לטפל במתעלל ולא בקורבן

פרשת דרייפוס עומדת במרכז הצגת יחיד שיעלה השבוע בבכורה אלכס אנסקי בקפה-תיאטרון הקאמרי. המחזה שכתב יהושע סובול וביימה איה קפלן עוסק בפרשה הידועה שזעזעה את צרפת  ובה הורשע הקצין היהודי והפטריוט הצרפתי  אלפרד דרייפוס בבגידה במולדת. דרייפוס נידון למאסר עולם באי השדים, מתוך ידיעה ברורה של רוב צמרת הצבא, כולל הרמטכ"ל ושר המלחמה שאשמתו בדויה ושהאיש חף  מפשע.
 
הפרשה הייתה כידוע מאורע מכונן בתולדות הציונות, תיאודור הרצל שנכח במשפט ככתב העיתון הוינאי "נויה פרייה פרסה" הזדעזע מעוצמת האנטישמיות  והחל לגבש את הפתרון לבעיה היהודית – הקמת מדינה עצמאית.
 
איך נולד הרעיון למחזה?
 
"הרעיון עלה כתוצאה של שיחה בין סובול וביני על  התופעה של הזלזול במדינה, הנהנתנות והתאווה להישגים כספיים, לג`יפים, לבילויים האינסופיים של האנשים הצעירים ותאוות הפרסום. בתוך כל זה הרבה מאוד ישראלים לא זוכרים כמה אנטישמיות יש בעולם, גם כשאנחנו קוראים את הידיעות על ההתפרצויות האנטישמיות בצרפת בארצות הברית, כמו באתר אנטישמי שהאשים לא מזמן את היהודים בסחר העבדים בארצות הברית.
 
"שוחחנו על הדברים האלה וחשבנו איך נוכל לטפל באופן דרמטי בזלזול בכבודה ובמקומה של ישראל דווקא על ידי הישראלים שגרים  פה. חשבנו להביא אל הבמה סיפור שמדגים את טיבה ואופייה השל האנטישמיות, ולא באמצעות הצגת הקורבן שהיא פחות מעניינת ואפילו נדושה מאוד, כי בישראל מדברים בלי סוף על הקורבנות. נראה לנו יותר מעניין לטפל דווקא  במתעלל, באנטישמי, בשנאת הזרים. מה מקורה, מה מפעיל את הנשמה של  בן אדם שמסגיר את שכנו לשלטונות או מלשין עליו על דברים שהוא לא עשה.
 
"יש תופעות כאלה גם בישראל בהקשר של העובדים הזרים והפליטים מדארפור, אבל לזה לא הגענו. חיפשנו דמות שדרכה נוכל לייצג  את הדרך של שונא היהודים לדורותיו  - את המבנה הנפשי שלו – מאיפה הוא בא מאיפה הוא צומח איך הוא מסתדר עם המצפון שלו אחרי שהוא עושה מעשה נבלה כלפי יהודים או כלפי שחורים. התמקדנו בפרשה הידועה של משפט דרייפוס אבל בדמות די מסתורית בפרשה שרק  לאחרונה נכתבו עליה כמה ביוגרפיות - קצין במטה הכללי הצרפתי בשם פרדיננד ואלסן אסטרהאזי.   האיש הזה שרד את כל המשפט כפליט בלונדון  וקיבל הקצבה חודשית מהצבא הצרפתי בתנאי שישתוק ולא יספר מה באמת קרה שם.    במחזה הוא בשנה האחרונה לחייו ומחליט לפרום את קשר השתיקה, לבוא לפינת הנואמים ב`הייד פארק ` ולספר לעוברים ולשבים את האמת על הפרשה.
 
"כשהוא מספר את דבריו אפשר להבין כמה השנאה שמפעפעת בו פתולוגית  כמה הבן אדם הזה חולה עמוק בתוך נפשו, הוא ודומיו כמו גלוחי הראש בגרמניה. כפועל יוצא מן ההצגה אנשים שלא נחשפו אף פעם לאנטישמיות, אנשים צעירים שיוצאים לעולם הגדול וחושבים שכולם מחבקים ואוהבים אותם, מקבלים מושג על עומק השנאה ועומק הסכנה שאורבת ליהודים  וגוברת דווקא מאז מלחמת העולם השנייה.
 
"מעולם לא נשמעו דברים קשים כל כך על יהודים"
 
 
זו לא הפעם הראשונה שאלכס אנסקי מעלה הצגת יחיד. ל"אני לא דרייפוס" קדמו "המחזיר בתשובה " על פי  ב. מיכאל  ו"נבלות" על פי הסיפור מאת יורם קניוק. כשהוא מספר על הפרויקט הנוכחי ניכר בו שהוא נסער הן כשחקן, הן כיהודי והן כאדם.
 
