צובר תנופה

יש בנאי חדש בשכונה – בועז. מבחינת אילן היוחסין הוא הבן של גברי, והאח של אורי. מבחינה מוזיקלית מדובר באמן מוכשר ומרגש שמצליח להחזיק הופעה שלמה עם שירים שרוב הקהל לא שמע לפני כן.
 
אחד הדברים הכי בולטים בהופעה הוא הרגישות. גם כשהוא מדבר בין השירים ונותן קצת רקע על מה שהביא אותו לכתוב, הוא עושה את זה בצורה כל כך ורגישה שנוגעת בעדינות בלב וממוססת כל התנגדות. מילות השירים שלו  מלטפות בדיוק במידה הנכונה כדי להשרות ביטחון אבל גם מאותתות  על שבריריות. מן תמהיל כזה שרק יוצר אינטיליגנטי מסוגל ללדת מתוך עצמו.
 
את המופע פותח השיר "נהר ירוק" שנכתב בתקופה שבנאי היה באמסטרדם. אחר כך הוא שר את "פריז" שעוסק בשאלה האלמותית – האם אפשר להתגעגע למקום שמעולם לא היית בו. את שני השירים שמעתי לראשונה במופע, אבל המנגינה שלהם המשיכה להדהד באוזניים הרבה אחרי.
 
בועז לא מבצע במופע קאברים לשירים מוכרים (אלא לשירים שלא היו מוכרים לי), גם לא כאלו שהעלו לגדולה בני משפחה אחרים מהשבט. כיוון שכך, גם אני אמנע מלערוך השוואה בין הקול והיצירה המוזיקלית של בועז לזו של אחרים מבני המשפחה, אם כי אם היו דוחקים אותי לפינה, הייתי אומרת שיש בו משהו מאביתר ומשהו ממאיר.  
 
את הלהיט שלו שמושמע ללא הרף בתחנות הרדיו הוא שומר  לסוף המופע. רגע לפני שהוא מודה לכל הקהל שהגיע, הוא תוהה כאילו בינו לבין עצמו – "חשבתם שנטריח אתכם באמצע השבוע ולא נשמיע לכם את הלהיט..?" מחיאות הכפיים של הקהל מוכיחות לבנאי שהתשובה היא לא. השיר "תנופה" מתחיל להתנגן והמילים של בנאי כאילו זורמות מעצמן.
 
בחודשים הקרובים מתוכנן לצאת אלבום הבכורה של בועז בנאי. בהתחשב בהצלחה לה זכה הסינגל הראשון מתוך האלבום, רף הסקרנות רק עולה. בתום ההופעה יכולת לסמן לפחות עוד שלושה שירים שיכבשו מקום של כבוד במצעדים. כל מה שנותר כעת לעשות זה לתת לבועז וליצירה שלו לחלחל, ולקוות שהוא ישמור על הייחוד שלו.

בועז בנאי בהופעה, תיאטרון תמונע, 14 באוגוסט 2007.