מחול - יותר שאנן, פחות סטריט

לקראת המופע של שאנן סטריט, המלווה בשחקנית החיזוק גליה ירון (בתפקיד חווה אלברשטיין ודנה עדיני), צריך להכין קצת שיעורי בית

ספק הרהורים, ספק חלומות

שאנן סטריט לא זמר. העובדה שהוא ה"סולן"` של להקת ההיפ-הופ הירושלמית "הדג נחש", אינה מכשירה אותו כ"זמר". הוא חסר נתונים הכרחיים (קול, לוק, הגייה ברורה ועמידת במה) להיות כוכב נולד. בכלל, מה שמספיק לראפר מוביל, לא מספיק לזמר מתחיל, שחונך עתה סיבוב הופעות ראשון בעקבות אלבום הבכורה "הבזק אור חולף".

ובכל זאת, סטריט מציב לעצמו אתגר. לעשות את העבודה לבד. כלומר, לא עם חבריו ללהקה המצליחה, אלא בראש הרכב אחר, מותאם לאופיו ולצרכיו כזמר סולן. המהלך אמיץ אף כי לטעמי נעשה מוקדם מדי. בעיקר מפני שבגדול, הוא לא שונה משמעותית מהבחינה הצורנית. ז`אנר השירה הוא עדיין היפ הופ, למרות שהעטיפה המוזיקלית והליווי הצמוד של הזמרת המוכשרת גליה ירון, מנסים לעגל, ליפות ולעדן. להעניק מבע לירי לחספוס המובנה בהגשה ובגינונים - הגופניים והקוליים - של סטריט.

אז איפה ההבדל? מעבר לרצון להגיד דברים שלא מתאימים להיאמר במסגרת הלהקה, האלבום, ובעקבותיו המופע, מציגים את סטריט בפורמט מילולי שונה, הרבה יותר מרובד ועמוק, שירי ופיוטי. מזווית אישית ופרטית, יותר מופנמת ומהורהרת. לא הצהרות וסיסמאות מחאתיות וחתרניות כבלהקה, גם לא להיטי פלייליסט, אלא שירים קטנים ואינטימיים, מאותגרי לחנים. ספק הרהורים, ספק חלומות, ספק חרדות. וגם אם מתגנבות פנימה - ואיך אפשר שלא - אמירות חברתיות ופוליטיות, הן בפילטרים של נעלי בית וטלוויזיה, מחיקה החמים של המשפחתיות, בהשוואות שבין בית לחוץ, בשבח הדמיון, בכמיהה לנחמה, יופי ורוך. ניסיון מעניין להגיד שירה. יותר שאנן, פחות סטריט.

כל שירי האלבום (להוציא אחד), 12 מתוך 13, במופע. ביניהם ה"להיטים" "חורק" (עם תמר אייזנמן המצוינת תמיד), "הסערה" (של אהובה עוזרי, עם זוהר עזרא המרשים בשירתו המוטעמת) ו"נפשי", שבאלבום הוא שר עם חוה אלברשטיין, ובהופעה עם ירון, ש"מחליפה" גם את דנה עדיני ב- SHARE, אמנם באנגלית, אך גם הוא די מוכר. אליהם נוספים “לא פראיירים” של “הדג נחש”, “כוכב כבוי" של גליה ירון (ובביצועה) וגרסה על גבול הפארודיה ל"חלומות מתוקים" של היוריתמיקס.

ביצוע זה נשען על עיבוד מבריק של אבי לייבוביץ (הקלידן ומלחין מרבית השירים ב"הבזק אור חולף") שהופך את הפופ הקריסטלי של דייב סטיוארט ואנני לנוקס לשאיפה קיומית ים-תיכונית, בזכות נגינת העוד של יניב טייכמן. בכלל, הגימיק בעיבודיו של לייבוביץ - מלבד נוכחותה הנראית וגם הנשמעת של רביעיית מיתרים מעניינת - הוא בהענקת מעמד בכיר לעוד בחטיבת הקצב, על חשבון גיטרה. טריק מחוכם (בסך הכל גרעין של שמונה נגנים) ומוצלח ביותר.

עצה חינם? אם אינכם מכירים את "הבזק אור חולף", תתקשו להתחבר למופע הסולו של שאנן סטריט. זה לא "הדג נחש". ולכן הכנה מוקדמת ושיעורי בית הם בגדר חובה.

שאנן סטריט בהופעה. זאפה תל אביב, 8 ביולי 2007