מחול - אוונגרד בלילה לבן

יוסי מר חיים יצא לסקר את אירועי הלילה הלבן בין כיכר ביאליק למרכז ענב, נשבר לפני חצות אך חזר מרוצה

יריד צועני בכיכר ביאליק

אדם קרוב אצל עצמו, כפי ששר שלום חנוך. אני גר ברחוב ביאליק ומהמרפסת שלי אני יכול לסקר אירועים בכיכר מבלי לעזוב את הבית. בכל שנה מואר רחוב ביאליק באור לבן, קפה ביאליק נודד לכיכר המתמלאת בשותי בירה צעירים וגמלאים בתופסים את הכיסאות הקרובים לתזמורת. רחוב ביאליק,כמו שדירות רוטשילד, היה מפוצץ בקהל עד לשעות הקטנות. על החלק המוזיקלי הופקדו שני הרכבים: על "מרש דונדרומה" הרכב נשפנים בן 15 נגנים כתבתי באריכות לפני כמה חודשים. אז ראיתי אותם בחלל מצומצם. בחוץ הם ממש חוגגים (הם הוקמו לנגן בחוץ) ומשווים לכיכר אווירות מתחלפות: יריד צועני, כנס ריקודי עם, או חוף הים בריו דה ז`נירו.

ההרכב השני הוא הרכב ג’אז צעיר מעולה – חמישיית הג`אז של יעקב אמר. תל-אביב שולחת לשוק מדי שנה עשרות נגנים ונגניות, בוגרי תלמה ילין, בתי הספר לאמנויות רימון, ו"הד". הרמה עולה מדי שנה והלילה הלבן הוא הזדמנות לראות אותם במלוא יכולתם. איני מכיר את החמישייה, אבל אהבתי את הקצב שלהם, הרד בופ קלאסי מלא אנרגיה, ויחסים טובים בין הטנור סקסופון לחצוצרה. לא יכולתי להתעכב יותר מדי, כי רציתי להגיע למרכז ענב.

פוקס ושיבולת – ניסוי בצלילים אלקטרוניים

במרכז ענב מתנהל, זו השנה השלישית, מרתון המוקדש כולו למוזיקה אוונגרדית, עם נטייה לג’אז ולמוזיקה מאולתרת. צבי יפה, מלחין ונגן ויברפון, הוא המנהל המוזיקלי והמרתון נגזר במידה מסוימת מהשקפת עולמו וסוג הנגינה שלו שהוא אלתור די מלודי הבנוי על תבניות כלליות מוסכמות שלו ושל הפרטנר הקבוע שלו- הפסנתרן ארנון זמרה. קשריו באירופה, והתקציב הלא גדול שניתן לו מאלצים אותו להתבסס על הרכבים קטנים.כדי לקיים מרתון של 10 שעות ביום ה` נבנתה התכנית של אורחים בהרכבים של דואו (12 אורחים, 5 תכניות ) והרכבים יותר גדולים (שישייה, חמישייה, רביעייה ) של נגנים ישראליים.

שמעתי וראיתי רק חלק מהתכנית: לאחר דואט מוצלח ודיאלוג בין הבסיסט-מלחין-אלקטרונאי ז`אן קלוד ג`ונס ובין הרקדן ג`וליין המילטון ( אותם תפסתי לצערי, רק בדקות האחרונות) שמעתי את אחד מטובי נגני הסקסופון שנתקלתי בהם בשנים האחרונות: וולפגנג פוקס. הקונצרט החל באיחור אבל הפעם קניתי את הסיבה: מרוץ עממי לאורך אבן גבירול בדיוק בשעת המרתון המוזיקלי שיתק לחלוטין את התנועה ברחוב בכיוון דרום, מה שגרם להרבה אנשים לצאת מדעתם. האם חייבים לרוץ דווקא בציר תנועה מרכזי? למה לא בים?

מכל מקום. פוקס הוא וירטואוז, הן בבס קלרנית והן בסופרן סקסופון. יש לו חוש הומור נהדר,יכולת להגיע מאוד גבוה ומאוד נמוך, לנגן מספר צלילים בו זמנית, והכי חשוב- לספר סיפור ולרתק את שומעיו. כשהצטרף אליו אריאל שיבולת ( ראה כתבה קודמת שלי בנושא "הפרא האציל") התברר שהכלי המתאים ביותר ללוות סופרן סקסופון הוא עוד סופרן סקסופון. כששיבולת פצח בסולו ליוהו פוקס בצלילים קצובים כאילו היה מטרונום או שעון. כאשר שיבולת פתח באשד צלילים משתפך החזיר לו פוקס באשד משלו. אך צרוף הצלילים המעניין ביותר היה נגינת אוניסונו (צליל זהה) של שני הכלים עם הבדלים דקים ביותר, רבעי טון אשר יצרו פעימות נוספות ואוברטונים הקשים ,ברגעים מסוימים לעיכול. אם לא הייתי רואה את הכלים הייתי מאמין שזה ניסוי בצלילים אלקטרוניים.

