שבק ס` - "הקצב הוא המסר"
( שבק מיוזיק)

מרשל מקלוהן יצר דגם המתאר את היחס בין התקשורת לקהל שטוען שהמדיום הוא המסר, כלומר לחוקי המדיום יש השפעה מכרעת על המסר שמגיע בסופו של דבר לנמענים. לא הייתי מלאה אתכם במבוא לתקשורת המונים ללא השם שבחרו השבק-סמכים לסינגל החדש שלהם "הקצב הוא המסר". אחרי שש שנים מתאחדת שבק ס` ולכבוד המאורע (או בלי שום קשר אליו) הם מוציאים סינגל שממשיך את הקו שלהם באלבום "בעטיפה של ממתק". מוקי שר בקצב מטורף, הפזמון קליט, יש חזרה אינסופית על שם הלהקה כמתבקש מחוקי הז`אנר. בקיצור – משעשע, מדליק ומביא לכדי מימוש את הפרפרזה על מקלוהן. אכן הקצב הוא המסר. 

בית הבובות  -  "אל תדאג"
(התו השמיני)
 
תהרגו אותי אני לא מבינה מה כל המהומה סביב "בית הבובות". מי הם 70 אלף המעריצים שרכשו בצימאון אין קץ את "מדפים" האלבום הראשון של הלהקה. להכרות אינטנסיבית אם זכיתי פעם בחופשה בסיני כשהדיסק שלהם נתקע במערכת של בעל החושה. ארבעה ימים ברצף שמעתי את השירים ההם  והתקשיתי למצוא בהם  משהו מיוחד. גם הסינגל החדש, "אל תדאג" (מילים ולחן: אמיר אטיאס) מתוך האלבום השני שבדרך יכול היה בקלות להשתחל ל"מדפים" והוא לא מציג שום שינוי הבדל או ייחוד בהשוואה לתוצרים הקודמים.  ככל ששמעתי יותר את "אל תדאג" תפסה הדאגה מקום גדול יותר בליבי. הדאגה למספר הפעמים שבגלגל"צ יטחנו את השיר הזה. הוא עונה בדיוק לנוסחה שהם אוהבים.
 
מייקל לואיס - "אין דבר כזה אני לא יכול"
(עצמאי)
 
בגיל 15 כתב מייקל לואיס שיר בן שבעה  בתים שמתאר את קשייו של מתבגר, ואת החובה המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו – שלא להישבר. ארבע שנים אחרי, לאחר מתיחת פנים קלה שעבר השיר (על הלחן אחראים לואיס וחזי שקד) לואיס כולל אותו במופע שלו. מדובר בשיר ראפ שקהל היעד העיקרי שלו הוא ילדים ובני נוער. אין פה איזו תגלית מרעישה, ביצוע הורס או קול שאי אפשר להתעלם ממנו. הכוונה של מייקל לואיס טובה, אבל התוצאה לא מספקת. המילים קיטשיות וילדותיות ובכל זאת ניכר כי לואיס הפנים את מילות השיר שהוא עצמו כתב, והראה לכולם ש"אין דבר כזה אני לא יכול". גם אחרי השיר אני מעדיפה את מייקל כדוגמן, ואם אפשר בלי חולצה בבקשה. 
 
יוני בלוך - "סיבה לעזוב"
(אן.אם.סי)
 
יוני בלוך מקסים בעיני. הטקסטים שלו שנונים ומשעשעים, ההרכבים המוזיקליים שמלווים אותו בשירים מפתיעים וגורמים לי להידלק עליו בכל פעם מחדש. "סיבה לעזוב" הוא ואלס שמזכיר קצת שירים ממחזות זמר של שנות החמישים בליווי של  רביעיית כלי מיתר (צ`לו, ויולה ושני כינורות). גם בשיר הזה מסתיים קשר בין יוני למישהי אלמונית שכבשה את ליבו, ואחרי עשה את כל מה שהוא יכול  כדי להשאיר אותה עוד רגע אחד, היא הלכה והשאירה אותו להמתין לשובה המיוחל. נכון שהאהבה  אצל בלוך תמיד מסובכת ומתוסבכת, אבל הדבר שהכי מתחשק לי לעשות אחרי שאני שומעת אותו זה לתת לו חיבוק ענקי ונשיקה על שיר פשוט מתוק.
 
הידי ליברמן - "בוץ"
(פרש רקורדס) 
  
הנה שיר חמוד במקצב ראגא עם נגיעות פופ, וכבר אני רואה בעיני רוחי המוני את השאנטיפים שינהרו השנה לפסטיבלי האור והאהבה וינועו בחדווה לצליליו של "בוץ". זה הסינגל השני של הידי ליברמן והוא עוסק במרדפים הבלתי פוסקים אחרי הדברים הגשמיים בחיים, כשבסופו של דבר משאירים אותך עם בוץ על הידיים. הידי ליברמן עטור הראסטות (מי אמר מוש בן ארי?) עושה בהחלט את העבודה ופותח את האוזן שלי לתוצרים המוזיקליים הבאים שלו.