מחול - יופי נחמה!

"הבנות נחמה" הן הרכב שהתיאור "ייחודי" קטן עליו: טריו נשי והרמוניות קוליות מושלמות. אמש הופיעו השלוש במסגרת אירועי "רוק`מחול" בסוזן דלל

אבולוציית גוספל עכשווית

שלוש השנים שקרולינה אברץ, יעל דקלבאום ודנה עדיני נהנות מהשתעשעות משותפת ומשירה ביחד, הולידו את "הבנות נחמה", הרכב אקוסטי-קולי שהתיאור "ייחודי" קטן עליו. בין אם ראיתם ושמעתם את השלישייה ובין אם לא, היישות המוזיקלית המשולשת היא חסרת תקדים, גם במונחיו ובשפתו הציורית של אשר ביטנסקי, מנהלה האישי של השלישייה.

קשה להגדיר את הז`אנר המוזיקלי של השלוש. ספק אם הן מוכנות להגדרה ואם תאהבנה ניסיון כזה. ובכל זאת, שירת הטריו נשית, בהרמוניות קוליות מושלמות ובחלוקה ברורה יותר לסולניות ולמלוות, היא מעין אבולוציית גוספל עכשווית. שירה ליתורגית) במבעה המוזיקלי ולא התוכני, למרות שיש בה גם אלוהים וגם אמונה) שעברה מוטציה חילונית - בהשפעת הטריטוריה, השפה והאישיויות השונות של היוצרות-זמרות עצמן - והפכה לשעשוע וירטואוזי מבריק. אולי מתרחק מנשמה ומבלוז אמריקאים אם כי לא מוותר על ניחוח קאנטרי וקריצה דרומית, אך בעיקר מאמץ מסורות שירה קאריביות (עם השפעה בולטת של רגאיי) ואפריקאיות (בהשראת המנונים שבטיים קמאיים), ויצירתיות קולית אירופאית, מתפנקת, מתפרצת ומלוטשת, ששואבת מביורק האיסלנדית וגם מקייט בוש הבריטית.

אפשר להתייחס למצלול הקולי של השלוש כמעבדה ניסיונית, כתרגילים בפיתוח קול ואפילו כספר הוראות לשימוש בקונסולת אולפן. אבל ההגדרות והתיאורים מתגמדים מול הדרייב האמיתי של "הבנות נחמה", המושתת על חדוות היצירה ושיתוף הפעולה. וכיון שכל השלוש מוכשרות ביותר ומפתחות לעצמן קריירות עצמאיות מובהקות (אברץ עם FUNSET, עדיני בשיתופי פעולה עם "מטרופולין", דניאל סולומון, האלבום באנגלית Big Girls ועוד דקלבאום במסלול המראה אחרי ליווי של שלמה ארצי), ברור שגם אם ההרכב הוא מסגרת אקספרימנטלית לבדיקת גבולותיו של שיתוף הפעולה הקולי, הוא מונע על ידי כיף טהור, לא על ידי אג`נדה אמנותית מוצהרת. זה שעשוע שתפש תאוצה, ואין סיכון בהימור שאף אחת מהשלוש לא תזדקן בהרכב זה.

זו לכשעצמה סיבה מספיק טובה למהר ולראות את השלוש (אחרי רכישת אלבום הבכורה המשובב שלהן). מופע שניכר בו שהתפתח והתאים את עצמו למקומות אינטימיים כבארים וכמועדונים, ובינתיים- לפחות בהופעה ב"פרדס" של מרכז סוזן דלל, במסגרת שבוע אירועי "רוק`מחול"` - מחפש את עצמו מול קהל "גדול" וישיבה פרונטלית-קונבנציונאלית. ובכל זאת הוא חוויה.

דחקאיות מודעת

אברץ, היא הקול הגבוה, המוביל והמנווט, מוכן לכל הרפתקה, בעיקר ביצירה ובשירה באנגלית (יותר ממחצית הרפרטואר הנוכחי; בעברית נדמה שהן מעזות פחות). דקלבאום היא הליצנית החריפה ועדיני, כשמה, הנסיכה הביישנית. נוכחותן השובה והשובבה - בלבוש הנינוח, ברגליים היחפות, בישיבה על כסאות בר מוגבהים, בהשתעשעות בכלי הקשה, במחויבות לביצוע ובמודעות לקהל - משדרת דחקאיות מודעת ומשודרגת.

שפתן המוזיקלית, הבנויה גם על פירוק להברות, הטעמות מפתיעות, משחקי צליל, חיקויים, מימיקה, המהומים וג`סטות, רוויי הומור ומקוריות, מתוזמנים ומקסימים, (כמו "יה", NO WAR, הלהיט SO FAR, ובעצם כל אחד מהשירים) נוטעת לפרקים את הרושם שהשלוש הן גיבורות קולנועיות, אם לא גרמלינים זדים ונשכנים, לפחות הוביטים זריזים ורחימאים.

70 דקות, 15 קטעים, כולל 13 שירי אלבום הבכורה של ההרכב שראה אור השבוע, ואפילו בסדר הופעתם בדיסק, פחות או יותר - מהכרזת הא-קאפלה הראוותנית והחד-משמעית LOVERS ועד "אין זה משנה", שיר אמונה ששואף למחוק היבט ציני בדרך להיות רציני, כאחרון ההדרנים.

ואי אפשר להתאפק מלהריע: יופי נחמה!

הבנות נחמה. רוק`מחול, מרכז סוזן דלל, 7 באוגוסט 2007