נסיבות/ כאב הראש הזה - מתי הוא יעבור?/ לאט לאט מורידים אותך לתוך הבור/ שבו תהיי בעצם, החל מעכשיו/ איזה דפוק לחשוב על זה. אני נגנב/ כאב הראש הזה – מתי הוא יעבור? את גופך אבל לא אותך נקבור/ כאב הראש הזה – מתי הוא יעבור? אל מלא רחמים, יתגדל ויתקדש, יזכור"("כאב הראש הזה", מילים שאנן סטריט, לחן אבי ליבוביץ`)

"מה יש להגיד על זה, תקופה חרא. גם המחלה וגם המוות זה תקופה מאוד קשה. המילים באו משם אבל לא בצורה ישירה או מודעת, אלא יותר, כמו בכל שיר, זה שיקוף של מצב שהייתי בו. דבר אחד שבלט בשירים זה שהם פשוט לא התאימו למקום ש`הדג נחש` היו בו ולמקום שאני הייתי בו. אלה היו שני מקומות שונים אחרי הרבה שנים שזה היה אותו מקום".

ואיך הוצאת סולו שלך השפיעה על הדינמיקה בתוך הלהקה?

"בינתיים זה לא משפיע. החבר`ה מפרגנים לי, שמחים שעשיתי את זה. יכול להיות שהיו להם חששות אבל בואי נגיד שהחששות בטוח יותר קטנים מהפרגון".

על חווה אלברשטיין: "מאפס למאה בשנייה וחצי"

בין שיתופי הפעולה שלך באלבום (דנה עדיני, גליה ירון, זוהר עזרא, תמר אייזנמן, אהובה עוזרי), מפתיע במיוחד החיבור לחווה אלברשטיין

"אני קורא ושומע ברדיו ובאינטרנט שזה מפתיע אבל בעצם, כשזה טוב זה טוב. זה בא לי בעיקר מהמילים וגם מהלחן, היה בשניהם משהו חווה אלברשטייני אם להתבטא ככה. פשוט ידעתי שהיא הולכת לשכנע אם היא תשיר את זה, ועובדה שהיא הסכימה איתי..."

איך הצלחת להגיע אליה? נדמה מהתדמית שלה שמדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית

"הלכתי על הצינורות המקובלים, עד הסוף... שולחים דיסקים, סקיצות, מילים, ומקווים לטוב. לשמחתי יצא טוב. מרגע שהיא אמרה `אני בפנים` היא כבר הייתה בפנים במאה אחוז, אבל עד אז, כל שלב שעבר הרגשתי כאילו... נורא התלהבתי".

המפגש איתה היה מפתיע או שזה דמה למה שציפית?

"הייתי אומר שזה היה פחות או יותר כמו שציפיתי, אבל יותר אינטנסיבי במקצוענות. כאילו אתה רואה מול הפרצוף שהיא ראויה לכל השבחים וראויה לקריירה המפוארת שלה ולכבוד שעושים לה בכל העולם, זה לא מקרי. יש לה כושר התכווננות מדהים, מאפס למאה בשנייה וחצי. כשהיא בתוך הטראק היא בתוך הטראק. זה דבר שמאוד מאוד מרשים לראות, וכמובן שיש לה יכולות ש... אני לא נתקלתי בדבר כזה".

היא שומעת ראפ בבית?...

"אני חושב שהיא זרקה באולפן מילים כמו ביונסה... נדמה לי שאני לא טועה בקטע הזה, הפקות של ביונסה וזה... כמעט בטוח".

נשארתם בקשר אחרי העבודה?

"יש לי קשר איתה, כן, גם במיילים וגם בטלפון. גם עם אהובה עוזרי אני בקשר, גם עם דוד גרוסמן (שכתב את הטקסט ל"שירת הסטיקר" של הדג נחש – ט.ג.). אלה לא אנשים שאני יוצא איתם לבירה, אבל אני שמח לשמוע מהם".

יש מופע סולו על הפרק?

"אנחנו בחזרות, פחות או יותר עם אותו הרכב של הדיסק. יש דיבור על יוני, מקווה שזה יקרה".

"הבזק אור חולף", שאנן סטריט, הד ארצי.