סרטו של עמנואל קריאליז "המסע אל החלום", הוא ריאליסטי ונוקב ובה בעת - פיוטי ולירי
אחדות ניגודים מסעירה
ההגירה כמצב נפשי, לא כנדודים מארץ לארץ. נדידה על מנת לעזוב, לצאת דרך, להיות בדרך, אבל לא ממש להגיע ליעד. בסרט "המסע אל החלום", המעבר אל העולם החדש, הבלתי נודע, נפסק רגע לפני שהחלום מתממש, ועל כן הוא יכול להמשיך ולהישאר בגדר חלום, פנטזיה. כלומר, לראות את הארץ המובטחת אך עדיין לא לדרוך על אדמתה. הכפריים העלובים, הבורים, הנבערים והעניים המרודים מצוקי סיציליה, עושים את דרכם לעולם החדש בגלל איזו שמועה, כשהמהות של אמריקה אינה ברורה להם לגמרי. הם מפנטזים שבנהרותיה זורם חלב, והפנטזיה הזו מפרנסת את עצמה היטב, עבור אנשים שחיו לפני שעלו על הספינה בישימון נידח וצחיח, שבו אפילו העיזים הכחושות שלהם לא מניבות מספיק חלבונים.
יצירות העוסקות בהגירה לאמריקה מאירופה בכלל ואיטליה בפרט, למשל האפוס "הסנדק 2" או הסדרה "אליס איילנד", התרפקו על הרומנטיזציה של התהליך. קריאליז, שכבר בסרט הבכורה שלו, "רספירו", אותת שמדובר ביוצר שבוער לו לומר משהו, בוחר לעסוק בסרטו בדרך, בהתמודדות עם השינויים במצב הנפשי תוך כדי התהליך, בספיגה האיטית של התובנה שכל המוכר והידוע, שהשארת מאחור, כבר לא יהיה. התאדה. נגוז. וגם בתלאות הדרך הקשות, שמציבות אתגרים פיזיים ונפשיים כבדים עבור כל מי שרוצה לחצות את הרוביקון, לעבור מבעד לדלת הזהב שבסוף מסדרון הסלקציה האיום – האי אליס איילנד.
הבמאי האיטלקי המחונן הצליח ליצור סרט בעל אחדות ניגודים מסעירה. מצד אחד ריאליסטי נוקב, מצד אחר פיוטי לירי. מצד אחד, אנשי העולם הישן, גסים, מחוספסים ובעלי אמונות תפלות ומנהגים פולחניים זרים, ולעומתם ליידי בריטית מהוקצעת, עם מערכת הנימוסים שהטביע בה המערב. אבל ניכר שאין כזה הבדל תהומי בינה, אשת העולם החדש, ובין הכפריים הסיציליאניים, נציגי אירופה הלא מפותחת. המערך הפנימי הרגשי ואינטואיציות ההישרדות האנושיות-טבעיות מחברות ביניהם.
מן העולם הישן אל המודרנה
העלילה של "המסע אל החלום" נפתחת בכפר קטן בסיציליה בראשית המאה ה-20. סיפורים המגיעים לכפר ומדברים על עושר והזדמנויות שמציע העולם החדש, גורמים לסלווטורה (וינצ`נזו אמאטו), אבי משפחת מנקוזה האלמן, לשכנע את בני משפחתו, אמו הזקנה וילדיו, לארוז את חפציהם הדלים ולעלות על ספינה גדושה שתחצה את האוקיינוס ותוביל אותם לאמריקה הנכספת. בדרך נדבקת אליהם בחורה אנגלייה מרשימה ביופיה ובהליכותיה, לוסי (שרלוט גינזבורג, שמופיעה כעת על מסכינו גם בקומדיה הצרפתית "כלה בהשאלה"). היא רוצה להיכנס לאמריקה כאישה נשואה, כדי להגביר את סיכוייה לעמוד בקריטריונים הקשיחים שמציבים קובעי המדיניות, אך לא מתרשמת מכל המחזרים בספינה שמשחרים לפתחה, ומשכנעת דווקא את סלווטורה להסכים לנישואים פיקטיביים איתה.
הסרט, שזכה בפרס "אריה הכסף" לתגלית השנה, בפסטיבל ונציה האחרון, מתעכב ארוכות על מסעם הארוך של המהגרים בים התיכון ובאוקיינוס, בתלאות באונייה הצפופה והדחוסה, ובמסע הייסורים להוכחת כשירותם להפוך לאזרחי העולם החדש בפני רופאי ופקידי ההגירה בפתחו של החלום, באי אליס איילנד, שליד מנהטן. קריאליז החליט לזנוח, לעדותו, את ספרי ההיסטוריה הדידקטיים שמתארים באורח קר וענייני את תולדות ההגירה האיטלקית הגדולה של המאה הקודמת לאמריקה. הוא בחר להסתמך על על ה"פארול דה קרטה", המסמכים מאותה תקופה שרשמו אלה שידעו לכתוב, מפיהם של האחרים, וכך ניהלו יומני מסע אישיים, המכילים בעיקר חוויות ראשונות, בלתי אמצעיות, מאוד סלקטיביות, אבל אישיות ואמינות. לדבריו, לא עניין אותו ההקשר ההיסטורי והחברתי של סיפור ההמונים, אלא ההיבט האישי של האיש העוזב את מולדתו וחייב לעבור מטמורפוזה קיצונית כדי להשתנות בתוך זמן קצר מאוד ולהפוך מאיש העולם הישן, לאדם מתפקד בעולם החדש, המודרני.
אנשי העולם הישן נדרשו לבצע מהפך דרמטי באישיותם. היה עליהם להוכיח שהם הפכו למודרנים, שהם ויתרו על אמונותיהם התפלות ולא מתרשמים כל כך מתופעות לא מוסברות. הם נאלצו ליישר קו עם אנשי העולם החדש, הרציונליים, בעלי מוסר העבודה והרצון לקדמה. קריאליז טוען שהוא לא עוסק בשיפוט מוסרי. הוא מגולל את הסיפורים האישיים של גיבוריו, ובאיזשהו מקום מצר על כך שהקדמה דוחקת את העולם הישן, בו עדיין קיים מסתורין ואנשים רואים דברים שהעין המודרנית כבר לא רואה, אבל אין זה אומר שהם אינם קיימים.
"המסע אל החלום" הוא יצירת אמנות מרשימה, מפגן של קולנוע מתפייט, בעל מעוף, השראה ואיכויות שכבר מזמן לא ראינו על המסכים כאן.
30/05/2007
:תאריך יצירה
|