לפני שלוש שנים התוודענו לראשונה לתמר גלעדי עם השיר "האהבה מתה", שעליו חתום בעלה, הזמר אריאל הורוביץ. השיר זכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו, ואף לתואר המכובד "השיר הטוב ביותר של השנה" מטעם אקו"ם. בניגוד לאלבום הראשון, שבו נשמע היטב "קולו" של הורוביץ מהמילים והלחנים, באלבומה השני של גלעדי "גן חורפי" הקול שלו כמעט לא נשמע.
כך למשל, השיר "עינת סיפרה לי", שכתבה גלעדי והלחינה לאה שבת – הסינגל השני ששוחרר לרדיו מהאלבום – מזכיר את סגנונו של הורוביץ, ששיריו "סיגל נחמיאס" ו"רנה" הפכו למנטרות כמעט. למרות זאת, כבר מהסינגלים הראשונים ששוחררו לתחנות הרדיו, אפשר היה לחוש ברוח השינוי שעברה על תמר בשלוש השנים שחלפו מאז אלבומה הראשון, אולם עדיין משהו שם חסר. נדמה כי במפת המוזיקה של סוף שנת 2003 צריך קצת יותר אמירה, שובבות או נקיטת עמדה כדי להפוך לשם דבר.
"גן חורפי" הוא אלבום מתוק. יש בו טקסטים מהבטן, יש בו מלודיות שמצליחות לגעת, אבל חסר בו איזה ערך מוסף, שיהפוך אותו מאחד מעשרות האלבומים שמציפים את השוק בתקופה האחרונה למשהו שזוכרים. חסרים בו להיטים בסגנון "האהבה מתה", שמשאירים טעם של עוד. מפיק האלבום, Big M, שמוכר מהעבודות שלו עם קובי אוז, לא מצליח במקרה הזה, לטעמי, לייצר אלבום שיכול להאיר את תמר גלעדי באור של יקרות.
אמנם נכון שלא ניתן לפסול במחי יד את האלבום. מדובר בתוצר מוזיקלי ששווה להאזין לו, ויותר מפעם אחת. ולו רק כדי לשמוע את "אור קטן" המרגש והמקסים ואת "עגיל עם פנינה". אין ספק שתמר גלעדי היא מהיוצרות שכובשות לאט את המאזין. היא לא יוצאת בהצהרות נוסח לאה שבת והיא לא בלונדינית כמו דנה ברגר. היא תמר גלעדי, וזה מספיק. אם תתנו לה די זמן היא תכבוש גם אתכם. השאלה היא אם בתחילתו של האלף השלישי לרבים תהיה את הסבלנות.
תמר גלעדי – גן חורפי, הד-ארצי/ עננה
01/11/2003
:תאריך יצירה
|