מחול - ביקורת הקליפים של מיכל בן דוד

לא הרבה נתנו סיכויים לערוץ מוזיקה 24. ההיפך הוא הנכון. רבים הזהירו שאין חומר ליותר משלושה חודשי שידור, שאנשים לא יצפו, שהמוזיקה הישראלית לא יכולה להחזיק ערוץ שלם ושלא יהיו מפרסמים – בקיצור – לא חסרו רואי שחורות. אבל היום, כארבעה חודשים אחרי שהערוץ באוויר, מסתבר שמדובר בסיפור של הצלחה.

נתוני הרייטינג מדברים בעד עצמם, וגם המפרסמים מוצאים לנכון לזרוק כמה עצמות (שקוטעות בבוטות את רצף השירים), אבל העיקר הוא שהמוזיקה הישראלית מוכיחה את עצמה שוב. בדיוק כמו שרשת ג` הצליחה לייצר לעצמה קהל עצום של מאזינים, כך יצליח גם ערוץ מוזיקה 24 להפוך ל-MTV של ישראל. נכון, זה אמנם יקח זמן, אבל לאור ההצלחות אפשר להתחיל לנשום לרווחה, ולשדר מעט אופטימיות.

כמה תופעות תפסו את עיניי בתקופה האחרונה. שמתם לב כמה קליפים ישראליים צולמו בתוך מרכולים, שירותים, בתים, כאשר לאורך כל השיר מצולם האמן בתצלום תקריב ומאחוריו מתחלפים האנשים? "ארוץ אליך" של שרון רוטר ו"גן חורפי" של תמר גלעדי, הם דוגמאות בולטות אבל גם ברי סחרוף, ערן צור ואתי אנקרי יכולים להתגאות בקליפים פשוטים למדי, עם מצלמה אחת שמתמקדת רוב הזמן עליהם, ומדי פעם גם זזה לצדדים.

אי אפשר להתעלם מקליפים כמו זה של רוני לשיר "סופרסטאר" שמוכיח מעל לכל ספק שגם בישראל יכולות לצמוח בריטני ספירסיות, ורקדנים כמו אלו שמתערסלים על מדונה (בעברה...). העובדה ש"סופרסטאר" נמצא במקום הראשון ברשימת המבוקשים של הערוץ רק מחזקת את הדברים. עמישראל אוהב קצב, אוהב לזוז, אוהב להיסחף. רוני נותנת לו את האפשרות. בינתיים היא בין הבודדים.

אמנם נכון שיש להתחשב בסוגייה הכלכלית, שמטרידה את האמנים בדיוק כפי שהיא מטרידה כל אחד ואחת מאיתנו. העניין הוא שכדי לרגש או להעביר מסר, אין צורך בעשרות אלפי דולרים. קחו למשל את הקליפ של שינייד אוקונור לשיר "שום דבר לא ישווה לך", הרי הקליפ צולם כששינייד לבושה ב"מעיל בלשים" שחור, הולכת בגן כלשהו, ושיאו היה הדמעה היחידה שזלגה מעיני התכלת שלה. הדמעה אמנם זיכתה את שינייד במיליונים, אבל הפקתה הייתה כרוכה בדבר אחד – דמיון.

ערוץ 24 יוכל להחזיק מעמד רק אם יהיה מזון לעיניהם של הצופים. אי אפשר לצפות שוב ושוב בביצוע של היהודים לשיר "קח אותי" בהופעה חיה, לראות את תיסלם ומוקי שרים את "מעשנים ביחד", את נינט שרה בניצנים או את שלמה ארצי מצלם קליפ באולפן הביתי שלו. עכשיו כשיש את ערוץ המוזיקה, האמנים חייבים לעטוף את השירים גם במעטפת ויזואלית טובה, אחרת אין שום סיבה להדליק את דווקא את הטלוויזיה ולא להאזין לרשת ג`, שמציעה את אותו התוכן.

סיכום ביניים: לערוץ 24 יש זכות קיום. האמנים הישראלים, בעיקר הצעירים, צריכים לדעתי לשנס מותניים ולהפוך מאמנים של רדיו לאמנים של טלוויזיה. אולי תוספת של הנחיה לערוץ או קצת יותר אינטראקטיביות עם הצופים יוכלו לעזור במשהו, שלא לדבר על מציאת פתרון לכך ששירים מהקלאסיקה הישראלית לא צולמו כקליפים ועוד ועוד ועוד. להתראות בפעם הבאה.