ששון גבאי וליאור אשכנזי יוצרים צמד כובש בתפקיד שני אחים שיוצאים למסע של היכרות ומגיעים אל חדרי הלב הנכמר שלהם ושל הקהל
שני אחים בניתוק רגשי
ההצגה החדשה של בית ליסין היא מחווה לשניים משחקניו המובילים והבעת אמון בהם שהם מסוגלים לשחזר את מה שכוכבי קולנוע גדולים עשו בקולנוע. אין זו פעם ראשונה שמהלך כזה מתרחש - והצגת תיאטרון מתחרה, לפחות לכאורה, בסרט מצליח. אלא שבדרך כלל המקור הוא מחזה שהצלחתו הבימתית דחפה את תעשיית הקולנוע ליצור לו בבואה קולנועית. הפעם מדובר במהלך הפוך. "איש הגשם" נוצר תחילה כסרט, שזכה להצלחה גדולה בזכות דסטין הופמן וטום קרוז שהעניקו לסיפור האנושי את מיטב כישרונותיהם. בבית ליסין מוצגת, לראשונה, גרסה בימתית שאותה כתב דן גורדון, איש קולנוע וטלוויזיה אמריקני-ישראלי.
עלילת "איש הגשם" מספרת על שני אחים, ריימונד וצ`ארלי, שנפגשים אחרי שנות ניתוק ארוכות מאוד בעקבות מות האב. צ`רלי הוא סוחר מכוניות כושל שנקלע לחובות, ואילו ריימונד הוא אוטיסט החי בתוך עולמו המיוחד וגר למעלה מעשרים שנה במוסד שבו הוא מרגיש בבית, בטוח מפני פגיעה, ועם הרגלים היוצרים את מערכת הקשר הקטועה של קיומו. כמו ריימונד, אך בנסיבות אחרות, גם צ`רלי עזב את הבית בגלל הנתק הרגשי בינו לבין אביו, ומאז לא היה קשר ביניהם. במותו הוריש האב את כל הונו לטובת ריימונד, וצ`רלי מחליט להיאבק על החצי המגיע לו. כך הוא מגלה שריימונד הוא בעצם אחיו, ש"לא ידע על קיומו". מכאן מתחיל מסע שתכליתו של צ`רלי בו היא לזכות במחצית כספי הירושה. לא יהיה זה בבחינת גילוי אסור לספר כי במהלכו של המסע הזה נפתחים שערי הזיכרון, ונוצר מחדש הקשר האבוד בין האחים.
הגרסה הבימתית של דן גורדון מרתקת בפני עצמה, משום שהיא מעבירה היטב את כובד המשקל מהמסע החיצוני, מסעם המשותף של האחים בין תחנות ונופים בארה"ב אל מסע אנושי ואישי פנימי של שני הגיבורים, כל אחד בנפרד בדרכו ובאישיותו, ושניהם יחד כנאחזים זה בעולמו של זה כדי להגיע אל מה ששניהם לא שיערו ולא יכלו להשיג בעבר. גורדון רואה את שניהם, ולא רק את ריימונד, כאוטיסטים, כלומר כמי שיש להם ליקוי תקשורת עם הסביבה. אך בעוד האוטיזם של ריימונד תובע מהסביבה את התבונה והחמלה, האוטיזם של צ`רלי תובע את אלה ממנו עצמו. המחזה של גורדון מצליח לבטא את השוני ואת הדמיון, ויודע להגיע במהלכים מדודים אל נקודות החיבור – מהחיצונית הכפויה אל הפנימית הרצויה.
מבחנה האמיתי של הגרסה הזאת הוא במימושה הבימתי. את המשימה הזאת ממלאת בהצלחה מיוחדת ההצגה בבית ליסין. התרגום של שלומי מושקוביץ חי מאוד ומבריק לכשעצמו והבימוי של רוני ניניו מדייק מאוד במינונים של הקומי, בחלקה הראשון של ההצגה, ושל המרגש עד חנק ככל שהיא זורמת אל סיומה.
