יומיים לפני טקס חלוקת פרס ישראל, כלת הפרס המיועדת גילה אלמגור לא נחה לרגע. בין ההצגות "ארטון" ו"מונולוגים מהווגינה" היא משכתבת את נאום הזכייה, שמדיר שינה מעיניה, ומוצאת זמן בלוח הפגישות העמוס גם לריאיון להבמה.
סיפרת בריאיונות כי הופתעת מאוד מעצם הזכייה. האם הופתעת מכך שהזכייה בפרס באה מתחום הקולנוע דווקא, ולא מהתיאטרון?
הזכייה הייתה מסוג ההפתעות הבלתי נשכחות בחיים. אני עושה כל השנים תיאטרון וקולנוע. השנה לא חולק פרס בקטגוריה של תיאטרון, אבל אני לא מקדישה אנרגיה לאם מגיע לי כך או מגיע לי אחרת, אלא משתדלת פשוט לעשות כל הזמן.
להבדיל מבתיאטרון, בקולנוע התנסית גם בצד שמאחורי הקלעים – בכתיבה ובהפקה, זה מעיד על עניין עמוק יותר?
בתיאטרון אמנם לא ביימתי אבל כתבתי את הצגת היחיד שלי "הקיץ של אביה". בקולנוע היה לי עניין לעסוק בהפקה. התחלתי ליזום לקולנוע כעוד סוג של טריטוריה שעניין אותי לעסוק בה, כעוד סוג של התנסות. אבל זה לא בהכרח אומר מעבר לזה.
פורסם כי את עומדת להסריט את ספרך השלישי, "אלכס לרנר, דפי ואני", הזכייה תדרבן אותך בהפקת הסרט ?
פרס ישראל לא יכול להפיק סרט. אני לא צריכה גושפנקה אחרי כל השנים בתחום . הסרט כבר בעשייה. עכשיו אנחנו כותבים גרסה נוספת לתסריט, תופרים את החבילה. אני עובדת על זה עם איתן אבן, שותפי להפקות הקודמות, ואני מקווה מאוד שאלי כהן יביים את הסרט. הקרן לפיתוח תחליט לפי החוקים והכללים שלה אם זו חבילה מצליחה, ואם לא יגידו לי, כמו לכל אחד אחר, גברת תנסי שוב.
הקולנוע הישראלי פורח בשנים האחרונות, יש משהו שאהבת במיוחד, מישהו שהיית רוצה לעבוד אתו?
צומחים פה קולנוענים נהדרים, סם שפיגל הוא אחד מבתי הספר לקולנוע המובילים בעולם, ויש גם את בית ספר מעלה ועוד ועוד. מאוד אהבתי את מה שניר ברגמן עשה ב"כנפיים שבורות", אני אוהבת את דובר קוסאשווילי, ואת שבי גביזון, שהוא יותר ותיק. אלה במאים שעוד לא עבדתי אתם ואהיה מאושרת לעבוד אתם, ואני בטוחה שצומחים עד כישרונות. אני פתוחה לעבוד עם כל מי שיצא אתמול מבית הספר לקולנוע, אני סקרנית ומוכנה לנסות הכל.
גם ליה ון ליר זוכה השנה בפרס ישראל על מפעל חיים. העובדה ששתי נשים זוכות השנה בפרס בתחום הקולנוע (הנדיר לכשעצמו) – היא מקרית בעיניך?
מעט מאוד פרסים חולקו בתחום הקולנוע עד עתה, וכל שנה היה מגיע לליה ון ליר לזכות על הפעילויות שלה. בסינמטק ירושלים, בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ובארכיון הקולנוע, ועל התרומה שלה ושל בעלה להיכרות של ישראלים עם קולנוע איכותי עולמי. ליה תרמה ותורמת מהאנרגיות שלה, מהיכולות שלה מטעמה הטוב ומקשריה עם אנשים. יצא ככה שזכינו בפרס שתי נשים. זה יפה.
בשנה האחרונה נחשפים פעם אחר פעם צדדים קלילים יותר שלך – המופע של סטיב, הקליפ של שרית חדד והריאיון האחרון המשותף עם מורן אייזנשטיין. הקלילות הזו הייתה שם תמיד ?