"יש עובדות היסטוריות שמתגלות לציבור  במחזה בפעם הראשונה שלקוחות מספרים שיצאו לאור בשנה האחרונה בפריז בעקבות תערוכה גדולה על פרשת דרייפוס במוזיאון להיסטוריה יהודית בפריז. למשל – רבע שעה לפני שהעמידו את דרייפוס לקיר כדי לתלוש לו את הדרגות ולשבור לו את החרב באשמת הבגידה, הזמינו תכשיטן מפריז שניסר את החרב של דרייפוס כך שהקצין יוכל לשבור אותה על הברך שלו".
 
זאת אומרת שזה היה משפט ראווה במלוא מובן המילה, מבוים לגמרי?
 
"מבוים עד הפרט האחרון בתור מזימה גדולה. כשאומרים לרמטכ"ל הצרפתי שבאי השדים כבול אל המיטה שלו קצין צרפתי חף מפשע, הוא עונה `הוא חייל וזו הדרך הטובה ביותר שהוא משרת את ארצו`".
 
מדובר בדמות היסטורית, זה משנה לך כשחקן כשאתה בא לגלם את הדמות?
 
"הדמות היא פיקציה. על סמך העדויות ההיסטוריות סובול שם בפיו את כל המילים והמשפטים. זו דמות מאוד סרקסטית. אני מאמין שלחלק מהקהל לפחות בעשר דקות יהיה בהלם כי מעולם לא נשמעו דברים קשים כל כך על יהודים כמו בהצגה".
 
ולא היה לך קשה לומר את הדברים?
 
"כבר  חמישה חודשים אנחנו עובדים על המחזה איך להעלות אותו  כאילו מישהו אחר מדבר מפי בצורה הכי משכנעת. לרדת לתהומות נפשו של האיש. הקצין הזה שאני מגלם, ניחן בהרבה מאוד כשרון וקסם אישי, כריזמטי אלגנטי ומשכיל האיש הזה הוא מה שהייתה אירופה בשביל היהודים, ומאז לא השתנה הרבה. הרצל הבין את העניין הזה טוב טוב והגיע למסקנה שליהודים חייבת להיות מדינה משלהם.
 
"אנשים בישראל היום לא כל כך מבינים ומעריכים את העובדה שיש להם מדינה עצמאית ודרכון והם שייכים באופן מדיני למשפחת העמים. המילה ציונות מזולזלת ולא מוערכת ומדינת ישראל חוטפת מכל כיוון ומכל עבר מהלומות  ורק לאחרונה הבריטים מחרימים את העולם האקדמי הישראלי מלבוא ולהרצות באוניברסיטאות ולסטודנטים ישראלים בשנאת יהודים ואנטישמיות לשנאת יהודים  ושנאת ישראל רק מטפחת אותה עוד יותר. לא כך מחרימים  את סין ואת הפיליפינים ואת אפריקה שם עושים דברים גרועים בהרבה.  שנאת ישראל היא רק כיסוי לשנאה עמוקה יותר, לאנטישמיות".
 
מה לגבי השלכות של שנאת זרים על הכאן ועכשיו בישראל?
 
"אנחנו לא נוגעים בהצגה זו באירועים פוליטיים עכשוויים אבל יש למדינת ישראל ולמדיניות שלה  יש איזשהו משקל באופן שהיא מתפרשת  יש משקל בעליית האנטישמיות בעולם.  זה לא מחזה פוליטי ישראלי  הביקורת מופנית החוצה ומשתמעת מזה ביקורת פנימית חזקה מאוד עלינו . `אני לא דרייפוס` הוא אירופה של תיאודור הרצל . יש כתובת על הקיר – לבורים במדינת ישראל שמתעלמים ממעמדנו בעולם. להזכיר את האירועים ההיסטוריים שתוקפם לא פג והם עשויים להתרחש מחדש".
 
השיחות שקיימת במשך שנים ברדיו עם  ההיסטוריון פרופ` מיכאל הרסגור סייעו  לך לגלם דמות היסטורית?
 
"העבודה שעשיתי עם מיכאל הרסגור לימדה אותי שהיסטוריה היא דבר חי ונושם ודמויות היסטוריות הן בפירוש דמויות עם ביוגרפיה וכאבים וכלבונות ושנאות והמון המון רגשות. ההיסטוריה היא אמנם דבר שקרה פעם אבל אני יכול בקלות לקרוא ולחשוב על ההתנהלות של האנשים האלה כאילו הם חיים בתל-אביב. היסטוריה זה הדבר הכי חי, מעניין ומרתק. העבודה עם הרסגור חינכה אותי להאמין שמה שקרה אמנם מחובר לזמנו אבל כשמודבר בבני אדם שום דבר לא מתיישן. דמות היסטורית, כשהיא כתובה טוב  מעניינת לפחות כמו דמות ספרותית שבנויה על ידי גאון ברומן".
 
 
ההצגה "אני לא דרייפוס תעלה  בבכורה "קפה תיאטרון" של הקאמרי ב- 8, 7 באוגוסט 2007  ב-21:00.