הזרימה הזאת נעזרת היטב במעצבים. כנרת קיש יצרה במה עם שתי חגורות מסתובבות המכניסות ומוציאות בשטף את פריטי הריהוט היוצרים את התחנות השונות של המסע, ממשרדו של צ`רלי, נמל התעופה של לוס אנג`לס, בית המלון בלאס וגאס ועוד, המזוהים עבור הקהל בעזרת שקופיות המוקרנות מעל הבמה, או תמונות רקע גדולות. קרן גרנק, כהרגלה, היטיבה להאיר את התמונות השונות ברמיזה נאותה לזמן ולמקום ההתרחשות. יוסי בן ארי עיצב תלבושות טובות, ואלכס קלוד ערך פסקול מוזיקלי עדין, שאף הוא מתחשב בעובדה שמדובר בבמה ולא בסרט.
גבאי ואשכנזי: וירטואוזים
אך עיקר ההוכחה מוטל בהצגה הזאת על הליהוק ועל המשחק, וגם בכך צלחה ידם של בית ליסין ושל רוני ניניו, כאשר בחרו בששון גבאי ובליאור אשכנזי, לתפקיד האחים. אלה תפקידים קשים התובעים משניהם להרחיב את מגוון ההבעה ולהגיע מהמוחצן אל הפנימי. ששון גבאי עושה את המהלך הזה בווירטואוזיות עוצרת נשימה, בשליטה מוחלטת בכל עיוות ובכל מחווה, מהגדולה ביותר ועד הזעירה ביותר. הוא מצליח לחבר נפלא בין השיטפון המילולי הגדול של החלק הראשון לפרץ המחוות המלווה אותו, והוא מגיע לשיאי משחקו המרטיט ברגעים שבהם הוא מנותק, גופו משותק, עיניו `מתות`, ובתמונות האינטימיות שבהן נחשף עולמו הרגשי, והאהבה שלו לאחיו שנפרד ממנו אי-אז וסוף סוף הם נפגשים.
ליאור אשכנזי הוא שותפו המלא בתמונות האלה, וגם הוא ברגעים של רוך וחמלה שהוא מצליח לעצב מגיע אליהם ממשחק שוצף של טקסטים ומחוות גוף גדולים. אשכנזי יוצר דמות חזקה מאוד, והוא משנה את צבעי הביטוי שלה בהדרגה, ושיאי משחקו הם בתמונת לילה במלון כשצ`רלי מגלה שאותו `rain man` , החבר היחיד שלו בילדותו, איננו אלא ריימונד שאת שמו הגה כך. השיא האחר של אשכנזי הוא בתמונת הסיום, שבה הוא פותר את ה"אוטיזם" שלו, ויוצר את הקשר המוחלט עם אחיו.
את משחקם המרגש של גבאי ואשכנזי משלימים הדס קלדרון שמעניקה נוכחות ועומק לתפקיד אהובתו של צ`רלי, אברהם סלקטר המצוין בתפקיד ד"ר ברונר האחראי כבר עשרים שנה על ריימונד, ועמם אריאל פורמן, ברוך דרור, חן אשרוב ויעל צוקר המשחקים היטב בתפקידים אפיזודיים קטנים.
את הסרט "איש הגשם" אפשר לשלוף מספריות, לשוב ולראות, ליהנות ולהתרגש מחדש. זאת מעלתו של המדיום הקולנועי. אבל את החוויה הגדולה, זו של אירוע המתרחש כאן ועכשיו, המעלה את רף התגובה האנושית – זו שצוחקת גם במקומות הכי כואבים וזו שמנגבת בחשאי את הדמעה הצורבת – לחוויה הזאת נוצרו הבמה והמשחק החי. ששון גבאי, ליאור אשכנזי, רוני ניניו וחבריהם מוכיחים זאת בגדול.
14/06/2007
:תאריך יצירה
|