"הדג נחש", מוקי, תומר יוסף ורבים נוספים נרתמו אמש למסיבה שגייסה תרומות נגד גירוש ילדי העובדים הזרים לאפריקה
גירוש בגלל צבע העור
בשולי החדשות מראים לנו כיצד פליטי דרפור מסודן מועברים ממקום למקום בלי שמישהו ממש מעוניין לקחת אותם תחת חסותו. התומכים בקליטת הפליטים טוענים שהם יחזרו למולדתם ברגע שהמצב הבטחוני והכלכלי שם יאפשר את זה. הפליטים מדרפור אינם היחידים שמעמדם בישראל רעוע והם עומדים בפני גירוש. אמש נערך במועדון הקומפורט בתל אביב מיני פסטיבל בשם Groove Refuge שנועד להעלות למודעות ולגייס תרומות נגד גירוש ילדי עובדים זרים אפריקאיים שחיים בישראל וחלקם אף נולדו בה, בחזרה למדינותיהם שם צפויה סכנה ממשית לחייהם.
האירוע הוא פרי יוזמה של איגוד העובדים האפריקאים בישראל, ובכניסה למועדון עברו נציגים והחתימו על עצומה שמבקשת ממדינת ישראל לא לגרש את העובדים לחזור למדינות שמהן באו, שבהן מחכים להם רעב ומחלות או מלחמות אזרחים שבהן מתרחשים מדי יום מקרי אונס שיטתי וטבח המוני ואכזרי .
הדוחק שהיה בתוך המועדון והתור הארוך שהשתרך בכניסה אמרו אחד משני דברים – או שאכפת לנו מהאפריקאים בישראל או שרשימת האמנים המכובדת שתרמה את מאמציה למיני פסטיבל עושה את העבודה. מי לא היה שם ? "הדג נחש", מוקי, תומר יוסף ועוד שלל להקות להקות ודי. ג`ייז מקומיים שהגרוב האפריקאי או מאבק למען זכויות אדם זורמים להם בדם.
כשהסתובבתי במועדון נתקלתי בלא מעט נציגים אפריקאיים, וכולם היו מוכנים להסביר בפירוט מדוע האירוע הזה כל כך חשוב. אחד מהם סיפר לי שהניסיון של האו"ם לטעון שהמצב במדינה כמו ליבריה השתפר מאוד מאז שהוקמה בה ממשלה חדשה חסר אחיזה במציאות. לדבריו, כל מי שברח מהמדינה וחוזר אליה דינו אחד – מוות. זאת ועוד, הוא סיפר שרבים מילדי העובדים הזרים נולדו בישראל, לומדים במערכת החינוך ומנהלים חיי קהילה פוריים שחבל לגדוע רק בגלל צבע העור שלהם. כל מי שדיברתי אתו הפליג בשבחים על מדינת ישראל, על אפשרויות העבודה הרבות שמוצעות להם, על הנופים, חיי החברה והיכולת שהמדינה נותנת לבנות בה חיים חדשים.
כל אחד מהאמנים שעלו לבמה הדגישו אתמול עד כמה חשוב לנו לחבק את אוכלוסיית הפליטים. שוב ושוב הזכירו את העובדה שהיהודים היו בעבר פליטים שאיש לא רצה לקבל וחזקה עלינו לנהוג אחרת מאותן מדינות. בין לבין היו כמובן מופעים שווים של מוקי והדג נחש, אבל האמת היא שהערב בעיני היה שייך לאותן להקות קטנות ודי ג`ייז שנתנו בראש עם מוזיקה בשלל סגנונות מהיבשת השחורה.
אחד המופעים שאהבתי במיוחד היה של להקת מתופפים, שהופיעה די מוקדם במהלך הערב והצליחה להכניס אותי לאווירה. המקצבים הקבוצתיים כמו יצרו קריאה בלי מילים לערבות הדדית ולהתגייסות.
על העצומה למען הישארותם של הפליטים בארץ חתמתי בלב שלם. אחרי הכל, בתקופה שבה נדמה שכל מי שיכול אורז את החפצים ובורח מכאן, עד שכבר יש מישהו שאוהב את המדינה, רוצה לתרום לה, לשרת בצבאה והופך לשגריר של רצון טוב במלוא מובן המילה, לא צריך להפנות לו עורף.