יש עלי תווית של משהו קשה ורציני, אבל מי שמכיר אותי יודע – שרק תנו לי אפשרות לצחוק ולהשתולל. אני תמיד טוענת שאני "משק מעורב". רוצה להתנסות בכל דבר. בעבר שיחקתי בקומדיות ואני מתה לעשות קומדיות. אני לא אשב בבית ואתנפח אם יציעו לי לעשות דברים.
היה לי לכבוד להשתתף בקליפ של שרית חדד. ומורן אייזנשטיין הייתה מקסימה. ובכלל המופע של סטיב היה התנסות על הכייפאק. ואם מישהו יושב בבית ומחליט מה אני צריכה לעשות - זה לא מקובל עלי.
בתיאטרון אני עושה תפקידים רציניים רבים ואני מוכרחה קצת להתפרק, להצחיק את עצמי, לשעשע את עצמי. זה צורך. אני בן אדם שאוהב לצחוק. ואני בפירוש מחכה ומצפה לתפקיד בקומדיה.
(שאלה מתבקשת..) מה את חושבת על מצב התיאטרון היום?
התיאטרון הישראלי הוא תיאטרון נפלא, רב גוני. פה ושם יש התנסויות אמיצות ופה ושם יש גם נטיות למסחריות - כי התיאטרון חייב לאזן את עצמו. התיאטרון הוא חצי מסובסד ושיטת המנויים וועדי העובדים מאפשרת לו להשלים את ההכנסה. הקניינים, נציגי האולמות האיזוריים מחוץ לעיר, מחליטים מה יוצג באזורם, והם לא מעיזים לקחת דברים איכותיים – לא את "מחכים לגודו", לא את "הכסאות", לא את "קפואים". הם ייקחו את "מרי לו", את "זרים" – דברים נהדרים אבל קלים לעיכול . תגוונו קצת, תנו קרדיט לצופה.
אנחנו שבויים בטעמים של הקניינים,. הם מפחדים להביא דברים קצת יותר ניסיוניים וקונטרוורסאליים. והם מונעים מהצופים שלהם התתמודדות עם תיאטרון שבתל אביב נמצא בשפע. וחבל. הייתי רוצה להופיע עם "קפואים" בכל מקום בארץ. זו הצגה מדהימה, אבל אין לזה סיכוי, ולכן היא גם אוטוטו תרד. אחרי שהצגה גומרת את הקהל בתל-אביב, היא יורדת מהרצה, וזה חבל.
יש לך לפעמים הרהורי פרישה, או מחשבות על לקחת חופש ?
פרישה? הרופא לא מרשה לי. אני מרגישה שאני מלאת אנרגיה. כל הדברים שעליהם עבדתי כל החיים, עכשיו אני יכולה להתמודד עם דברים עוד יותר מורכבים וקשים מבעבר. עכשיו אני יכולה להעלות את רף. אני לא יודעת מה זה חופש. חופש בשבילי תמיד קשור בעשייה - אני רצה מהצגה להצגה מגלריה לגלריה וממוזיאון למוזיאון. בטן גב זה לא בשבילי, זה הופך אותי לעצבנית.
ונאום הזכייה כבר מוכן?
הנאום כבר נכתב ברובו. אני לא יכולה לישון בגללו בלילה. כאשסיים את השיחה אני אסיים אותו. זה מרגש מאוד. זה באמת כבוד מאוד גדול בשיבילי. בדרך כלל מישהו מהאקדמיה מדבר בשם הזוכים, איש רוח או פילוסוף. והפעם נבחרתי אני הקטנה. זה מרגש אותי בצורה בלתי רגילה.
קישורים
עוד על גילה אלמגור
מחווה לגילה אלמגר לרגל הזכייה בפרס ישראל בסינמטק תל-אביב
עוד על "ארטון"
עוד על "מונולוגים מהווגינה"
עוד על "קפואים"
הילה אהרון בריק
25/04/2004
:תאריך יצירה
|