בשנה  שעברה בלטה בפסטיבל הג`אז הבינלאומי באילת המגמה האתנית, בעיקר בבחירות הישראליות-אך גם בבחירת האמנים האורחים. השנה מורגש במידה מסוימת הכיוון הלטיני, אך באופן כללי חזר הפסטיבל למתכונתו הרגילה: ארבעה ימים גדושים וייצוג  לכל המגמות  - מהביג בנד  ועד ג`אז אירופי מתקדם.
 
בצד הישראלי- פחות הרכבים מאשר אשתקד (אז הישראלים החליפו אורחים שביטלו בגלל מלחמת לבנון) –אך ייצוג שווה לקבוצות צעירות וותיקות. הנטייה הפעם (גם אצל האורחים אך בעיקר בצד הישראלי)- היא לשחזור ולפיתוח של חומרים מהעבר הרחוק והקרוב תוך מתן כבוד רב להיסטוריה של הג`אז המודרני.
 
רוב האורחים כבר היו בארץ, אך קריטריון זה כבר אינו רלוונטי: ישנו רק  מספר מצומצם ביותר של אמני צמרת שטרם ביקרו כאן (קיט ג`ארט, סוני רולינס, אוסקר פטרסון) והסיכוי לראות אותם בארץ הוא אפסי.
 
מבין המופעים אני ממליץ לראות על פי טעמי האישי חמישה מופעים אורחים וחמישה מופעים ישראליים.
 
מופעים אורחים: לא להחמיץ את פסגת הסקסופונים
 
תפתח את הפסטיבל "וינה ארט אורקסטרה", הרכב גדול מימדים שקיים כבר 30 שנה. בזמנו הוא היה נועז מאוד וכיום התמתן, אך עדיין זו חוויה מומלצת במיוחד בעיקר משום בחירת התכנית שתתרכז בעיבודים של דיוק אלינגטון. מומלצת גם הופעתו השנייה של ההרכב, שתתרכז ביצירות מייסדה הידוע מתיאס רוג. 
 
החצוצרן תומש סטאנקו שהיה מעורב כמלחין בסרטיו של רומן פולנסקי הוא דמות ידועה מאוד  לכל מי שמכיר את הג`אז הפולני המפותח ביותר.סטאנקו הופיע לא פעם בארץ ותמיד היה לו משהו חדש להוסיף – הוא  יוצר ונגן גדול ויופיע עם הרביעייה שלו. 
 
"פסגת הסקסופונים II" כשמה כן היא: דייב ליבמן (סופרנו סקס) וג`ו לובאנו (טנור סקס) הם מבכירי הסקסופוניסטים המקשטים בנוכחותם כל פסטיבל. לפסגה המוקדשת למוזיקה הנצחית של ג`והן קולטריין,שאין נגן בימינו שלא חייב לו משהו, מצטרף בנו של קולטריין -ראווי קולטריין. אמנם הבן לא ניחן בכישרון הענק של אביו ,אבל יש לו מה להציע. שימו לב גם למתופף ולבסיסט: בילי הארט הוותיק בתופים וססיל מקבי בבס ראויים להאזנה רק בזכות עצמם, ללא תוספות. זוהי הבחירה מס` 1  למי שיש תקציב רק למופע אורח אחד. 

בירלי לגרן  כבר הופיע בפסטיבל כגיטריסט וירטואוז וכזמר האוהב את פרנק סינטרה. לא התלהבתי משירתו אך הפעם הוא מביא עמו את הזמרת שהייתה אמורה להגיע לפני שנה- שרה לזרוס. ההבדל בין הופעותיו הקודמות וזו של2007 הוא הפרויקט הצועני: בירלי חוזר למקורותיו הראשוניים כבן משפחה צוענית: בירלי מבין כי האופנה נוטה לכיוון האתני שנטש  לטובת נגינת ג’אז בנוסח האמריקני העדכני, וכדאי להאזין להרכבו הכולל שתי גיטרות,בס תופים ושירה ( ללא פסנתר). 

מופע מומלץ אחר חושף את  "הצד הלטיני של מיילס". מוזיקה לטינית נוכחת בסצנת הג’אז המודרני כבר 60 שנה, מאז שדיזי גילספי צרף להרכבו נגני כלי הקשה לטיניים. הטרומבוניסט קונרד הרוויג והחצוצרן בריאן לינץ` התנסו בסגנון הסלסה אצל אדי פלמיירי  הגדול, שאהב ג’אז ועיבד קטעי ג’אז של מונק בצורה לטינית. הם מביאים שביעייה שתנגן עיבודים לטיניים למוזיקה של מיילס דייוויס (שהיה מראשוני המשלבים של מוזיקה ספרדית בג’אז) ובתכניתם השנייה מוזיקה של קולטריין ווין שורטר. האחרון ניגן שנים רבות בלהקת "תחזית מזג האוויר" שדגלה בשילוב מקצבים מעולמות שונים והייתה הטובה ביותר מסוגה. 
  