דואט קרקסי לתופים ולטרומבון

הקונצרט הבא היה מעניין לא פחות, אם כי נטה יותר לכוון המבדח ולקח את עצמו פחות ברצינות.
רעות רגב היא אחת הטרומבוניסטיות החשובות בעולם הג’אז החופשי כיום, לאחר שסיירה באירופה עם הסקסופוניסט הבכיר אנטוני ברקסטון. היא הופיעה שנים בישראל, עם הרולד רובין ואוונגרדיסטים אחרים וגילתה, כמו מוזיקאים רבים, כי בסגנונה וברמתה לא תוכל לחיות פה. כעת צרפה אל הטרומבון גם פלוגלהורן שהוא מין הכלאה של חצוצרה וקרן, כלי מלודי חריף פחות מן החצוצרה. כאשר רגב מנגנת מהר מאוד הטרומבון לא תמיד נענה לקצב ואילו בפלוגהורן הטמפרמנט שלה והמהירות באות לידי ביטוי.

ליווה אותה מתופף מצוין ומוכר למי שעקב אחרי הדור הראשון של האוונגרד הישראלי – יגאל פוני. בשנות התשעים למד פוני אצל המתופף הידוע דניאל הומר בפריז והושפע מהגישה הצרפתית לג’אז חופשי. כיום הוא חי בניו יורק. הוא בונה משפטי דיבור בתופים ונעים לעקוב אחרי הדרך בה הוא מארגן את הרעיונות ההיוליים של רעות רגב ומסדר אותם למשפטים. במופע הקצר היה משהו קרקסי, של הופעת רחוב. אשמח לראות מופע יותר מגובש של השניים עם עוד נגנים ברמתם. עד פה – שני מופעים מצוינים.

בהמשך שמענו טעימה מהמוזיקה של הזוג יפה-זמרה, אינטרמצו קצר , מלודי, אמביאנטי. לאחר שעתיים ללא כלי הרמוני היה משהו מאוד מרענן ברפרוף על פני מקלדות הוויברפון והפסנתר, כאשר האווירה מוכתבת על ידי הגליסנדו בוויברפון, והקצב –על ידי אקורדים נוקשים בפסנתר.

הזוג הבא - דואו Mogned - שני מוזיקאים הגרים בשבדיה, הפסנתרנית אירה מוגילבסקי והמתופף לד נדלן היו עבורי אכזבה גדולה. הסינתיסייזר נוצל ליצירת אוירה מסתורית בצורה די זולה, המלודיות והאלתורים היו צפויים,ההרמוניה-שגרתית. אני הרגשתי נפילה גדולה הן ברמה והן בניסיון מקצועי מכל מה ששמעתי קודם. בתום המופע חזרתי לרחוב ביאליק ולג’אז המנוגן ברחוב.

מטעמי עייפות לא יכולתי לסקר את המשך המרתון, שבו הופיע החצוצרן-מלחין מרק שטוקהאוזן בנו של המלחין הידוע קרל היינץ שטוקהאוזן אשר קיים למחרת סדנת אמן ופרש את המוזיקה של אביו ובלי ספק החמצתי עוד חוויות רבות מהמרתון. ואני מאמין שהמעידה של דואו Mogned לא אפיינה את המרתון הזה, שהוא יחיד במינו במפת התרבות הישראלית ומאפשר למארגניו להציג ריכוז מעודכן של סצנת הג’אז החפשי.

מרתון לילה לבן 28.6- ככר ביאליק: חמישיית יעקב אמר, מרש דונדרומה : אולם עינב-וולפגאגנג פוקס( גרמניה) –בס קלרנית, סופרנו סקסופון. אריאל שיבולת- סופרנו סקסופון. רעות רגב (ניו יורק)- טרומבון, פלוגלהורן .יגאל פוני (ניו יורק) –תופים. צבי יפה (ויברפון) ,ארנון זמרה פסנתר (דואו ספירות) דואו Mogned (שבדיה) אירה מוגילבסקי-פסנתר ,סינתיסייזר, ולד נדלן- תופים.