כמה סינגלים שהצטברו אצלנו בחודשים האחרונים, שימו לב במיוחד ליזהר אשדות ולמוקי, לדנה אינטרנשיונל ולהילה הררי.
יזהר אשדות ומוקי - "מטעי הדובדבן של אוקראינה"
(אן.אם.סי)
שירים המבוססים על זיכרונות הם בדרך כלל מתרפקים, ענוגים ורכים או כואבים. ההנחה הזו לא תופסת כשמדובר בשיר שהלחין יזהר אשדות. "מטעי הדובדבן של אוקראינה" עוסק בזיכרונות הילדות של אלונה קמחי. הזעם העצור בשירה של מוקי והעונג בקולו של יזהר אשדות הופכים את הזיכרון לחי ובועט. שיר חזק שחובק את האוזן כבר מהרגע הראשון ועושה חשק ללכת באותם מטעי הדובדבן של אוקראינה ולראות בעיניים איך המילים של אלונה קמחי הופכות למציאות.
דנה אינטרנשיונל - "הכל זה לטובה"
(הד ארצי)
הקומוניקטים ומנהלי יחסי הציבור מודיעים שמלכת הפופ הישראלית חוזרת. אחרי שלבשתי בגדי חג התפניתי להאזין לסינגל החדש של דנה. שם השיר וגם התוכן שלו – שיר עידוד למישהי שננטשה על ידי אהוב – די הפתיעו אותי. אחרי הכל הורגלנו מדנה לשירים של מישהי שנשמעת כאילו היא לעולם לא מסתכלת אחורה ומנצחת בדרכה בכל מקרה. אז מה? דנה התרככה? אולי. "הכל זה לטובה" הוא שיר פופי נחמד למדי עם קצב והפקה מוזיקלית טובים. אבל מקאמבק של מלכת פופ ציפיתי לקצת יותר. טוב, נו, להרבה יותר. אולי זה יגיע בשירים הבאים.
הצרובים – "יחד"
(פדי מוסיקה והפקות)
"הצרובים" הם טובי הכפילים של זמרים ישראלים שהשתתפו בתכנית "מת להיות". פעם בכמה זמן הם מוציאים סינגל הכולל חידוש לשיר מוכר, כאשר לכל אחד מהם ניתנות כמה שורות. הבחירה בשיר "יחד" של קובי אושרת ושמרית אור מצוינת, וזה שיר שבהחלט עושה חשק לפתוח את הלב אבל הצרובים כושלים בביצוע. שילוב הקולות ביניהם לא מוצלח כלל ונוצרת תחושה עגומה שכל אחד מהם מנסה להתבלט על חשבון השני. גרסת המקור של להקת "חלב ודבש" עדיפה עשרות מונים.
הילה הררי - "לילות לבנים"
(a music, הד ארצי)
השנה האחרונה לא הייתה קלה עבור הילה הררי. בדף המלווה את הסינגל "לילות לבנים" נפרש סיפור משפחתי קשה הכולל מחלה, לידה ומלחמה. הררי היא לא מהטיפוסים שנכנעים בקלות והיא יצאה למלחמה על החיים שלה ושל משפחתה. "לילות לבנים" הוא סינגל רך, רגיש ו עדין. הטקסט מלא באהבה, באמונה ובתקווה. אם תחפשו בו נקודות שבירה או פסימיות, לא תמצאו. אם אתם מחפשים שיר מחזק שמראה עד כמה חזק כוחן של מילים – מצאתם.
אסף ארליך - "נשבר"
(עננה)
"נשבר" הוא הסינגל השלישי מתוך אלבומו החדש של אסף ארליך שיצא לאחרונה. נגינת הגיטרה המונוטונית שמלווה את השורות הארוכות של השיר, מכבידה מאוד ומקשה על התמקדות במילים. זה שיר קשה מאוד לעיכול, ולא לגמרי מובן, אבל משהו בקול של ארליך סיקרן אותי וגרם לי לרצות להקשיב לו עוד כדי להבין מה מסתתר אצלו בין השורות.