פרשנות מזככת

"התרוממותו של בנו כופתא בוכתא" הוא המחזה השני שזיכה את מחברו, המחזאי-במאי האמריקאי אלברטו אינוראטו, בפרס האובי היוקרתי של אוף-ברודוויי, ואף הוצג בארץ בעבר, לפני כ- 12 שנים בתיאטרון הספריה.
 
זהו מחזה בעל ממדים של פיוט על הכאב האנושי, ועל התסכול של האמנות לשנות סדרי עולם. יש לו  מבנה מיוחד, כמונולוג ארוך של בנו, אמן צעיר, הר-אדם המאביס את עצמו עד זרא, והופך ללעג ולקלס של אמו וסבו כמו של החברה כולה, עד שהוא מוכה, נאנס ומושפל. במונולוג משובצים קטעי דיאלוג ותמונות שבנו עצמו שותף בהן כ"מספר" ולא כ"משתתף" או כמשקיף מהצד. בנו יושב, ולמעשה שרוע על כיסא הניצב על במה מאחורי משטח המשחק, וכמעט שאינו יורד ממנו. הסיפור שלו נע בין חיוך עצמי מר לבין תיאור קשה של התעללות בו – בבית ובחוץ – ועדות מצמררת על המתרחש סביבו, כולל התעללות מינית, ומערכת יחסים פדופילית בין סבו לבין נערה בת 13, המנצלת את חיזוריו של הזקן, משתעשעת בה עד שהיא עצמה חווה ניסיון נואש שלו לאנוס אותה.
 
יצחק גורן תרגם את המחזה ושמר היטב על תחושת הפיוט וביטוי עברי עשיר. את ההצגה ביימה טל ברנר, שסיימה אשתקד את לימודיה במחלקת הבימוי של בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. זוהי עבודת הבימוי הראשונה שלה למבוגרים, שאותו הכינה כעבודת גמר. הבימוי שלה מדויק מאוד, הן בעיצוב המבנה המיוחד, והן בפרשנות המזככת את המחזה ואת החוויה שהוא מעניק לצופים.
 
צוות השחקנים הצעירים מתמסר היטב לרעיונותיה של הבמאית, ומעניק לפרשנות שלה איכות של משחק  משובח, מרוכז מאוד ומדויק. בראשם ערן בן צבי בתפקיד בנו. הוא נושא את ההצגה על גופו המתעוות תחת מפלי השומן – כמספר וכמשתתף – ובקולו עתיר הגוונים, שמרתק אליו את האוזן והלב ומצליח גם להצחיק וגם לרגש.

מורן ארביב מצוינת בתפקיד האם הרואה את חייה ככישלון מר, וממררת את חיי בנה, ואפרת מילוא נועזת ומזעזעת כנערה המנצלת את מיניותה המתעוררת. עמית רוזנברג מגלם היטב את תפקיד אביו של בנו, מהמר כפייתי, מאצ`ו, שיש בו גם רוך מסוים כלפי בנו. דורון בן דוד מגלם יפה את סבו הפדופיל והחרמן של בנו.
 
השחקן השישי בהצגה הזאת הוא מלחין המוזיקה יובל שפירא המלווה את ההצגה ליד הפסנתר, ואצבעותיו יוצרות דיאלוג קסום עם המתרחש והנאמר. למעשה, אפשר בהחלט לראות בנגינה שלו מעין מראה מוזיקלית לעולם הצבעים והרגשות של בנו.
 
אלה כהן עיצבה תפאורה מצוינת, מפתיעה בניצול הבימה הזעירה של צוותא 2, ותלבושות מצוינות, ואמיר ירון עיצב במעט פנסים תאורה יפה המשלימה היטב את מה שנאמר במילים ובצלילים. נועה בוקר עיצבה תנועה טובה.
 
לסיכום, "התרוממותו של בנו כופתא בוכתא" היא הצגה מפתיעה, עשירה ומרגשת, ובעלת סיכויים גבוהים להפוך עד מהרה לעוד אחת מהצגות הפולחן שקהל-הפרינג` הנאמן – צעירים ומבוגרים - צובא על פתחיהן.