 מופעים ישראלים:  סלסה מקומית
 

ההרכבים הישראלים כוללים הרכבים טריים ביותר שחלקם נוצרו למען הפסטיבל ונגנים ותיקים ביותר.
 
 
Good Morgan –  חמישיית ארד ייני  תקדיש מחווה לחצוצרן ההרד בופ "החם" ביותר בכל הזמנים לי מורגן. שמעתי את החמישייה בתכניתם זו והחצוצרן הצעיר ארד ייני הפתיע אותי ביכולתו להחזיר את הזמן אחורה ולשחזר את שנות הששים. כדאי גם להקשיב לסקסופוניסט הוותיק יתר ארז בר נוי המתמצא בכל סגנון ומביא הרבה להט ושמחת חיים להרכב. 

 רוני הולן  הוא אחד המתופפים שלא זוכים לחשיפה הראויה. מוזיקאי ומורה מצוין (שכתב ספרים רבים). הולן מתחקה בעקבותיו של אחד מגדולי המקישים, מלווה קבוע של מיילס דייוויס- טוני וויליאמס. הלהקה כוללת פסנתרן טוב במיוחד (עומרי  מור) בסיסט מוערך (גלעד אברו) ומקיש נוסף שיעזרו להולן לגלות מחדש את מורשתו של טוני ויליאמס. 
 
עומרי מור משתתף גם בהרכב צעיר אחר, של המתופף דני בנדיקט – "שישיית חגיגה". הרכב זה מתעניין במוזיקה ים תיכונית ובשילובה במקצבים לטיניים ובחומר מקורי. הסקסופוניסט אלון פרבר והמתופף דני בנדיקט הם היוצרים של רוב החומר אך שימו לב לגיטריסט- עמוס הופמן מפליא לנגן גם בעוד. בעברו של ההרכב אלבום בהוצאה המכובדת .Fresh Sound , ושם האלבום הבא שעליו מתבססת ההופעה-"זווית אופטימית", שם המתאים לרוחו הכללית של הפסטיבל. 
 
"וולאקאטה" הוא שמו של הרכב בן  13 נגני סלסה. בעבר הגיעו קבוצות כאלה מחו"ל (כמו למשל "לוס ואן ואן" ) אבל בארץ יש מספיק נגני סלסה מצוינים. חלק מהשמות אני מכיר (הזמרת לילה מרקוס) וחלק לא, אך בהחלט מגיע לנו לשמוע סלסה עם הרבה כלי נשיפה, הרבה מקישים והרבה שמחת חיים. 

ממלו גיטנופולוס  מוכר זה 40 שנה כמי שעמד בראש עשרות הרכבים, מפסטיבלים ועד בתי קפה בתל-אביב בהרכבי טריו. לא רבים מכירים את יכולתו כמעבד, כמלחין וכמתזמר שהתבטאה באלבומים שיצאו בניו יורק. תשיעייה הכולל שישה כלי נשיפה תאפשר  לו להדגים חלק מכישרונותיו בתחום העיבוד. 
 
נגנים רבים נוספים שמבקרים אחרים עשויים להעדיף הם נגני הוויברפון מייק מניירי ורמי שולר,  האורגניסט  ג`ואי דה פרנצ`סקו או הסקסופוניסט כריס פוטר. אבל אסיים בהמלצה מיוחדת על היום האחרון שבו נחגוג סיכום של שבוע סדנאות ג’אז בשיתוף פעולה של בתי הספר "ברקלי" (בוסטון) ו"רימון".  החגיגה תכלול מופע גוספל, אחריו תבוצע מוזיקה כלית  ולבסוף תעלה לבמה נבחרת של עשרה מורים משני בתי הספר. תמיד התגלו באילת כישרונות צעירים והפעם זוהי מסגרת רשמית, ותעודת בגרות לפסטיבל הוותיק המתחדש בעזרת שיתוף תלמידים ומורים.

וכמובן לא לשכוח – מדי לילה החל  מ- 02:30 ועד הבוקר הג`ם החופשי והחינמי בהנהלתו של עופר פורטוגלי, שבלעדיו אילת איננה אילת.